אבל על הוריו צריך לשנות מקום בבית הכנסת?

שאלה:

ראיתי כי אדם האבל על אביו או אמו משנה את מקומו בבית הכנסת. האם מנהג זה הוא חובה גמורה לגביו? אם כן, לכמה זמן, ומהו המקום האחר שיש לשבת בו? (איתי)

תשובה:

א. בגמרא נאמר: "אבֵל - שבת ראשונה, אינו יוצא מפתח ביתו. שנייה - יוצא ואינו יושב במקומו (ואינו מדבר), שלישית - יושב במקומו ואינו מדבר, רביעית - הרי הוא ככל אדם" (מועד קטן כ"ג, א').

רבי יהודה שם חולק וסובר שאף בשבוע השני אינו יוצא מביתו, שלישית - אינו יושב במקומו, רביעית - יושב ואינו מדבר, ורק בשבת החמישית הרי הוא ככל אדם. מדברי הגמרא יוצא, כי האיסור של ישיבה במקום הרגיל, מתחיל בשבוע השני או השלישי של האבלות, ונמשך כשבוע בלבד.

שינוי מקום זה, אין מוגדר היכן הוא - האם בבית האבל או בבית הכנסת. אולם בירושלמי נאמר, שהכוונה היא לבית הכנסת, וכך אמנם נהגו. מכל מקום, נראה שמעיקר הדין אין צריך לשנות את המקום - אלא בשבוע השני של האבלות, וכך באמת נפסק ברמב"ם (הלכות אבל ז', ה'), ובשולחן ערוך (יורה דעה, סימן שצג, ג').

מה נחשב לשינוי מקום?

ב. הרמ"א שם מוסיף, ש"עכשיו נוהגין שאין יושבין במקומם כל שלושים יום, ועל אב ואם כל י"ב חודש, ואין למנהג זה עיקר. ומכל מקום אין לשנות מן המנהג, כי כל מקום לפי מנהגו". בפירושו "פני משה" לטור, הוא כותב שמנהג זה הוא חומרה גדולה בלא טעם.

ג. יש שנתנו טעם למנהג, והסבירו ששינוי מקום נחשב כגלות, והאבל חייב לדַמוֹת שאולי גם הוא גרם למיתת המת, ועל ידי הגלות, יש לו קצת כפרה (חכמת שלמה), ואחרים הסבירו כעין זה, שמידת הדין מתוחה על כל האבלים, ושינוי המקום מועיל להקל בדין (שם משמעון, יו"ד לב).

ד. אף על פי שלשונו של הרמ"א הוא שהמנהג אין לו עיקר וכו' - מכל מקום נראה מדברי האחרונים, שנקטו מנהג זה כמחייב, ובפרט בעדות האשכנזיות. הפוסקים גם דנו בפרטי שינוי המקום; יש אומרים שצריך להרחיק לפחות ארבע אמות ממקומו הקבוע, שאם לא כן, לא נחשב כשינוי מקום (חמודי דניאל). אחרים סוברים ששינוי כלשהו, נחשב אף הוא לשינוי, והסבירו מכיוון שיש לכל אחד מקום קבוע בבית הכנסת, ושינוי ניכר בכל שהוא (מהר"ם שיק, יו"ד שסט).

שינוי זה צריך להיות למקום פחות חשוב, והיינו, להתרחק יותר מארון הקודש (שם), ואם הדבר אינו אפשרי - די בשינוי צד בבית הכנסת (גשר החיים, פרק כ"ב, ג').

מנהגי אבלות בשבת?

ה. מהו הדין בשבת, שהרי בשבת נפסק להלכה שאין אבלות בפרהסיה? ובכן, בגמרא (תלמוד בבלי בבא בתרא, דף ק', ב') מבואר, שגם בשבת היו עושים מעמד למת. המעמד היה כינוס קרובי המשפחה ליד בית הקברות, כאשר ההלוויה הייתה בערב שבת. מכאן הוכיח אחד מהראשונים, שמותר לשנות את המקום גם בשבת, והמסרבים לשנות - טועים (נמוקי יוסף, דף מט א, מדפי הרי"ף שם).

אחרים הוכיחו מדברי המדרש שמספר כי בזמן בית המקדש, היו ישראל הולכים בשבתות לבית המקדש, והיה שם שער מיוחד לאבלים, והנאספים היו מנחמים את האבלים. מזה נתפשט המנהג באשכנז, "שהאבל הולך לבית הכנסת בשבת, ואחר התפילה יוצא האבל תחילה, ויושב לפני בית הכנסת, וכל הקהל הולכים אחריו ויושבים אצלו, והולך לביתו, וכל הקהל הולכים אחריו ויושבים שם שעה אחת" (טור יורה דעה, סימן שצג).

מכל זה נראה, שלא חששו לאיסור של אבלות בפרהסיה בשבת בנוגע לדין זה.

בין אשכנזים לספרדים

ו. אולם מרן הבית יוסף חולק על מנהג זה. לדעתו, אין ראיה מהמעמדות, משום שהיו עושים זאת כדי שיתאספו עם רב, מכיוון שלא היה בבית הכנסת מקום להכיל את כולם. אולם כאשר משנים את המקום בבית הכנסת, נראה הדבר כנוהגים אבלות בשבת, ולכן "יישר כוחן של הנוהגים שלא לשנות את מקומם בשבת" (בית יוסף, טור שם). כך הוא גם פוסק בשולחן ערוך, וזו לשונו שם: "הנוהגים כשהם אבלים שלא לשנות מקומם בבית הכנסת בשבת - יפה הם עושים" (יורה דעה, סימן שצג, ד').

יש מהאחרונים שהעידו על האר"י שאכן נהג כך, ולא שינה את מקומו כאשר היה אָבֵל, והוסיפו שמי שמפורסם בחסידות, והתנהגותו לא תיתפס כיוהרה - יכול לנהוג כמנהג האר"י, אפילו אם במקומו נהוג אחרת (החיד"א).

לעומתם, כותב הרמ"א כנ"ל, שהמנהג פשוט (אצל האשכנזים) שגם בשבת האבלים משנים את מקומם, ואין לשַנות מן המנהג.

נמצא שלמעשה גם בשבת נהגו לשנות המקום בבית הכנסת, אולם קיימת מחלוקת אם ראוי לעשות כן; והאשכנזים צריכים לשנות את מקומם.

סיכום

א. מעיקר דין הגמרא, שינוי מקום האבלים היה רק בשבוע השני או השלישי לאבלות.במשך הזמן

נהגו לשנות את מקום הישיבה במשך כל ימי האבלות.

ב. שינוי המקום - באופן שמתרחקים מארון הקודש, אולם אפשר להקל בשינוי כל שהוא.

ג. בשבת - האשכנזים משנים כבימות החול. הספרדים - יש שמקילים ונשארים במקומם, ויש מהם שנהגו גם כן לשנות מקום.

כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)