שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    קטנועי הונדה המחודשים: חסכון יפני ברומא
    הונדה מעדכנת שניים מקטנועיה היותר-גדולים: SH300 ו-SW-T600. בילינו עמם יום וחצי ברומא ובסביבותיה, וחזרנו עם תובנות - יותר על היצרנית עצמה מאשר על הקטנועים

    הונדה החליטה לאגד שלושה דגמים, שני קטנועים ואופנוע, בהשקה אחת - צעד יוצא דופן. בפועל, הזמן שבילינו במושבי שלושת הכלים התגלה כדי והותר כדי לעמוד על קנקנם, ולא רק כי ההשקה היתה מרווחת בהרבה מהרגיל. בפועל, שלושת הכלים עברו מתיחות-פנים בלבד, ואף לא משמעותיות במיוחד מבחינה מכנית; כך שאפשר להבין את ההחלטה לערוך עבורם אירוע משותף, במיוחד באווירה הכלכלית הנוכחית של מכירות דו-גלגליות צונחות באירופה. על האופנוע, CB600F הורנט, נכתוב בנפרד. שני הקטנועים - לפניכם.


    הונדה SH, הכי נמכר באיטליה (צילום: טל שביט)
     

    האח הגדול: SH300

    צריך להבין את המשמעות של הקטנוע הזה - שכמעט ואינו קיים בכבישי ישראל - באירופה בכלל ובאיטליה בפרט, כדי לקלוט איזו חשיבות עצומה יש לכל שינוי שחל ב-SH300, גם אם זו מתיחת פנים מינורית. משפחת ה-SH, בנפחי 125-150-300, מחזיקה בשלושת המקומות הראשונים בטבלת המכירות האיטלקית, כפי שמגלה שיטוט ברחובות רומא. דומה כי כל קטנוע שני בעיר שטופת-הקטנועים הזו הוא SH כזה או אחר. ובשלישיה הזו, הראשון בין ראשונים הוא דווקא האח הגדול, ה-SH300.

     

    לעיניים ישראליות זה זר ומוזר לגמרי - יש בו כל מה שהישראלים לא אוהבים, וחסר לו מה שהם כן אוהבים. הוא לא קטנוע מנהלים. יש לו גלגלי "16 גדולים, ובגלל זה - אין לו כמעט מקום תחת המושב. נפח המנוע משייך אותו אצלנו לקטגוריית ביטוח גבוהה יותר מאשר קטנועי 125-250. באירופה זה לא משנה, מאחר שהביטוח שם מבוסס על קריטריונים אחרים, פחות קשיחים ויותר הגיוניים. אז אצלנו אין לו הרבה סיכוי, ומכירותיו בהתאם. אבל באיטליה - או-הו...

     

    בנתיבי רומא, שמציבים בפניך תוואי-אספלט מגוונים שנעים מכמעט-אוטוסטרדות רב-נתיביות לסמטאות צרות ומעופשות ורחובות מרוצפי אבנים מסותתות עתיקות, קל להבין למה זה קורה. ה-SH300 מציע שילוב נדיר, כמעט בלתי-קיים, של עוצמת מנוע (כ-27 כ"ס), ממדים קומפקטיים, כושר תמרון יוצא דופן, בלמים מצוינים (עם מערכת משולבת) ומיתלים יעילים במיוחד. אותם צמיגי "16 סופגים את השיבושים של רחובות רומא, ומנועו הזריז, ממדיו הצרים והקצרים וקוטר הסיבוב הקטן, מתאימים במיוחד לתגובות המהירות הנדרשות מכל מי ששם את נפשו בכפו ויוצא לנווט במו קטנועו בתנועה הרומאית.


    גלגלי 16 אינץ' תורמים רבות לנוחות הנסיעה (צילום: טל שביט)

     

    כל זה, חשוב לציין, היה ב-SH300 גם קודם. השינויים שבוצעו בו מינוריים בהחלט, ובתוך העיר לא ניתן היה להבחין באפקט שלהם. אבל מחוץ לעיר, המצב השתנה. עלינו עם שיירת הקטנועים על אוטוסטרדה מהירה, שם ניתן היה לנצל את הגישה הליברלית האיטלקית לחוקי המהירות, כדי לסחוט גז עד הסוף. שיוט מהיר אינו יעוד טבעי לקטנוע זה, שהוא נטול מיגון רוח לגמרי (יש מגן רוח שקוף ענק ברשימת האבזרים המקוריים, אגב). אבל כמו כל גבר ישראלי, רציתי לדעת "כמה הוא סוגר".

     

    בירידה קלה, תוך שאני מתכופף ככל יכולתי, נעצר מחוג המהירות של ה-SH על 155 קמ"ש (נתון מוגזם, ללא ספק), כאשר מנתק ההצתה נכנס לפעולה. נתון המהירות אינו חשוב - אבל התנהגות הקטנוע דווקא מעניינת. ה-SH שבחנתי בכבישי ישראל החל לנדנד את חרטומו במתינות אך באופן מוחשי כאשר התקרבנו למהירותו המירבית. בכלי החדש לא היה זכר לכך, גם לא בנסיעה מאוד מהירה בהטיה קלה בפניות ארוכות.

     

    מאוחר יותר שאלתי לפשר ההבדל את פלאוויו ניקוטרה, ראש צוות הטכני במחלקת הפיתוח של הונדה-אירופה, שהסביר לי כי בין היתר הוקשחה השלדה על ידי חיזוקים וריתוכים שונים, ובנוסף - קוטר ציר הגלגל הקדמי גדל משמעותית, ויש צמיג אחורי עם פרופיל שונה.


    לארץ יגיע ללא ABS (צילום: טל שביט) 
     

    גם השינוי העיצובי שעבר ה-SH מינורי. המראה בהחלט עדכני יותר, אך עדיין לא משהו שהיית מסובב אחריו את הראש ברחוב. עיקר ההבדל הוא בצורת מסכת הפנס הקדמי ובלוח המחוונים, שהוא מודרני ועשיר יותר. ויש כמה דברים שהיינו משנים אבל נותרו כפי שהם: מכל הדלק הקטן יחסית - 9 ליטרים בלבד; תא המטען הזעיר תחת המושב; ומדרס הרגליים מלפנים, שם היה ב-ד-י-ו-ק מקום לרגלים מידה 46 שלי, בלי אפשרות לזוז קדימה-אחורה אפילו ס"מ אחד.

     

    בשורה התחתונה, ה-SH300 אמנם התעדכן ואף השתפר קצת, אך לא באופן שמשנה את מהותו או את מיקומו בשוק: גבוה מאוד כאשר מדובר באירופה, אך דחוק לפינה כאשר מדובר על השוק שלנו. יש לציין כי קטנועי ההשקה צוידו ברובם ב-ABS, אך לארץ תיובא גרסת נטולת ABS

     

    ספת-שיוט: SW-T600

    לפני כשלוש שנים ביצעה הונדה מתיחת פנים לקטנוע ה-400 שלה, הסילוור-ווינג 400. השינוי היה עיצובי באופן כמעט בלעדי, ויחד עימו הגיע שינוי בשם: לא עוד סילוור-ווינג אלא SW-T400. עכשיו מגיע תור גרסת ה-600 – שהיתה זהה בכל פרט למנוע ל-400 – לעבור את אותו שינוי. הסילוור-ווינג הגדול מקבל בדיוק את אותו מייקאובר עיצובי שעבר על ה-400 (קל מאוד להבדיל בין השניים - תספרו פנסים מלפנים), והופך להרבה יותר מודרני במראהו.


    SW-T600: מתיחת פנים קלה (צילום: טל שביט) 
     

    מתחת לעיצוב נשארנו עם אותו מנוע דו-צילינדרי חלק ונעים, ועם קטנוע שהוא כל-כולו כורסה דו-מושבית מרווחת ומפנקת. המעבר מה-SH-300 - לכשעצמו קטנוע נוח על פי כל קנה מידה - ל-SW-T הגדול, היה כמו לעבור מיונדאי-ליסינג לאיזו לקסוס גדולה ומלטפת. בתוך העיר, מיותר אולי לציין, אין מדובר בדו"ג האידאלי - אך גם עם רוכב נוסף מאחור ניתן היה לנווט בתוך התנועה הצפופה ו/או מהירה ללא בעיות. במיוחד הרשימו המיתלים ברחובות המשובשים, והרשימה גם היכולת של ה-SW-T לשמור על קו ברכיבה סופר-איטית בין טורי מכוניות.

