שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    לפיסגה

    בין אם מדובר בטיפוס הרים, הצלחה בעסקים, או הקמת גורדי שחקים, ווינסטון פישר, נצר לשושלת עסקית ניו-יורקית מפוארת, אוהב לגעת בשמים

    "אתה נראה רזה", אני מעיר לווינסטון פישר כשהוא נכנס לחדר, "מה קרה"? פישר, 37, חייכני ולבבי כהרגלו, עונה כבדרך אגב: "אהה, זה. בדיוק חזרתי מטיפוס על הר קילימנג'רו. חליתי בקדחת דנגי".

     

    המחלה הנגיפית, שמועברת על ידי עקיצת יתוש, יכולה לגרום לכאבים חמורים, סבל רב, ובמקרים קיצוניים גם למוות, אבל פישר לקח את העניין בקלות יחסית. "כן, אל תשאל... לא הייתה לנו שום הגנה שם. חזרתי וחשבתי שהכל בסדר, פשוט טיפוס נחמד על ההר. באחד הימים אחרי הטיסה הביתה קמתי והרגשתי חולה. מ-מ-ש חולה. 40 מעלות חום, כאבי גב חמורים, כאבים בעיניים. לא ממש אכלתי וגם ככה הייתה לי קצת בחילה. אבל האמת היא, שעד היום השלישי בכלל לא ידעתי שאני חולה".

     

    איך גילית?

    "אני פרוד וגר לבד, והמנקה שלי הגיעה יום אחד וראתה שאני ממש חיוור. בראש שלי, רק כדי להסביר דברים לעצמי, פשוט חשבתי שהדירה שלי קרה מדי ושאין לי שמיכות מחממות מספיק. אתה מבין? ברור שזה לא הגיוני, אבל אתה לא חושב באופן צלול. המנקה הציעה לקחת אותי לרופא, אבל אמרתי לה שאני בסדר. בחיי, אם אני נראה כל כך גרוע בעתיד, לפחות תתקשרי לעוזרת האישית שלי! הכוונה שלי היא שכשאתה חולה, אתה צריך איזה מבוגר לידך, או מישהו שיגיד לך מה קורה, שיחשוב באופן נורמלי".

     

    לא בדקת לעצמך חום?

    "לא עד היום השלישי. וגם אז, כשגיליתי שיש לי חום, הרגשתי יחסית טוב יותר מהימים האחרים, אז זה שיבש לי את התפישה. הלכתי לרופא, והוא חשב שחליתי בשפעת פשוטה. אבל הודעתי לו שאני סובל מאוד ורוצה משככי כאבים. רק אחרי שסיפרתי לו שטיילתי לאפריקה הוא אמר שאני חייב להתקשר למרכז החיסונים והנגיפים".

     

    עסק משפחתי

    פישר, 37, אב לקאיה בת השבע ואנדרו בן הארבע, הוא נצר לשושלת נדל"ן מפורסמת שהוקמה לפני 95 שנים על ידי האחים מרטין, זאקרי ולארי פישר. השלושה החלו לבנות בתים בכל הרבעים של ניו-יורק, וכן בלונג איילנד ומאונט ורנון. בהמשך החלו לרכוש בנייני משרדים במנהטן.

     

    "גדלתי בבית חם באפר איסט סייד, ואמא שלי גרה באותה הדירה עד היום. ההורים שלי היו מאוד פעילים בבית הספר שלי. ידעתי שאנחנו עשירים, אבל זה לא שגדלתי עם אומנת. כשטסנו, אבי היה במחלקה הראשונה ואני הייתי במחלקת תיירים. אז אולי לא כל אבא טס במחלקה הראשונה, אבל הלכתי לבית ספר ציבורי. הנחילו לנו ערכים של כבוד לכל אדם באשר הוא. אנשים עובדים, ללא כל קשר לשכרם, ראויים לכבוד מאיתנו".

     

    היו ארוחת ערב גדולות עם כל בני הדודים?

    "תראה, אנחנו לא דתיים במיוחד. יהודים תרבותיים. אבל הזהות הזו חשובה לנו מאוד. היינו נוסעים להרבה טיולים ביחד, עושים ארוחות גדולות בימי רביעי וראשון. במידה רבה אנחנו עדיין משפחה קרובה. תמיד הייתה הפרדה בין ענייני המשפחה לעסקים. זה לא שלא דיברנו על עסקים בבית, אבל כן היה חשוב להורים שלי לדעת מה למדתי, או מה עשיתי היום. מה הסרט האחרון שראיתי, ספורט, כאלו".

