ח"י מזל טוב: בת 44 ילדה את התינוק ה-18

התינוק החדש, אגב, נולד כשהוא כבר דוד. לאחיו הבכור יש כבר שני ילדים, מה שהופך את רבקה לסבתא גאה. גאווה נוספת יש לה בכך ש-18 הילדים שלה נחלקים בצורה מדוייקת לשני המינים: תשעה בנים ותשע בנות.

"מי שרוצה שקט – שלא יחפש אותו אצלנו"

כאמור, רבקה יודעת איך זה לגדול במשפחה שבה מספר גדול מאוד של ילדים. מתקופת הילדות שלה היא זוכרת הרבה מאוד רעש ובלגן, אך גם הרבה מאוד שמחה וחיים בבית. בכל מקרה, היא מדגישה, היום הרבה יותר קל להיות אמא מפעם.

"כשאמא שלי גידלה אותנו הייתה בזה הרבה עבודה פיזית", היא מסבירה. "אני זוכרת איך היא כיבסה ביד את החיתולים וקרצפה אותם. במיוחד זכורות לי ערימות הכביסה בערב שבת ויום טוב. אצלי בבית יש שתי מכונות כביסה שעובדות 24 שעות ביממה, אחרת פשוט לא היינו עומדים בזה. היום לגדל ילדים זו לא עבודה, אלא יותר עניין של תמרון בין הצרכים של כולם: זה צריך לישון מוקדם, זה צריך לקרוא וזה צריך את התרופה שלו. האמהות הפכה להיות יותר עבודה של ראש, מאשר עבודה עם הידיים".

איך נראה הבית שלכם?

"הבית שלנו הוא בית של רעש ובלגן. מי שרוצה שקט – שלא יחפש אותו אצלנו. אצלנו יש חיים. אמא שלי אמרה תמיד שבית קברות הוא שקט ונקי, ולא בית עם ילדים. רעש זה בריא. הילדים לומדים, משחקים, מתנסים בכל מיני דברים, יש להם חיי חברה וחברים שמגיעים אלינו הביתה".

ובכל זאת, זה לא פשוט להיות אמא למספר רב כל כך של ילדים.

"פעם חשבתי שכשיש יותר ילדים - ההורים יותר לחוצים. היום אני רואה שמי שיש לו פחות ילדים יותר לחוץ ממני. ילדים הם לא סיבה לקושי או לכעס. הכל תלוי באדם ובכמה הוא עובד על המידות שלו. אני מאמינה שצריך לקום בבוקר ולהודות לקב"ה על כל נשמה שהוא נתן לנו. כולם בריאים ושלמים וזה רק נותן כוחות, ולא מבזבז אותם בכלל".

על ידה עונדת רבקה צמיד גדול, עליו מוטבעים שמותיהם של 17 ילדיה. גם התינוק הנוסף, ששמו עדיין לא יודע, היא מתכוונת להוסיף לצמיד. ומי יודע, אולי בעתיד שלושת המקומות שנותרו בו יתמלאו גם הם.

בעלך עוזר לך עם הילדים?

"עד שהיו לי שמונה ילדים הסתדרתי לבד, אבל כשנולד השמיני בעלי ראה שאני צריכה עזרה והתחיל להתפלל מוקדם יותר, כדי שיוכל לחזור הביתה בשבע. מאז אנחנו מכינים ביחד את הילדים בכל בוקר. בעלי הוא זה שמכין כריכים לילדים, לכל אחד מה שהוא אוהב: חביתה, טוסט, פומלה קלופה בקופסה. זה לוקח לו כמעט שעה. אחר כך, הילדים נוסעים בהסעות למוסדות החינוך, כך שהבוקר שלי פנוי, כי אני לא עובדת. המעורבות בגידול הילדים היא משהו שבעלי ראה בבית שבו הוא גדל, וזו גם הדוגמה שהוא נותן לבנים שלנו – אבא עוזר ושותף".

אגב, אם תהיתם איזה רכב מחזיקה משפחה עם 18 ילדים נגלה שהם לא מחזיקים אחד כזה - פשוט בגלל שאין רכב גדול מספיק עבורם. "למשפחה שלנו רכב לא יספיק - צריך רכבת. כדי להגיע ממקום למקום אנחנו בדרך כלל אנחנו נוסעים בתחבורה הציבורית. לחתונה של הבן הגדול, למשל, הזמנו טנדר ונסענו כולנו".  

"כל הסבלנות מגיעה עם התינוק"

לעומת גידול הילדים, שהפך לדבריה של רבקה לקל יותר במהלך השנים, ההריונות הפכו למעמסה גדולה יותר עם כל לידה, לאו דווקא בגלל הקושי הפיזי. "בהריונות הראשונים לא הפחידו אותי ממה שעלול לקרות לתינוק, אבל ככל שהתבגרתי והיו לי יותר ילדים זה הפך להיות יותר מלחיץ, כי זה מעלה את הסיכון לבעיות אצל התינוק. בהריון הזה, כשאני כבר בת 44, הרופאים מאוד חששו בגלל הסטטיסטיקה, אבל לשמחתי לא כל הילדים שנולדים בעת זקנה הם עם בעיות, ברוך השם".

הצמיד של רבקה, עליו מוטבעים שמותיהם של ילדיה (צילום: באדיבות צפורת תקשורת) 

עברת בדיקות במהלך ההריון, כדי לראות אם יש איזו בעיה? 

"כמובן. בדיקות במהלך ההריון הן חשובות, לא כדי לעשות הפלה אם, חלילה, מתגלה בעיה, אלא כדי להיערך לפני הלידה". 

נשים שכבר עברו כמה לידות וודאי שואלות את עצמן איך מישהי מוכנה לעבור את זה 18 פעמים. רבקה אומרת שזה אכן לא דבר פשוט. "הלידות הן לפעמים סבל, חוויה שכרוכה בייסורים", היא אומרת.

"בגלל הקושי הגדול אני זוכרת כל לידה".

מה שהיא לא זוכרת מכל הלידות זה את המיילדות. בכל זאת, מדובר על 18 מיילדות שונות. אך היא מדגישה שהיא חווה להן תודה גדולה. "המיילדות עושות עבודת קודש", היא אומרת. "צריך כוחות מיוחדים בשביל לעבוד בזה".    

בגיל 44, ואחרי 18 ילדים, יש לך עוד כוחות לתינוק נוסף?

"לא צריך כוחות לתינוק. כוח צריך לגדולים, למתבגרים ולנשואים. כל הסבלנות מגיעה עם התינוק. שמעתי שאומרים שכל תינוק נולד עם כיכר לחם ביד, כשהכוונה היא שהוא מגיע עם כל הצרכים שלו. כשהתינוק נוצר גם האהבה, הכוחות והסבלנות נוצרים יחד איתו, אחרת אי אפשר היה לגדל אותם".