האסירות כותבות לאפרת: "מלאך, קשה בלעדייך"

הסוהרת של האסירות: בכלא נווה תרצה שבו שירתה אפרת כהן שנספתה בשריפה באוטובוס בכרמל, מתקשים להמשיך בלעדיה מאז שהתרחש האסון לפני שבוע. בצעד נדיר ויוצא דופן, כתבו כמה אסירות בכלא מכתבי תנחומים לבני משפחתה: "היא תהיה חסרה לנו מאוד. מכה כבדה לכולם".

אפרת, תושבת רעננה שהייתה אמורה להתחתן בעוד שלושה חודשים, שירתה בכלא נווה תרצה בתפקיד קצינת חינוך. מאז ומתמיד היא שאפה להתגייס לשירות בתי הסוהר. לאחר שלא התקבלה בפעם הראשונה, אפרת לא ויתרה והחליטה להמשיך לנסות. היא עברה קורס מיוחד שבסופו הצליחה לעבור את בחינות הכניסה והתקבלה לשירות.

"מוות אכזרי שהדעת לא יכולה לעכל". אחד המכתבים שנשלחו

בתחילה היא הועסקה בשב"ס ברבע משרה, ולאחר שקודמה למשרה מלאה, יצאה לקורס הקצינים. בשיחה עם ynet סיפרו הוריה כמה הייתה בתם אהובה על האסירות בכלא. "כשביקרנו אותה בכלא ראינו איך האסירות מחבקות ואוהבות אותה. אפרת תמיד אמרה לנו שאסור לשפוט את האסירות כי אם הן היו נולדות בבית אחר הן לא היה מגיעות לכלא. האסירות אהבו אותה והיא אהבה אותן ודאגה להן כל הזמן".

כמה מהאסירות החליטו מאהבה וגעגועים לאפרת, לכתוב מכתבי תנחומים לבני משפחתה, שבהם הן הביעו את כאבם על מותה. במכתב אחד כתבה אסירה: "למשפחה של אפרת, אני משתתפת בצערכם שלא תדעו עוד צער. אני אסירה בכלא נווה תרצה. אני רוצה לספר לכם איך אפרת הייתה עוזרת לנו. תמיד כשקראתי לה היא ענתה. אני זוכרת שהייתה באה עם חרוזים, צבעים, כדי שנעשה. היא הייתה יושבת, צוחקת ועוזרת למי שהיה קשה לה. היא תהיה חסרה לנו מאוד. מכה כבדה לכולם. יהי זכרה ברוך".

"תמיד נזכור מה שעשית למעננו". הלווייתה של אפרת (צילום: עידו ארז)

"הדמעות לא מפסיקות"

אסירה אחרת כתבה על אפרת: "היא מדהימה. תמיד צוחקת, תמיד מחבקת, תמיד מעודדת, תמיד אוהבת. משפחה יקרה צער ועמוק. אפרת נמצאת איתנו בכל מקום. הייתה לנו זכות להכיר אותה ולעבוד איתה שנה שלמה. הקול הנעים שלה מהדהד לי כל הזמן בראש, החיוך וטוב הלב שלה לא יישכחו לעולם. הדמעות לא מפסיקות הכאב גדול, קשה, קשה, קשה בלעדייך".

כמה אסירות גם כתבו מכתב אחד משותף, שבו הן פונות לאפרת: "עבורנו היית כתף משענת, אשה אוהבת ומדהימה. ידך תמיד הייתה מושטת לעזרה חיבקת אותנו בחום. עכשיו שהפכת למלאך שמשקיף עלינו מלמעלה, נתפלל למענך שתדעי שקט ושלווה במקום שבו את נמצאת. תמיד נזכור מה שעשית למעננו. נזכור אותך לנצח ואותך לא נשכח".

במכתב אחר נאמר: "קשה לי אפרת לכתוב עלייך בלשון עבר.

אני מסתכלת עכשיו על השער אולי פתאום תיכנסי עם חיוך הרחב שלך עם השמחה ותגידי בוקר טוב אני אוהבת אותך. לפני שעזבת ניגשת אליי ואמרת שאת הולכת לקורס קצינים ושאת מקווה שתחזרי. את דחפת אותי להמשיך הלאה את הבטחת לי שתחזרי. אני כועסת על אלוהים שלקח אותך ממני. לא תהיה עוד אחת כמוך ואפילו דומה לך. נשמה טהורה שלי תישארי איתנו".

במכתב נוסף שנכתב הביעו האסירות תקווה עצב עמוק על מותה ועל כך שלא יצא להן להיפרד ממנה. "היום שהלכת מאיתנו בטרם עת במוות כל כך אכזרי שהדעת לא יכולה לעכל נכתוב מילות פרידה. מי ייתן וגם שם למעלה ישמרו עלייך מכל משמר, יעמדו לצידך, ינחו אותך, יחזקו ויאירו את דרכך אי שם. אנחנו כאן למטה תמיד נביט אליך למעלה ונחפש אותך המלאך השומר שלנו".