     

    פגשתי בשבוע שעבר את אחד היורשים למשפחת רוטשילד. לו היה ברור שהוא יעבוד אך ורק בעסק המשפחתי. זה גם היה המצב אצלכם?

    "לא לא. לא הכריחו אותי מעולם. אבא שלי אמר לי שיתמוך בי בכל מה שאעשה, אבל היה לכך תנאי: תעבוד הכי קשה שאפשר. אתה רוצה להיות אמן? לא אכפת לי אם אתה אמן גרוע, אבל תעבוד קשה ועם תשוקה. לך תמצא את עצמך, ואם זה בעסק המשפחתי, מה טוב. 'האחים פישר' זו לא זכות, אלא משהו שהייתי צריך להרוויח. הפילוסופיה הייתה: אם אעשה משהו שטוב לעסקים, זה יהיה טוב למשפחה, ואם אעשה משהו שלא טוב לעסק, אז המשפחה תדרדר. לכן, כשסיימתי את לימודי באוניברסיטת סירקיוז, הלכתי לעבוד כאנליסט בבנק השקעות ונתתי שבועות של מאה שעות עבודה. למזלי, תמיד נהניתי מעסקים, ובכל הכנות, יש לי חוש לא רע לכך".

     

    אתה חושב שגישה משפחתית כזאת יכולה להעיק?

    "אני חושב שכל משפחה שונה. קשה לענות על זה, אבל אצלי לא היה מחנק. הסוד בשמירה על הצביון המשפחתי היא לתת אך ורק לחברי משפחה שבאמת מחזיקים בכישורים הראויים להצטרף לעסק. האחרים יכולים לחיות חיים טובים מאוד, אבל הם לא יכולים לעבוד בעסק. אתה גם צריך שאנשים ממש ממש חכמים יעבדו עבורך, ולתמרץ אותם. השיטה? זה לא משרד משפחתי, אלא עסק שבמקרה שייך למשפחה".

     

    כיום פישר הוא השותף האחראי על מימון, רכישות ופרויקטים חדשים – או בקיצור, חלוקת הכסף המשפחתי. חדר הישיבות, במרומי הקומה העליונה של בניין מספר 299 על פארק אווניו – ממנו מכרו לאחרונה 49 אחוזים בתמורה ל-330 מיליון דולר, שאמורים לסייע להם לנצל את השפל היחסי במחירי הנדל"ן ולקטוף הזדמנויות – מכיל פורטרטים מרשימים של שלושת המקימים. פישר אומר שהציורים האלו משקפים את האופי של כל האחד מהאחים היטב. וכך, לארי פישר תכול העיניים ושחור המקטורן נמצא בצד ימין, מרטין (סבו של ווינסטון) הסולידי וחמור הסבר נמצא במרכז, וזאקרי, שנראה כביישן מכולם, לובש מעיל צבאי מצד ימין. כשאני שואל אותו איך יראה הפורטרט שלו בעוד כמה וכמה שנים, הוא מחייך במבוכה:

    "מממ... אני מקווה שהפורטרט שלי יהיה פה. אחרי הכל, אני שותף בחברה. אני מניח שאני שילוב של מרטין ולארי: מרטין היה יותר איש עסקים ואסטרטג, ולארי היה חכם אבל גם חברתי וחברותי מאוד. אני גם מקווה לקחת ממנו את המראה... מרטין חשב על איך להגדיל את העסק ולחמוק ממוקשים, כדי שנשגשג ונשאיר משהו טוב יותר לדורות הבאים".

     

    תיק הנכסים של האחים פישר כולל 5 מיליון רגל רבוע של משרדים במנהטן, עוד מיליון וחצי רגל רבוע בוושינגטון, אלפי חדרי מלונות ב-11 מדינות בארה"ב ואפילו בריביירה המכסיקאית. הם מנהלים את הנכסים, דואגים לשכירות, לניקיון, לחנייה ולכל אספקט אפשרי. בין היתר הם גם בונים בעבור אחרים ובעבור עצמם. הם מנהלים קרנות הון, משקיעים בבנקים, מעניקים הלוואות ומשכנתאות, והכל בתחום הנדל"ן.