     

    מחוץ לעיר אפשר היה לשמור את מחוג המהירות על 160 בקלות ונינוחות, כשהכורסה הפכה לספת-שיוט רגועה ונוסכת בטחון. למעט אולי הבורגמן 650 של סוזוקי, אין עוד קטנוע שאפשר לטייל איתו רחוק ומהר בנוחות כמו ב-600 של הונדה. מיגון הרוח מעולה, וההתנהגות בפניות אמנם לא מתקרבת לרמת ימאהה T-מקס, אך עדיין סבירה בהתחשב בכיול המיתלים הרך ובמשקל הכלי. שינויים לעומת הדגם הקודם? רק לוח המחוונים החדש (יפה ועדכני יותר, אך לא בהכרח טוב יותר) וצמד תאי האחסון החדשים בקוקפיט, מעידים שאתה רוכב על משהו אחר. כל קטנועי ההשקה עליהם רכבתי, אגב, צוידו ב-ABS, מערכת שתגיע גם לארץ הקודש.


    נוח על כביש ישר, סביר בפניות (צילום: טל שביט)


    סיכום: חסכון מוגזם?

    בשני הקטנועים נקטה הונדה בגישה של "אם זה לא מקולקל, אל תתקן את זה". יש בזה מידה רבה של היגיון, ודאי בתנאים הכלכליים השוררים כיום באירופה. מצד שני, קשה שלא להישאר עם תחושה קלה של אכזבה. בקרב אנשי הונדה האיטלקיים עמם שוחחתי, התחושה הזו היתה מוחשית מאוד, והם לא הסתירו כי היו רוצים לראות יותר שינויים. "ככה הונדה עובדת, זו הגישה היפנית", הם הסבירו.

     

    אפשר להבין אותם. ראו למשל את השינוי שביצעה פיאג'ו לא מכבר בבוורלי 300, כלי מצליח מאוד שמתמודד מול הונדה על המקום הראשון במכירות באירופה.

    פיאג'ו לא הסתפקה במתיחת-פנים, אלא העניקה לבוורלי עיצוב חדש לגמרי, כולל מאפיינים אופנתיים כמו תאורת LED. ומאחר שבדגם היוצא היתה בעיה של מקום אחסון תחת המושב, הוקטן הגלגל האחורי כדי להגדיל את הנפח.

     

    "ביקשנו מהונדה להגדיל את המקום מתחת למושב של ה-SH300", התוודה בפניי אחד מאנשי הונדה-איטליה. "לא עזר". ואילו לגבי ה-SW-T600, אפשר וצריך היה לעשות יותר - גם בלי להכנס לעלויות-פיתוח מטורפות, וגם אם נוותר על פרטים שהיו מקפיצים את ה-SW-T מדרגה, כמו למשל משקף מתכוונן חשמלי (כמו שיש לג'ילרה GP800), או מושב רוכב בעל גובה מתכוונן.

     

    אבל מה לגבי, למשל, מחשב דרך עם יותר פונקציות ועם תצוגה שאפשר לשלוט עליה מהכידון? מה לגבי תאורת LED? מה לגבי פריט טריוויאלי כמו מנופי בלם עם אפשרות לכיוון מרחק מהכידון? זה ממש לא מוגזם לדרוש מקטנוע מקטגוריית העל כמו ה-SW-T600. דרך הפעולה השמרנית של הונדה היתה במקרה הזה קצת מוגזמת, לטעמנו.

     

    אגב, משלוח ראשון של ה-SH300 כבר הגיע ארצה, והוא נמכר ללא שינוי במחיר לעומת דגמי 2010. ה-SW-T600 יגיע ארצה בתוך כחודשיים, והוא לא תומחר עדיין.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    SH-300, נפוץ בניכר
    צילום: טל שביט
    תא אחסון קטנטן
    צילום: טל שביט
    כורסה דו-מושבית מרווחת
    צילום: טל שביט
    יגיע עם מערכת ABS
    צילום: טל שביט
    לוח מחוונים חדש
    צילום: טל שביט
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים