"ספרים על הבמה": כשהמילים פורצות מהדף
פסטיבל "ספרים על במה" שנפתח בתיאטרון הקאמרי מספק הזדמנות נדירה ונפלאה להיפרד לרגע מחוויית הקריאה הפרטית לטובת מפגש מרתק בין טקסטים מרכזיים ושחקנים מוכשרים
הרעיון להוציא את מעשה הקריאה מתוך החדר האינטימי ולהביא אותו אל הבמה, אינו חדש. בארץ מתקיימים מדי פעם ערבי קריאה בהם מספקים סופרים טעימות מתוך יצירות חדשות או ישנות. גם שירה ומחזאות זוכות לערבי קריאה ולמפגשים משלהן בין המילה הכתובה לבין כותבים או שחקנים מקצועיים. עם זאת, אמש (ד'), לראשונה בישראל, נפתח בתיאטרון הקאמרי של תל אביב פסטיבל "ספרים על הבמה", יוזמה מקסימה ומבורכת של שגרירות צרפת בישראל והמכון הצרפתי, שמשלבת בין טקסטים ספרותיים קנוניים לבין שחקני תיאטרון מרכזיים מישראל ומצרפת.
דודינה. לא נזקקה לטקסט הכתוב (צילומים: איציק בירן)
"בראשית כל רומן יש קול. זהו קולו של סופר שמניחו בקצה עטו", אמר שגריר צרפת בישראל, כריסטוף ביגו, שנכח אמש במעמד הפתיחה של הפסטיבל. אבל גם קולותיהם של סופרים נפקדים הדהדו חזק וברור בזכות שחקנים נפלאים שניתבו את הטקסט לדרך חדשה ובכך הפכו את הקריאה לחוויה מרתקת.
את הערב פתחה השחקנית יבגניה דודינה, עם קטע מתוך "האדם הראשון" מאת אלבר קאמי. דודינה לא נזקקה לטקסט הכתוב, למרות שהחזיקה אותו בידה. המילים הכתובות שעברו דרכה כאילו היתה גוף מתווך בין הכותב לבין האוזן הקשובה. קשב, שהפך בשנים האחרונות למצרך יוצא דופן, הוא בדיוק מה שהמפגש הזה בין טקסטים מרכזיים לבין שחקנים מצוינים וקהל, ביקש והצליח לייצר. בזכות שילוב עדין של קולות ומילים עלתה וצפה המחשבה עד כמה לא ברור מאליו הוא הכישרון לספר סיפור.
זה עובד גם בישיבה
אחריה עלתה לבמה אנייס ז'אווי, שחקנית, תסריטאית ובמאית צרפתייה שמוכרת בין היתר בזכות תפקידה הנפלא בסרט "החיים הם שיר" של אלן רנה שזיכה אותה בפרסי הסזאר לשחקנית משנה ולתסריט, אותו כתבה במשותף עם ז'אן פייר בכרי. ז'אויי, ממשפחה יהודית טוניסאית, היא בת להורים חברי תנועת השומר הצעיר. למרות שלא הכבירה במילים, ההתרגשות ניכרה בה.
דטנר. ליהוק מושלם
לפני שהחלה בקריאת קטע מספרו של דויד גרוסמן, "אשה בורחת מבשורה", אמרה ז'אווי: "אני מאוד שמחה להיות פה בתל אביב ובישראל וזה כבוד גדול לקרוא מספרו של גרוסמן. אני קצת מתביישת כי אחרי ההופעה של השחקנית הנפלאה שקדמה לי וקראה בעל פה ובעמידה, קיבלתם אותי בישיבה ומקריאה מהדף. סלחו לי". למרות ההקדמה לז'אווי לא היתה סיבה להתנצל, ההיפך. האופן שבו קראה את גרוסמן, הדהד את התמציתיות בה בורר הסופר בקפידה את מילותיו, נקי מרגשנות יתר ועם זאת מרגש.
כוחו הגדול של האירוע הוא ללא ספק בלחיצה על בלוטות הטעם ובעוררות התיאבון. אל הספרים שנקראו אמש מעל במת הקאמרי באופן מענג אוזן, אתה רוצה לחזור. אין ספק שאם יש בקהל כאלה שחלקם מהספרים היו עד אמש עלומים עבורם, ערב מסוג זה הוא מנה ראשונה.
במסגרת מחווה לסופר היהודי-יווני אלבר כהן, שנפרשת על פני שלושת ימי הפסטיבל, קרא השחקן נתן דטנר מתוך "הנאווה לאדון", רומן שנחשב ליצירת מופת. כהן, מחבריו הקרובים של זיגמונד פרויד, כתב בין שתי מלחמות העולם והיה לאחד הסופרים היהודיים החשובים ביותר על מפת הספרות האירופית. הוא כתב בצרפתית על משפחתו ועל אי הולדתו קורפו, ממנו הוגלה.
הוא הציג באהבה גדולה ובאופן שמזכיר את גדולי הסופרים היהודים של העולם הישן כמו שלום עליכם, את הגיחוך, הנלעגות והתמימות של הקהילה. ספריו תורגמו לשפות רבות והם נלמדים כיום בחוגים לספרות צרפתית. בארץ נפקד הספר במשך שנים ארוכות מהחנויות עד להוצאתו המחודשת לאחרונה והדהודו היה תזכורת מחממת לב לספרות נפלאה. הבחירה בדטנר, שמגלם על במת תיאטרון הקאמרי את דמותו של טוביה החולב, לא יכולה היתה להיות טובה יותר.
ואז הגיע תורו של השחקן סטפן פרייס לעלות על הבמה. כובש לב כמנהגו, התיישב פרייס לצד שולחן עגול, עליו הונח טקסט מתוך הספר "ערבים רוקדים" של סייד קשוע. אולי בשל העובדה שהטקסט הפרוע על ילדותו של קשוע בטירה נקרא בשפה ניטראלית - לא עברית. לא ערבית - משהו במפגש בין המילים לקהל, שכלל ישראלים וצרפתים, פרק אותו מהפוליטיקאי קורקט ואפשר פרצים של צחוק מתגלגל.
פסטיבל "ספרים על במה" הוא רעיון נפלא שמומש בצורה נהדרת. בימים הקרובים יתארחו על במת תיאטרון הקאמרי של תל אביב רבים וטובים ובהם השחקנים הצרפתים ניקול גרסייה ורישאר ברי, הסופר הצרפתי לורן סקסיק, והשחקנים הישראלים קרן מור, אולה שור-סקלטר, אלכס אנסקי, ששון גבאי, אניה בוקשטיין, רבקה מיכאלי, עודד ליאופולד ורימונד אמסלם. הם יקראו בין היתר מיצירותיהם של עמוס עוז, אלבר קאמי, מישל וולבק ואתגר קרת ולכל חובבי הספר שעוד לא איבדו את הסקרנות, הרומן החדש שנוצר על הבמה בין השפה העברית לצרפתית הוא חוויה מעוררת השראה. יש לציין כי הקטעים המוקראים בצרפתית מתורגמים לעברית, ולהיפך.