     

    "ויחד עם זאת, כולם נפגעו מהכלכלה, וגם אנחנו. זה היה מפחיד מאוד בשלב מסוים. הצלחנו לשרוד את הסופה בצורה יפה, והשנה הזו הולכת להסתיים בצורה מאוד חיובית עבורנו. כן הושפענו, וכן היינו צריכים לפטר אנשים בחטיבת הבנייה שלנו, כי פשוט לא הגיעו עבודות חדשות, והתייחסנו לזה בצורה רצינית מאוד, אבל אני גאה ששמרנו את כל הצוות במשרד. כל מי שעובד פה תורם לעסק ולמשפחה, והרגשנו מחויבות כלפיהם. כעת אנחנו במצב מצוין להמשיך הלאה. למרבה המזל, אף אחד מהשוכרים שלנו לא פשט את הרגל, למרות שבזמנו – איש לא ידע מה הולך לקרות".

     

    לא רימו

    באחרונה דווח כי סאגה בת עשר שנים, שגרמה לסכסוך בין משפחת פישר לקבלן ואיל ההון שלדון סולואו, הגיעה לקיצה. השניים הסכימו לשלם 600 מיליון דולר בעבור שטח האדמה הגדול שנמצא על הנהר המזרחי ודרומית לרחוב 42. עם השנים השותפות עלתה על שרטון וסולואו החל לקנות את חלקם של האחים, אך בשל המשבר הכלכלי הוא סירב לשלם להם את הסכום הסופי לרכישת האחוזים הנותרים. לאחרונה, כאמור, הגיעו הצדדים להסכם.

     

    זה מוכיח את חשיבותם של חוזים כתובים בניגוד לכאלו שמסוכמים בלחיצת יד?

    "אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כעל משפחה שלחיצת היד שלה מספיקה, ויש בהחלט עוד משפחות כאלו בעיר. אני לא אומר שזה קשור לשלדון ומשפחתו, ממש לא, אבל באופן כללי ברור שחוזים הינם הכרחיים. זהו עולם מתוחכם ויש חילוקי דיעות. כמובן שעדיף לעבוד עם השותף שלך ולא מתוך החוזה, אבל זה חשוב".

     

    האם גם ברמות הגבוהות ביותר אנשים מנסים לרמות, לתחמן?

    "בהחלט. זהו עולם עם אנשים מתוחכמים מאוד שרוצים למקסם את הרווחים שלהם. אתה חייב להיות חריף וחכם, ולבדוק פעמיים כל דבר. אל תניח כלום. קרא את החוזה והבן כל מילה וכל השלכה. זה מה שהופך אותך לאיש עסקים חכם".

     

    מישהו רימה אותך פעם ברמה האישית?

    "תן לי לחשוב על זה... אולי דברים קטנים. נראה לי שלא, מעולם. אני או החברה. יש לנו שותפים שהם גם אנשים טובים. אנחנו בוטחים בהם והם עומדים במילתם".

     


    גולת הכותרת של הפעילות הפילנטרופית של משפחת פישר. נושאת המטוסים אינטרפד (צילום: דרור אבי) 

     

    מה יגידו הילדים

    בחזרה לטיול. פישר, שמבטיח לי כי אין לחפתי הדבורים שלו שום משמעות מיוחדת ("אני פשוט אוהב חפתים", הוא צוחק), טיפס כבר על הרים באורגון וקולורדו וחושב לנסות את הפסגה הראשונה של הר האוורסט בשנה הבאה.

    "כל הטיול הזה בקילימנג'רו לקח לי עשרה ימים, כולל הטיסות. ראה, אנשים מכבדים את התחביב הזה שלי וחושבים שהוא קול".

     

    האם התחביב הזה הוא חלק משאיפה כללית לגורדי שחקים באשר הם?

    "זה מעניין... אולי זה האתגר. תחושת הסיפוק שלאחר השלמת המשימה מקבילה להרבה דברים אחרים. להגיע לפסגה, על הרים או בעסקים".

    משבר גיל הארבעים?

    "לא, למרות שלטפס על האוורסט זה די קיצוני. יש הרים שזה ממש טיול בפארק. אין דבר קיצוני באהבת הטבע. האם אני רוצה לשבת ולתפור? ממש לא, אבל זה לא שונה ברמת העונג שזה מעניק למישהו. לאסוף מטבעות, לשחק גולף. זה עניין של סיפוק אישי ושלום פנימי. אני מאוד אוהב את הטבע. זה חלק ממי שאני. אני אוהב אופני הרים, דייג, טיולים רגליים באוויר הפתוח".

     

    מה הדבר הראשון שהיה חסר לך שם?

    "הילדים שלי. אני תמיד מתגעגע אליהם. האם ניו-יורק חסרה לי? לא. אבל הילדים כן".

     

    פרסומים מהקיץ האחרון קישרו את פישר למסיבה פרועה בסן טרופז, וטענו שהוא בזבז שם, בצוותא עם ז'ן לו (אחיו של הטייקון המלאזי ג'ון לו) כשני מיליון יורו על שמפניה. פאריס הילטון, אלא מה, נכחה אף היא בחגיגה.

     

    "זו סתם רכילות. הוא קנה 118 בקבוקי שמפניה, אני וחברי קנינו ארבעה (כל בקבוק מוערך בכמה אלפי דולרים, א.ק), וגם ככה חילקנו את זה לשלוש. עד שהוא לא קנה את כל הבקבוקים האלו, אפילו לא ידענו שהוא שם. לא הייתה 'מלחמת שמפניות', כמו שתיארו את זה. הוא כן בזבז שם מלא כסף, אבל אני לא נכנס לזה. היה לנו כיף, והתעסקנו בעניינים שלנו. קשה לי להגיב על זה".

     

    למה?

    "כי זו הייתה כתבה מביכה מאוד וממש לא נכונה. זה לא שיקף את מי שאני ומה שאני רוצה שאנשים יחשבו עלי. הייתי שם, נהניתי עם חברים, אבל ממש לא התחלתי במלחמת שמפניות. בכנות, אני די נבוך מכל העניין ולא מרגיש בסדר איתו. אני לא רוצה שזה יהיה הדוגמה שהילדים שלי יראו. זה מביש ולא נעים אל מול ערכי המשפחה. גם אם הסיפור לא היה נכון, אני מאוד מצטער שזה בכלל יצא לאור".

     

    הכי פילנתרופית שיש

    אחת מגולות הכותרת של הפעילות הפילנתרופית של משפחת פישר היא נושאת המטוסים אינטרפד, הלא היא מוזיאון הים, האוויר והחלל שעוגן דרך קבע על גדות נהר ההדסון. בנוסף המשפחה מפעילה את קרן "הגיבורים שנפלו" ואת בית פישר, שעוזר בשיכונם ובשיקומם של פצועי מלחמה (ושבין נאמניו נמצא גם דנזל וושינגטון). אולם התרומה השנתית הגדולה ביותר שלהם מופנית לטובת UJA, המגבית היהודית המאוחדת.

     

    "גדלנו עם פילנתרופיה במטבח וכולנו פעילים מאוד בכל מיני עמותות. חשוב מאוד לתת בחזרה. כולם אצלנו חשים כך, זו חובה חברתית. אין ספק שיש לי מזל גדול מאוד להיוולד למשפחה הזו ואין לי שום אשליות אחרות. UJA מקדמים ערכים יהודים ועוזרים לישראל. הם גם עוזרים ללא יהודים ומגיעים לכל כך הרבה אנשים וממש משפיעים על חייהם. זה מאוד יהודי לעזור לעמים אחרים. אני לא רוצה להסתבך עם אף אחד, אבל זו הדת והקהילה הכי פילנתרופית שיש. יהודים עוזרים לכולם, ולרוב בכלל לא למטרות יהודיות: סרטן, נשים, אוכל, הומלסים, אמנויות, חיות".

     

    ויחד עם זאת, מעולם לא ביקרת בישראל.

    "אני מאוד רוצה להגיע לשם. תרבותית, זה מקום שמרתק אותי, והוא ממש מוקד לעולם המערבי המודרני. ההיסטוריה שם מדהימה ואני גם חובב גדול מאוד של חומוס. זה המאכל האהוב עלי. שמעתי שחיי הלילה בתל אביב הם פשוט פיצוץ! אני מאוד רוצה להגיע לשם בקרוב. זו אחת המטרות".

     

    מהן שאר המטרות?

    "להיות מודל לילדיי. להיות איש טוב וערכי, לכן הכתבה ההיא הייתה כל כך מביכה. אני רוצה להסתכל במראה ולהגיד שלא רק נתנו לי, אלא שהצלחתי והרווחתי את מעמדי ביושר ושלא רק נשענתי על אחרים. אני תחרותי ואוהב לנצח, אבל לא בצורה כזו שתחריב אחרים. אתה יודע מה הייתי לולא הייתי איש עסקים?"

     

    ספר לי.

    "עובד בתעשיית התיירות, בקרן השימור העולמית. כמה קול זה יהיה פשוט לטייל בכל העולם ולמצוא את האתרים שזקוקים לשימור? נשמע לי מרתק. זה עושה לי את זה".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נוגע בשמים. אילוסטרציה
    צילום: ארכיון ידיעות אחרונות
    מומלצים