חלפו כמה ימים סוערים ברחובות מצרים עד שנשיא ארצות הברית, ברק אובאמה, יצא בקריאה צלולה ורועמת וקרא לנשיא מצרים, חוסני מובארק, לפנות את הזירה כדי לאפשר בחירות כלליות בלעדיו. הקריאה של אובאמה באה באיחור של כמה ימים, שכן מיד בשעותיה הראשונות של המהפיכה המתרחשת במצרים היה ברור כי ההמונים שהגיעו לככר תחריר לא יסתפקו בפחות מהראש של מובארק ומיד.

תודות לרשת אל ג'זירה באנגלית, ניתן היה לעקוב אחרי ההתקוממות במצרים ולחזות בהיסטוריה המתרחשת מול עינינו. מאות אלפים, אולי מיליונים יצאו לרחובות כדי להעביר מסר אחד וברור: מובארק לך הביתה. האנשים האלה ידעו כי אם המהפיכה תיכשל, גורלם יהיה אחד: הם יוצאו להורג או יושלכו לכלא. ובכל זאת הם לקחו את הסיכון. רק אדם שאין לו מה להפסיד יותר מוכן לקחת סיכון כזה, ומאות האלפים שיצאו לרחובות נתנו להנהגה המצרית, ובראשה מובארק, להבין כי המצב הנוכחי לא יכול להימשך. היה משהו יפה בהתקוממות ההמונית של המצרים. למעט מקרים אחדים של ביזה, הייתה זו מהפיכה שלא הייתה בה אלימות של ממש. אנשים יצאו לרחובות כדי לבטא רצון אמיתי לשינוי.

המים זורמים בנילוס וההמונים ממשיכים לזרום לככר תחריר. מההפגנות בקהיר (צילום: רויטרס)

והעולם השתאה. גם וושינגטון. בסוף השבוע שעבר דיבר הנשיא מובארק אל עמו. מיד לאחר מכן דיבר הנשיא אובאמה: המסר שלו עדיין לא היה מחודד. היה ברור כי הוא איננו נותן תמיכה למובארק; הוא אפילו התנער ממנו. אבל אובאמה לא קרא עדיין לבחירות כלליות. בישראל התקשו להבין את העמדה שהציג הנשיא האמריקאי. הפוליטיקאים הישראלים, בשיחות פרטיות, טענו כי אובאמה זרק את מובארק לכלבים, צעד מבשר רעות, שכן מובארק היה בן ברית וידיד של ארצות הברי. אם בקלות כזאת אובאמה מתנער מידיד, יש בכך סיבה למחשבה ואף חשש למנהיגים אחרים בעולם, בני בריתו של אובאמה. האם גם אותם ינטוש ברגע של משבר?

התחושה הזאת הייתה שגויה. אובאמה לא יכול היה לתמוך בעריץ כאשר העם שלו מתקומם נגדו. זאת הסיבה שאובאמה הבהיר כי הוא תומך בעם המצרי וברצונו. בשנתיים שהוא בתפקיד שוחח אובאמה כמה פעמים עם מובארק, גם בטלפון וגם פנים אל פנים. בכל השיחות הבהיר אובאמה למובארק כי עליו לבצע רפורמות מרחיקות לכת במצרים, להעביר את המדינה תהליך של דמוקרטיזציה ומתן עדיפות חוקית לזכויות האדם וזכויות הפרט.

מובארק אמר את כל המילים הנכונות. הוא הבטיח לפעול בכיוון אך לא עשה דבר. גם אובאמה לא. לאובאמה ולממשל האמריקאי היה נוח להתדיין עם מובארק. הוא הבין את המערב; הוא היה נכון לדיאלוג עם ישראל; הוא היה מוקבל על העולם הערבי. בעיקר הוא ידע לתמרן. לכן ישראל דיברה איתו. לכן האמריקאים תמכו בו ואף העבירו למצרים מידי שנה סיוע כספי גבוה.

עתה השתנו כללי המשחק. ברגע שההמונים במצרים יצאו לרחובות והביעו רצון מובהק להיפטר מהמנהיג שלהם, לעולם לא הייתה ברירה אלא להבין את רצון העם שחי יותר משלושים שנה במשטר של דיכוי.

עד לפני המהפיכה ידע מובארק היטב שיש לו נימוק מנצח. הוא הבהיר למנהיגי העולם כי מוטב להם להסתדר איתו, כי אם הוא לא יהיה בעל הכח במצרים, יבואו במקומו האיסלאמים הקיצוניים, האחים המוסלמים. ההפחדה עבדה. אלא שעתה היא חסרת משמעות: העולם לא יכול לתמוך בשליט שלא ביצע דמוקרטיזציה במדינתו ולא פתח הזדמנויות כלכליות לבני עמו. העולם המערבי, המימשל האמריקאי וגם הצמרת הישראלית (בחלקה) הבינו כי ברגע שההמונים יוצאים לרחובות מתחיל משחק חדש. אובאמה הבין זאת היטב. לקראת סוף שבוע זה הוא נשא נאום נוסף. שוב הוא דיבר אחרי שמובארק אמר את דברו. מובארק אמר כי הוא איננו מתכוון להתמודד בבחירות הבאות וכי ברצונו להמשיך ולמשול עד מועד הבחירות בספטמבר כדי להעביר את השלטון. העם השיב לו בשאגה גדולה של בוז, שעלתה מככר תחריר והדהדה בכפרים של מצרים, בערים, באוניברסיטאות ובמרכזים השונים. מובארק אמר כי הוא מתכוון למות על אדמת מצרים אחרי שהקדיש את כל חייו למדינה הזאת.

המילים הללו לא חדרו. היה זה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי עבור העם המצרי המתקומם.

אחרי שמובארק דיבר, נשא אובאמה דברים והלך עוד צעד אחד קדימה: הוא קרא להקדמת הבחירות הכלליות במצרים. הוא אמר שהרגע לעשות זאת הוא עכשיו. מה שאובאמה היסס לומר בסוף השבוע שעבר הוא אמר במלוא העוצמה לקראת סוף שבוע זה.

איש מבין המומחים למצרים איננו יודע להעריך מי ימלא את מקומו של מובארק. כמו במהפיכות העבר, המנהיגים צומחים תוך כדי התקוממות והתמונה מתבהרת תוך כדי מאבק. נוח להפחיד את העולם כי המהפיכה הזאת יכולה להוליד שלטון של האחים המוסלמים. ההפחדה הזאת עבדה 30 שנה. צריך לקוות עבור העם המצרים כי לא יהיה זה שלטון של האחים המוסלמים אלא של כוחות האופוזיציה שגם אם יכילו נציגים מקרב האחים המוסלמים, אלה לא יקבעו את הטון. אבל כאמור אין לדעת. גם באיראן בסוף שנות השבעים, כאשר ההמונים סילקו מהשלטון ומהמדינה את השאה השנוא, הם היו משוכנעים כי הם הולכים להיפטר מעריץ מושחת ולהביא בשורה מהפכנית נקיה לארצם. אלה שיצאו לרחובות כדי לסלק את השאה לא העלו בדעתם כי המהפיכה הזאת תביא עליהם את חומייני ואת שלטון האייטולות.

אמר את המילים הנכונות, הבטיח לפעול בכיוון, אך לא עשה דבר. מובארק (צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

קשה לנבא מה יהיה במצרים. קשה להעריך כמה זמן יצליח מובארק להיאחז בקרנות המזבח ולהמשיך לשלוט, אבל את הימים הקרובים צריך המימשל האמריקאי לנצל בתבונה. הנשיא אובאמה חייב להניח על השולחן את תוכנית השלום האמריקאית וללחוץ על ישראל והפלשתינים להגיע להסכמות. הוא חייב להביא הצעות אמריקאיות לגישור כדי לפתור חילוקי דעות. אל ג'זירה עזרה גם הפעם עם פרסום הסטנוגרמות של המשא ומתן שניהלו הפלשתינים עם ישראל בתקופת אולמרט. מסמכים אלה חשפו עד כמה רחוק היו מוכנים הפלשתינים ללכת לקראת ישראל כדי להגיע להסדר שלום. המסמכים הללו משמיטים את הטיעון הישראלי הנפוץ כי אין פרטנר בצד הפלשתיני. יש פרטנר, יש רצון, יש נכונות לוויתור.

אובאמה צריך לנצל את הרגע ולהביא לחתימת הסכם בין ישראל והפלשתינים כאן ועכשיו, הסכם שיהפוך לעובדה מוגמרת וכל שלטון שיקום במצרים יקבל אותו. גם אם התסריט הישראלי השחור, לפיו האחים המוסלמים יעלו לשלטון במצרים יתגשם, עדיף שהסכם בין ישראל והפלשתינים יהיה מוכן לחתימה. מצרים בכל שלטון שיבוא אחרי מובארק תכבד הסכמים, וזהו הרגע הגדול של אובאמה לקיים מה שהבטיח ולהביא להסכם ישראלי-פלשתיני המבוסס על שתי מדינות.

דבר נפל במצרים. דבר גדול. ההמונים מבצעים ברחובות מהפיכה מפוארת וזה בדיוק הזמן להושיב את ישראל והפלשתינים סביב השולחן ולהביא לשינוי.

אובאמה בנאומיו האחרונים נתן להבין כי הוא בעצם התגרש מהמזרח התיכון. בנאום לאומה שנשא לפני שבועיים הוא אפילו לא הזכיר את הסכסוך הישראלי פלשתיני, אבל בינתיים המים זורמים בנהר הנילוס וגם ההמונים ממשיכים לזרום לככר תחריר. המזרח התיכון עובר תהליך של שינוי, ואם ברגע זה לא יקפוץ אובאמה על סוס ההיסטוריה ויביא להקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל, ימשיך הסוס בדהרתו ואובאמה יזכר כמי שהחמיץ הזדמנות גדולה במזרח התיכון העובר בימים אלה זעזוע עמוק.