מדינת האני מאשים

היתה שריפה. איומה ונוראה, אבל האם יש אשם? הטוקבקים התוקפים אותי ואת דעתי בתחתית מאמר זה יעידו בעיקר על תרבות ה"אני מאשים" ופחות על איכות קבלת ההחלטות של הממשלה. ולא - אני ממש לא מטעם.

אלמלא האסון הנורא של האוטובוס, הרי מי שצריך היה להחליט על הקצאת מיליארד שקלים, כדי להביא את מערך

 כיבוי האש לאיכות הנדרשת, היה צריך להחליט באותה נשימה להיכן לא להקצות מיליארד שקלים - למשל לא להקצות לבתי חולים - כי השמיכה קצרה והצרכים מרובים.

החלטה מושכלת כזו, שכל צד שלה מסכן ומציל חיי אדם, נעשית, מה לעשות, בשיקלול של הסתברות האירוע, מול הנזק העלול להיגרם. מעבר לאוטובוס, נגרם נזק ליער - שישתקם, ולבתים - שיבנו מחדש. בכל שנה יש ברחבי העולם שריפות ענק, והנזקים איומים. אנחנו לא מיוחדים. שריפת ענק כזו לא קרתה בישראל מעולם, מה שמראה שההסתברות שהיא תתרחש שוב נמוכה. אז האם נכון היה לפני שנה ושנתיים למנוע מיליארד שקלים מבתי חולים, מחינוך, מבטיחות בכבישים, כדי להסיר מעלינו באופן ברור את סכנת האש?

אבל ההגיון לא קיים כאן. כאן קול המון כקול האל - מה שההמון דורש, נראה זו כמצווה מהאל. מקבלי ההחלטות דואגים עכשיו לעתידם הפוליטי והתעסוקתי, ולכן חלקם לפחות ישנו את החלטותיהם מהעבר ויקצו סכומי עתק לנושא כיבוי האש, כי כך רוצה דעת הקהל. אבל, הם יקחו את הכסף מהיכן שהוא, והאסון עלול להתרחש במקום אחר (מישהו אמר נתב"ג?).

"מי יגיד זו החלטה נכונה?"

מדינת ה"אני מאשים" מקלה על עצמה בכך שאנחנו, הקוראים, לא אשמים. יש אשמים, ובואו נתלה אותם בכיכר העיר. אשמים אלה קיבלו החלטות, יתכן שנכונות, אבל כרגע - מי יעז לבוא ולהגן עליהן? מי יהיה בעל האומץ האמיתי שיבוא ויאמר - זו היתה החלטה נכונה וגם היום הייתי מקבל אותה? אין איש פוליטי אמיץ אחד, כי חלקם הגדול מכוון אל קול ההמון, אל הרייטינג, ולא באשמתם - כי אם לא יעשו זאת, אין להם תקומה.

אדם היושב בצומת החלטות, דומה עבודתו לעבודת העבד. כאשר הכל בסדר, המים זורמים, הביוב מתפקד, העיר נקיה - איש אינו אומר תודה. אבל אם משהו נפגע - עליהום, פיטורין, ובשלב הבא אולי אפילו ועדות חקירה והאשמות פליליות של רשלנות. אנו, במדינת אני מאשים אני צודק, שוכחים דבר אחד - פחות

 ופחות אנשים יהיו מוכנים ללכת לתפקידים אלה, ואלו שיסכימו ללכת יש חשש שיהיו פחות טובים, כי הטובים והחכמים יגידו לעצמם - למה לי הצרה הזאת? הרי אם אצליח - לא יודו לי (הכסף זה באמת משהו בשירות הציבורי) ואם אפשל - גמרתי את הקריירה.

אני ממליץ לתושבי מדינת האני מאשים, להבין שלא כל אסון ניתן למנוע, ולא כל כסף מגיע ממאגרים בלתי נדלים. החלטות מקבלים מול עדיפויות, והשקעה בכיבוי אש במדינה שיש לה שריפת ענק פעם במאה, היא אי השקעת כספים בבריאות, חינוך, בטיחות בדרכים, ולא אמרתי ביטחון.