איך שנודע לשלומית על הטיול הקרב ובא לקוסטה-ריקה היפה, החליטה הילדה לאוורר את בגדי הים העבשים מהחורף הניו-יורקי ובאותה הזדמנות לערוך סקירה קצרה של מצב האומה ומצב הגופה. ברגע שראיתי את הביקיני יוצא מהמאחורה של הארון, דפקתי ספרינט לכיוון הדלת כי ידעתי שראשים הולכים לעוף. זו הרי נוסחה כימית בסיסית אשר קובעת ששילוב של שני היסודות, בגד-ים וצלוליטיס, גורם לריאקציה קטלנית של אסטרוגנים ושנאה עצמית, מה שבמקרה הטוב יכול להוביל לדיפיוזה מסתורית של שלושה גביעי האגנדאז, או במקרה הרע לריסוק מראת הקיר לחלקיקי אטום תוך כדי צעקות, "נמאס לי נמאס לי למה אני כזאת פרה למה?!"

דיאטת בזק סודית ובעלת מרשם בטוח להרזיה מהירה. אילוסטרציה (צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

אבל עוד לפני שהספקתי להגיד "מרזי מורית", שלומית חסמה את דלת הכניסה ומשכה אותי באוזן לכיוון חדר השינה ושאלה את שאלת מיליון הקלוריות, "אני נראית כמו אנג'לינה ג'ולי?"

שתיקה.

זהו. אין. הלך עלי קפוט. להתראות עולם אכזר.

שלומית מביטה בי עם רייצח בעיניים. אני מתעשת ואומר "לא" וחוטף משקל דיגיטלי בראש.

"מה לא?? מה לא!!"

"חומד, מה את רוצה שאני אגיד לך? את לא נראית כמו אנג'לינה ג'ולי. קודם כל יש לה כמה סנטימטרים עלייך במספר מקומות אסטרטגיים וחוצמזה, מזה הקשר בכלל? את לא נראית כמו אנג'לינה ג'ולי בדיוק כמו שאני לא נראה כמו בראד פיט ושנינו ביחד נראים אולי כמו הילדים המאומצים שלהם מביאפרה, רק שיש לנו מלתחה פחות יוקרתית".

"אה, באמת, רועי?!"

"כן באמת שלומית"

"אוקיי, אז אם אני לא נראית כמו אנג'לינה ג'ולי, אז אתה לא נראה כמו בראד פיט!"

"כן, אני יודע, שלומית, זה בדיוק מה שאמרתי לפני שניה"

"אה. טוב מה אכפת לי, אני עושה דיאטה!"

כפי שציינתי בשבוע שעבר, שלומית כבר ניסתה פעם לעשות דיאטה כאסח לפני שיצאנו לחופש אקזוטי. זו הייתה דיאטת בזק סודית ובעלת מרשם בטוח להרזיה מהירה וקראו לה "דיאטת אריזות". שלומית הייתה בעצם יכולה לאכול את כל האריזות של המאכלים האהובים עליה וללא הגבלה. קופסאות קורנפלקס היו מומלצות ביותר בגלל הסיבים. שקיות ביסלי ובמבה גם רצו חזק. קופסאות שימורים קצת פחות, למרות שיש בהן ברזל.

בסיבוב הנוכחי שלומית החליטה להציב לעצמה מטרות יותר ריאליות וקבעה שבשבועיים הבאים היא תוריד ארבעים קילו. מה שמותיר לה בערך עשרה ספייר.

הפעם היא גם החליטה לשלב את הדיאטה עם כושר. מאוד מומלץ. אבל מכיוון שיש לנו שבועיים עד הנסיעה וצריך לעשות חדר כושר לפחות פעמיים בשבוע ולפחות שעתיים כל פעם, שלומית החליטה ללכת פעם אחת ולתמיד, למשך 48 שעות רצופות שיכסו תקופת אימונים של חצי שנה. אחרי חיפוש מהיר בגוגל שלומית גילתה לפחות חמש חברות דיאטה עם תוכניות כוללות אשר מבטיחות הרזיה מהירה. כל מה שצריך לעשות זה לחתום, לשלם ולקבל את האוכל במשלוח עד דלת הבית ולאבד שלושה עד ארבעה קילוגרמים בחודש. היא חתמה על כולם בתקווה שהיא תוריד ארבעה קילו כפול חמש.

הסברתי לה שיש לה בעיה רצינית עם כל המתמטיקה שלה, אז היא החליטה לחיות על קופסאות סלימפאסט ומלפפונים שישמשו כקשית.

בהתחלה הכל הלך די חלק עד שהתחלתי לשים לב ששלומית אוכלת גם את הסלט וגם את המזלג.

בתום שבוע תענית, חזרתי הביתה מהעבודה ומצאתי את שלומית נוגסת בשולחן הקפה. "זה בסדר, זה בצבע ירוק, זה בריא", היא אמרה, ואני תפסתי אותה וצעקתי, "זה לאקה ירוקה של איקאה ולא! זה לא בריא! מה אכלת היום??"

"מים", שלומית אמרה תוך כדי שהיא מלחכת לי את האוזן. בלית ברירה גררתי אותה למטבח וחיברתי לה עירוי של בשר טחון לווריד.

"שלומית, חמודה, זה לא יכול להיות שבגלל איזה בקיני תפסיקי לאכול. את יפה ומקסימה והרבה יותר נחמדה כשיש לך עגל קטן בבטן. מה את אומרת שבמקום דיאטה פשוט תקני לך בגד ים חדש?"

כעבור יומיים הגיעה לי חבילה לעבודה מערב הסעודית. אחרי שכלבי המשטרה ריחחו וביטלו כל חשש לאנתרקס, פתחתי את המשלוח ומצאתי בורקה שחורה עם כיסוי ראש קומפלט.

"שלומית את לא מאמינה מה הגיע אלי היום לעבודה..."

"הבגד ים החדש שלי?!"