שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    חוק הצינון - ההפסד כולו שלנו
    מדוע זכותו של מי שהקדיש עשרות שנים למען ביטחון המדינה, לא תהיה שווה לזו של כל אזרח אחר? מישהו יכול להצביע על החלטות של שחק, ברק, או מופז, בשלהי כהונתם כרמטכ"לים, שהושפעו מכוונתם להשתלב בפוליטיקה שפגעו בצה"ל?

    הפרידה של הכנסת מהרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, התשבחות שהורעפו עליו בפורום מכל עבר והציפיות שהובעו שם להשתלבותו בחיים הפוליטיים, הינם סיבה טובה מספיק כדי לבחון שוב את תבונת וצדקת חוק הצינון, שתיקונו האחרון אינו מאפשר לאשכנזי (כמו לראש שב"כ, לראש מוסד ולכל אלוף או ניצב פורש) להשתלב במערכת הפוליטית, קודם שחלפו שלוש שנים ממועד פרישתם.

     

     

    העניין אמנם לא מסתמן כנושא העשוי להיות אופרטיבי בעת הקרובה  - יו"ר הכנסת ריבלין: לא רואה מקום לתיקון החקיקה, אלא בעוד שתי כנסות - וגם

     אינו מקרה פרטי של אשכנזי. זו סוגיה עקרונית הראויה למחשבה. למען הסר ספק מראש, דעתי ברורה: יש לבטל את חוק הצינון, לחלוטין.

     

    שאלת היסוד היא, מה בעצם הפריע למי שיזמו את שני תיקוני החוק? (יולי 2001 - צינון של שישה חודשים; מרס 2007 - שלוש שנים). אם נתעלם מהטענה, ה"בלתי הגיונית בעליל", שהחקיקה משקפת חשש או אפילו פאניקה של פוליטיקאים אפרוריים, מכניסת אנשים כריזמטיים למערכת הפוליטית העלולים חלילה לאיים על מעמדם, אפשר כנראה להשיג הסכמה רחבה לגבי הנקודות הבאות:

     

    - עקרונית, יש מידה של אי הגינות ב"הענשת" משרתי ציבור בכירים, המופלים משאר אזרחי המדינה שביכולתם לנסות להשתלב בחיים פוליטיים בכל נקודת זמן בה יבחרו. מדוע זכותו של מי שהקדיש עשרות שנים לביצור ביטחון המדינה, לא תהיה שווה לזו של כל אזרח אחר?

     

    - שר האוצר יובל שטייניץ, ממובילי התיקון האחרון, דיבר בזכות הצורך "ליצור חומת הפרדה בין הצבא לפוליטיקה ובכך להגן הן על הדמוקרטיה והן על הצבא". האם ניסיון העבר מלמד שבוגרי צה"ל ומוסדות הביטחון האחרים באמת יצרו סיכון למערכת הפוליטית בישראל? וכי בנוכחותם והשתתפותם בה, מאז דיין ועד מופז - ואפילו ברק - היה סיכון למשטר הדמוקרטי במדינה? אמירה מעליבה זו אינה יותר מעורבא פרח!

     

    - ישראל חסרה, זה שנים לא מעטות, מנהיגות פוליטית שתוכל להובילה בבטחה לחופי מבטחים. חסימת הפרלמנט לכניסת קבוצת אוכלוסייה לה יתרון יחסי בתחום, כמו גם ניסיון רב בנושאי הביטחון הלאומי, היא ויתור שקשה להסכים לו. ההנחה שדמויות כאלה תהיינה זמינות לחזור לשרות המדינה למעלה מ-1,000 ימים לאחר "הדיפתם" למחוזות אחרים, לא בהכרח תעמוד במבחן המציאות.

