אמא, הבאתי גביע: סיפורה של ליקו ווילינגהאם
עם רזומה שכולל אליפות WNBA, זכייה ביורוקאפ ואמהות במשרה מלאה, אתם בטח מבינים למה הסנטרית של אליצור רמלה מעדיפה לחגוג בשקט: "ידעתי שנביא גביע"
נתב"ג, יום שישי, 14:30 בצהריים . הכל היה מוכן לתמונה הקבוצתית עם גביע היורוקאפ ההיסטורי. האוהדים המתינו בסבלנות, הצלמים הסתדרו בשורה מופתית, אפילו השחקניות התמקמו לצילום המיוחל. פתאום, האסימון נפל. רגע, איפה ליקו ווילינגהאם?
ווילינגהאם, ה-MVP של המפעל האירופי, מלכת הסלים והריבאונדים של רמלה העונה ביורוקאפ, התגנבה בשקט חרישי לצד. ברחה מההמולה התקשורתית. "זה לא אני", היא מלמלה. "את הדיבורים אני משאירה למגרש".
לא הכדורסלנית הטיפוסית
ווילינגהאם (1.83 מ'), כפי שכבר הבנתם, היא לא הכדורסלנית הטיפוסית. היא הפכה לאמא כבר בגיל 20 וסיימה את לימודיה, ארבע שנים לאחר מכן, כשהעדיפה להתרכז במבחני התואר הראשון על פני עוד כמה עשרות אלפי דולרים כשחקנית מן המניין ברחבי אירופה. העונה היא בארץ הקודש, ואת הקבלות היא כבר סיפקה.
אם חשבתם שמדובר במעמסה, בטח על שחקנית מקצוענית שעושה את קו ארה"ב-אירופה מדי עונה, אז תדעו שווילינגהאם לא מתחרטת לרגע. "אחרי שילדתי אותו", סיפרה על בנה בן ה-9, "הוא פשוט החזיר לי את הפוקוס לחיים. אמרתי לעצמי: 'אוקיי, יש לי כעת בן קטן, מתנה משמיים ואני לא יכולה לבזבז אותה'. הוא מפריע לי? ההיפך, יכול להיות שאני לפעמים מפריעה לו. הוא מת על כדורסל, לפעמים רואה אפילו יותר ממני".
ווילינגהאם היא הסיפור הקלאסי של מישהי שעשתה הכל בעשר אצבעותיה, בעבודה קשה, בלי טובות מאף אחד. היא מעולם לא נבחרה בדראפט ה-WNBA ולליגת הנשים הטובה בעולם השתרכה רק אחרי שניסתה את מזלה במחנות טרום העונה. לכדורסל התוודעה רק בימי בית הספר היסודי, כשראתה את אחיה משחקים במגרש ליד הבית, עד אז בכלל לא ידעה שאפשר לפתח מזה מקצוע.
היום היא שוקלת 91 ק"ג ונראית מאסיבית למדי, אבל בימי התיכון היתה הרבה יותר דקיקה וקלילה. הכדורסל הלהיב אותה, אבל אתלטיקה קצת יותר. היא נרשמה לנבחרת האתלטיקה של תיכון 'אפזיבה' בג'ורג'יה (עיר הולדתה) וזכתה באליפות המדינה בקפיצה לגובה, הרבה שנים לפני שדניאל פרנקל ומעיין פורמן הראו לאנשי ארץ הקודש שיש כזה ענף לנשים.
בסופו של דבר, ובלחץ האחים, החליטה ווילינגהאם לבחור בכדור הכתום. ההחלטה היתה גורפת, וכמו שעשתה לא פעם בחייה, היא התחילה הכל מאפס, עבדה בלי הפסקה, רק כשתוכל לשחק ביום מן הימים לפרנס את עצמה ואת דרק, הילד שנולד בדרך.
ווילינגהאם, במדי פיניקס. זוללת תארים (צילום: MCT)
"עשינו משהו גדול עבור ישראל"
והיא עשתה זאת בכבוד. בעונת 2004/5 יצאה לראשונה מגבולות ארה"ב וחתמה בבני יהודה. שנה לאחר מכן היא כבר נחטפה על ידי חיפה/מוצקין של עדן ענבר. הממוצעים בחיפה היו מרשימים לכל הדעות, אפילו יותר מאשר בבני יהודה.
21.5 נקודות ו-9.8 ריבאונדים לערב הוליכו את הקבוצה הצפונית למקום השני בליגה הסדירה, לחצי גמר הפלייאוף מול מכבי רמת חן (הפסד 3:0 בסדרה), אבל גם לכסף הגדול של אירופה ולסיום הפרק בישראל, לפחות עד הקדנציה הנוכחית ברמלה. זו שיכולה בעוד חודש להסתיים עם טרבל היסטורי.
"אני חושבת שעשינו משהו גדול עבור כדורסל הנשים בפרט ועבור ישראל בכלל", סיכמה ווילינגהאם את המסע האירופי עם רמלה. "אני שמחה להיות חלק מזה. זה כיף לראות את כל האנשים שבאו לתמוך בנו, גם פה וגם במשחק. בכנות, לא היה לי ספק לרגע שניקח את הגביע. ידעתי שננצח".
לפנייה לכתב/ת 
