אולי מהאש הזו יצמח השלום

אני משלמת מסים והרבה, בלי הטבות, בלי התחכמויות ובעיקר אני סומכת על השלטון שעושה כמוני, כמיטב יכולתו לדאוג לצרכי המדינה. אך הוא לא עושה זאת. 

השריפה בכרמל שרפה את אמונתי האחרונה, שהשלטון שם לנגד עיניו את טובת המדינה ואזרחיה. השריפה גרמה לי לחשוב מה קרה ליצירתיות החלוצית של מקימי המדינה? איפה האחריות הציבורית? לאן הולכים כספי המסים שלנו? מי קובע את סדרי העדיפויות?

השריפה בכרמל, הינה רק קצה קציה של תופעה ששולטת במדינה. אנשי השלטון דואגים רק לעצמם. הכתובת היתה על הקיר, דוח המבקר קבע מפורשות לפני כשלוש שנים, שמצב שירותי הכבאות הוא בכי רע, מספר הכבאים הוא הנמוך ביותר בעולם המערבי, הציוד מיושן, אין מסוקי כיבוי, אין חומר לכיבוי. אז למה חיכינו?

אבל לא רק בתחום הכבאות, המדינה עוצמת עין. במקרה של התפרצות מגפה נגלה שגם בתחום הבריאות המדינה לא יכולה לתת מענה אמיתי. שיעור מיטות האשפוז הוא מהנמוכים ביותר במערב, קיים חסר עצום בצוותים רפואיים. אין מספיק בתי ספר לרפואה, הרופאים אינם מתוגמלים כראוי. בוגרים של בתי ספר לרפואה נוטשים את הרפואה לטובת מחקר, חברות תרופות, או יורדים מהארץ בשל הרגשת קיפוח כלכלי.

מול הרופאים, הדורשים שכר הוגן ותנאי עבודה ראויים, שולחים את "נערי האוצר" האימתניים, הנוגסים בבשר החי, מאיימים, מפחידים ופורטים על עצביהם הרעועים של נשבעי היפוקרטס, ובו בזמן דואגים לקשרים העתידיים שלהם עצמם עם בעלי הון למיניהם לעתיד שלאחר משרד האוצר.

הכתובת על הקיר

ומה בקשר ל"חבית חומר הנפץ" המאיימת על מפרץ חיפה? בינתיים שיעור המחלות הממאירות באזור המפרץ הוא הגבוה בארץ, אבל חולי לימפומה וסרטן אלו עדיין לא מאוגדים, קולם לא נשמע ופרט לאיזה דו"ח אחד לשנה, המעיד על עלייה משמעותית בתחלואה, לאף אחד לא ממש איכפת. אם תחול פגיעה במיכל חומרים מסוכנים או תאונה במפרץ, המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות ימצאו את עצמם ללא יכולות מתאימות להתמודד. מה מחיר הדמים שיזעזע את אמות הסיפים? 1,000, 5,000 או אולי 50,000 נפגעים. צריך להגיד את האמת, ייתכן שמספר הקורבנות תלוי במי יהיו הקורבנות, פועלים פשוטים ועניים - שאין להם קרובים בממשלה?

וזה לא הכל. מצב בטיחות הטיסה בישראל חמור! כבר בשנת 2007 הגישה ועדה בראשות מפקד חיל האוויר לשעבר, עמוס לפידות, דוח לגבי ליקויים בענף הבטיחות עם 75 המלצות לתיקונים. דוח מבקר המדינה, שהתפרסם לפני כמה חודשים, הצביע על כך שלא נעשו שום שינויים מהותיים בנושאי בטיחות תעופה. מנהל התעופה הפדרלי של ארה"ב הוריד את דירוג בטיחות התעופה של ישראל לקטגוריה 2, בדומה לארצות נחשלות. למה אנחנו מחכים? להתנגשות בין שני מטוסי נוסעים בנתב"ג?

ב-2008 וב-2010 הקצתה ממשלת ישראל 140 מיליון שקל מדי שנה במשך 25 שנה, לחיזוק מבני ציבור מסוכנים שיש חשש סביר שלא יעמדו ברעידת אדמה, שלפי כל הגיאולוגים, צפויה לקרות במדינת ישראל בשנים הקרובות. בישראל מופו כ-2,000 בתי ספר ובתי חולים הזקוקים לחיזוק ועוד 3,500 מבני ציבור הוגדרו כמסוכנים. בפועל, מוקצים סכומים נמוכים משמעותית ורק עשרות מבנים אכן חוזקו. התקציב של ועדת ההיגוי הבין משרדית להיערכות לרעידות אדמה ב-2011 עומד על 0 שקלים. כן 0 שקלים - אז למה אנחנו מחכים?

והכי חשוב לציין, שיחד עם השריפה נדם קולם של המתנחלים, מנהיגי יש"ע, וקולם של הקוראים למלחמה על איראן. אולי בכל זאת 43 הנספים בכרמל יהיו אלו שבמותם ציוו לנו את השלום? אולי סוף סוף נפל האסימון, שבשביל לחסל את מדינת ישראל לא צריך אורניום מועשר, לא צריך טילים, לא צריך מערכות להגנה בפני טילים לא צריך טנקים, צריך גפרור בודד אחד או גחל של נרגילה.

לכן, מה שבאמת צריך זה שלום ומהר. צריך לוותר על שטחים, צריך לכרות ברית שלום עם השכנים, צריך לכבד אנשים, צריך להבין שאנחנו חסרי ישע מול כוחות חזקים הרבה

 יותר מאתנו ולהפנות את המשאבים לחינוך, בריאות, תרבות, הגנה בפני איתני טבע ולטפח יושרה וצניעות. אין מדינה בעולם שבה יש כל כך הרבה אנשים מוכשרים בכל כך הרבה תחומים -  בכימיה, כלכלה, ספרות, רפואה, קולנוע, היי טק, ומה לא?

איך קורה שלמרות המצוינות הזאת - סדר היום של המדינה מכוון רק לגירוש ילדי זרים, הגדלת התנחלויות, סלילת כבישים בשטחים לא לנו, הזרמת כספים לישיבות, הגדלת ההשתמטות מהחובה הלאומית, מגדלי אקירוב ועוד ועוד. אין לנו ארץ אחרת, חייבים להתגייס להציל את המדינה.

פרופ' דרורית הוכנר-צלניקר, מנהלת מחלקת נשים ויולדות בבית החולים האוניברסיטאי של הדסה הר הצופים. סגן דיקן הפקולטה לרפואה בביה"ס לרפואה בירושלים, מייעצת למשרד הבריאות בנושאי בריאות נשים ולאחרונה חברה בוועדת סל הבריאות