     

    טענות מיתממות

    ראוי לבחון מספר טענות אחרות, של המצדדים להותיר את החקיקה הקיימת על כנה: החלטות של בכיר ביטחוני המתעתד להיכנס לפוליטיקה, תהיינה מוטות ועלולות לפגוע בארגון בראשו עומד. ובכן ראשית, טענה זו מחייבת הוכחה: היש מי שיכול להצביע למשל על החלטות קונקרטיות של שחק, ברק, או מופז, בשלהי כהונתם כרמטכ"לים, שהושפעו מכוונתם להשתלב בפוליטיקה ופגעו בצה"ל? שנית, נפילה ל"בור" כזה, מותירה טביעות אצבעות ניכרות. בעידן בו הכל חשוף כמעט לחלוטין לביקורת התקשורת, הציבור, הכנסת ומבקר המדינה, צריך להיות אידיוט מושלם כדי להסתבך בכך.

     

    מומלץ בעניין זה לקבל את דעת הנשיא פרס, לפיה "מי שסומכים עליו שינהיג את צה"ל ואת מערכת הביטחון, יש לסמוך עליו שלא יערב פוליטיקה בשיקוליו לפני הפרישה". ברקע, בהחלט יש מקום לאסור (אם צריך - גם בחקיקה) על התקשרויות מוקדמות בין מנהיגי המפלגות הפוליטיות ובין אנשי הקבוצה המדוברת קודם פרישתם ולאפשר זאת רק לאחר מכן.

     

    - ה"קשרים" שבכירי הממסד הביטחוני יצרו שעת שרותם, ינוצלו לקידום אינטרסים פוליטיים ואולי גם יגרמו לפגיעה ערכית. זוהי טענה מיתממת וצבועה, שהרי גם מי שאינו בא לפוליטיקה ממערכות הביטחון, מצויד בקשרים בהם הוא יכול לעשות שימוש לא ראוי; קשרים ניתנים לשימור ושימוש (פגום) גם לאחר תקופת צינון, מה גם שיש סימנים לכך שיציאה לצינון לעולם הפרטי-עסקי, לא בהכרח משפרת את ההתנהלות הערכית של החוזר למערכת: חיבור גנרלים (גם הם בני אדם) להון, עלול בהחלט להיות פגם עם חזרתם לשלטון.

     

    - בכירים ביטחוניים זקוקים לזמן כדי ללמוד ולעצב אג'נדה בתחומים שעל סדר היום הלאומי, קודם השתלבות במערכת הפוליטית. גם טענה זו היא מגוחכת למדי: המדובר באנשים בוגרים שנגעו בנושאים הללו לאורך עשרות שנים ועיצבו השקפת עולם מבוססת לפחות כמו זו של ינוקות בני העשור השלישי-רביעי, שהשתלבו בבית הנבחרים דרך המנגנון המפלגתי; ושממילא ייהנו לפחות ממספר חודשים
    להשלמת פערים (ואם זה לא יספיק להם - שיחפשו אתגרים אחרים). וחוץ מזה, בינינו, לכמה מהפוליטיקאים המובילים, שלא הגיעו ממערכות הביטחון, יש תפיסת עולם ואג'נדה שניכרת הלכה למעשה בעשייה שלהם?!

     

    השורה התחתונה: אין הצדקה לחששות מ"הצנחת" בכירים ביטחוניים לפוליטיקה. המהלכים אימים בעניין, בעצם עושים מניפולציה משיקולים שאינם לגופו. ואם בכל זאת הטיעונים הם מכשלה, ראוי להרחיב את חוק הצינון ולאסור בכלל על השתלבות אישים אלה בפוליטיקה, לכל חייהם. אם לא כך, תנו להם להשתלב, מתי שירצו ושיעמדו למבחן הציבור, בפריימריז המפלגתיים, בבחירות הכלליות לכנסת ובכל ג'וב פוליטי שיוטל עליהם למלא.

     

    ד"ר, תא"ל בדימוס, יוסי בן ארי, לשעבר - מדריך ראשי במכללה לביטחון לאומי

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים