איוולת פוליטית

המודעה בערבית, המזכירה את אחריותו של אריאל שרון לטבח סברה ושתילה, היא קודם כל איוולת פוליטית. כל מי שנוגע בציבור הערבי יודע, שמאז אוקטובר גופות של אזרחים מזכירות לו דבר אחד בלבד: את 13 האזרחים, שבמינוח שמקובל על ערבים רבים, "נרצחו על ידי ראש הממשלה".
הקישור הבלתי נמנע בין הגופות מלפני 18 שנה לגופות מלפני שלושה חודשים רק מחזק את התחושה אצל ערבים רבים, לפיה אין הבדל רב בין שרון לברק, בדיוק ההיפך ממה שברק, ביילין ואנשיהם ביקשו ליצור.
המודעה היא חלק מקמפיין לגיטימי, במסגרתו מבקשים אנשי העבודה להחזיר את שרון לדיוקנו הקודם: זה של זולל הערבים לתיאבון, האיש שהוא הסיוט של שוחרי השלום וזכויות המיעוטים. במסגרת הזו יבואו עוד מודעות, שיזכירו דברים שאמר שרון בעבר על ערביי ישראל, ומעשים שעשה בתפקידיו השונים.
כל זה לגיטימי, כמובן, אם כי לא בהכרח יצליח. רק לפני שבוע אמר לי אחד מראשי הציבור הערבי שבקמפיין שנועד להפחיד את הערבים בשרון יש צליל של זלזול, שאף אחד לא יקנה אותו. כמו בקמפיין היהודי שלו, ברק לא מנסה לשכנע אותנו שהוא הטוב מבין השניים, אלא ש"אסור לחזור לימי שרון". אלא שימי שרון רחוקים, וימי ברק עודם איתנו. לטענתו של ברק, אלה היו ועודם ימים טובים – ואם כך צריך לשכנע אותנו שהוא האיש המתאים להמשיך בהם, טענה שיש לה רגליים. אבל מי שמרגיש שרוב הישראלים לא ממש מסכימים אתו, נגרר לקמפיין נגטיבי, בעברית או בערבית.
נשארת רק השאלה הלא-שולית, האם מותר, במסגרת קמפיין כזה, להטיל על שר ביטחון ישראלי אחריות ישירה לרצח ערבים בידי ערבים, כפי שאירע בסברה ושתילה. ההיתלות בוועדת כהן היא היתממות: הוועדה הטילה על שרון אחריות לכך שלא עשה די כדי למנוע את הטבח, ולא טענה מעולם שיזם אותו או ידע עליו מראש. הקישור הזה, כשהוא נעשה על ידי ממשלה מכהנת, הוא מכוער. נכון, הליכוד התחיל, עם תמונות האוטובוסים וקמפיין ההסתה נגד שמעון פרס. אבל לא היה נדמה, רק לפני שנה וחצי, שהעבודה בראשות ברק מבטיחה לנו תרבות אחרת לגמרי?