שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "לא הכל פוליטי, בשביל זה יש עיתונים"
    "ספרים הם בהחלט פוליטיים, אבל לא כיוון שהם עוסקים במצב הפוליטי העכשווי", אומרת הסופרת היהודית-אמריקנית ניקול קראוס, שהגיעה לביקור בישראל. ברומן החדש שלה, "בֵּית גדול", היא כותבת על ישראל ועל המשפחה שלה, אבל לא רק. ראיון

    כשהיתה בת 14, ניקול קראוס חלמה להיות משוררת. ואם מישהו היה אומר לה אז שיום יבוא והיא תהפוך לסופרת מפורסמת, ועוד סופרת שפרצה לעולם הספרות כסוג של "כוכב נולד" בזכות הכותר עטור הפרסים "תולדות האהבה", היא אולי היתה מתאכזבת מהמעמד. אבל היום, אחרי שלושה רומנים מצליחים - החדש מביניהם, "בֵּית גדול" (שימו לב לניקוד) יצא באחרונה בתרגום לעברית - היא כבר סגורה על עצמה. "ברומן", היא מספרת, "אני מרגישה הכי בבית".

     

     

    ניקול קראוס

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    קראוס נולדה ב-1974 בלונג איילנד, למשפחה יהודית-אמריקנית שהיגרה למספר שנים ללונדון אך תמיד שמרה, במובנים רבים, על קשר הדוק עם מקורותיה - ישראל. לאחר שהשלימה תארים אקדמיים באוניברסיטאות מכובדות כמו סטנפורד ואוקספורד, כתבה קראוס עוד בשנות ה-20 לחייה את ספרה הראשון, "אדם נכנס לחדר", שיצא לאור אצלנו, כמו כל ספריה הבאים, בהוצאת כנרת זמורה ביתן.

     

    אך דווקא הרומן השני שכתבה, "תולדות האהבה", היה הספר שפתח עבורה צוהר להצלחה ספרותית אמיתית. ברומן שהפך לרב מכר עולמי, הגיבורה הראשית היא אַלמָה בת הארבע-עשרה, שטרודה עד מעל לראש בהשגחה על אחיה הקטן, ציפור, שחושב שהוא המשיח. אלמה יוצאת להרפתקאה בעקבות מכתב מסתורי שהיא מקבלת בדואר, וזה מוביל אותה לחיפוש אחרי כתב יד אבוד שבו, באופן מפתיע, היא עצמה מופיעה כאחת הדמויות.

     

    "כתיבה היא כמו דלי"

    "אי אפשר לכתוב בלי ניסיון החיים האישי שלך, זאת בעצם הכתיבה", מספרת קראוס. "לכתוב זה כמו להוריד דלי עמוק אל תוך עצמך, ולהוציא החוצה את מה שמצאת בפנים. כאשר יוצרים אלכימיה בין החוויות האמיתיות לחוויות המומצאות, אז מתקבלת הספרות".

     

    קראוס החלה לכתוב את הרומן השלישי שלה, "בית גדול", במקביל ללידת בנה הבכור. מאז היא כבר אמא לשני ילדים ונשואה לסופר המצליח ג'ונתן ספרן פויר. בקיץ שעבר המשפחה הגיעה לישראל לכמה חודשים, לחוות את המדינה, לגור ולכתוב בה.

     

    "כשיש לי ביקורת על הממשלה כאן, אני אומרת אותה", טוענת קראוס. "אבל למה כל דבר צריך להיות קשור לפוליטיקה? ספרים הם בהחלט פוליטיים, אבל לא כיוון שהם עוסקים במצב הפוליטי העכשווי. בשביל זה יש עיתונים. אני חושבת שהספר הזה לא עוסק בעיקר בישראל, אבל חלק חשוב מהעלילה כן מתרחש פה. הוא מדבר על ארבע דמויות בדיוניות, ובתוכו יש משהו מהסיפור האמיתי של המשפחה שלי".

     

    באנגלית נקרא הרומן "Great House", אך בעברית, התרגום נשמע מעט שונה, ויוצר למעשה צירוף שאנחנו לא רגילים לשמוע סביבנו: "בֵּית גדול". "היו בהוצאה התלבטויות רבות בנוגע לשם, ואני מקווה שזה לא פעל לרעת הרומן", אומרת קראוס.

     

    רומן שהתחיל מפסוק

    למעשה, השם שייך להיסטוריה היהודית העמוקה, ומופיע ככינוי לבית המדרש באחד הפסוקים בספר מלכים, ומכאן שהקשר בין ספרה של קראוס ליהדות מלווה את הרומן כולו. ב"בֵּית גדול" של קראוס, הסופרת נדיה כותבת במשך 25 שנה את ספריה ביו יורק, על שולחן שירשה מדניאל וארסקי, משורר צ'יליאני צעיר שהועלם בידי המשטרה החשאית של פינושה. יום אחד מגיעה בחורה הטוענת כי היא בתו של המשורר ולוקחת את השולחן לירושלים, וחייה של נדיה מוטלים למערבולת.

     

    לצד דמויות אלו, מעבר לאוקיאנוס, בפרברים הירוקים של לונדון, מטפל ארתור באשתו הגוססת לוטי, ומגלה בין מסמכיה קווצת שיער שחושפת סוד נורא. לצדם, בירושלים, סוחר העתיקות וייס נחוש להקים מחדש את חדר העבודה של אביו, שנבזז בידי הנאצים בבודפשט ב-1944. 

     

    "את הספר הזה, כתבתי, כמו תמיד, כשהיה לי זמן, בכל שעה או חצי שעה פנויה. אין לי את הפריבילגיה של אנשים צעירים שיכולים לכתוב מתי שבא להם. אני אמא. חלק ממנו כתבתי בספריה של ניו יורק ברחוב 42, רק כי הם נתנו לי חדר לכתוב בו, אבל אני יכולה לכתוב באמת בכל מקום.

     

    "בנוגע לשולחן שנמצא במרכז הסיפור, הוא לא שולחן אמיתי. אבל גם את פינת העבודה שלי

    בביתי בברוקלין 'ירשתי' מבעל הבית הקודם, ואולי זה קשור. זה שולחן שנבנה ממש בתוך הקיר, והוא די מכוער, אבל לא רציתי לפרק ולשבור אותו. אולי השולחן המוזר שלי השפיע על הכתיבה".

     

    החוט הקושר בין ארבע הדמויות בסיפור הוא שולחן כתיבה כבד ומוזר, לכל אורך הסיפור לובש השולחן עוד ועוד משמעויות, עד שלבסוף הוא מסמל את כל מה שנלקח מהן, וכל מה שקושר אותן אל מה שהיה ונעלם. "התחלתי לכתוב את הרומן, כמו תמיד כסיפור קצר, ואפילו פרסמתי אותו, למרות שאני לא כותבת סיפורים קצרים. ובאמת גם אחרי שהוא פורסם, הרגשתי צורך להרחיב את הגרעין. בהתחלה כתבתי עוד דמויות, שבסופו של דבר יצאו החוצה, עד שארבעה קולות השתלטו על הסיפור והתערבבו בינם לבין עצמם. ובתור כותבת, עניין אותי לדעת עד כמה אוכל להעמיק בתוך הקשרים שלהם.

     

    "אחרי שלושה רומנים", מסכמת קראוס, "אני מרגישה שמצאתי את הפורמט שמתאים לי. הרי מה זה רומן? סיפור עם התחלה וסוף, וזה בעצם פורמט שלא הוגדר. אני מרגישה שבתור כותבת יש לי את האחריות למצוא בכל פעם מחדש את הצורה שלו, וכסופרת, זה מאוד מרגש אותי".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    קראוס. מאבק בין קולות ברומן החדש
    צילום: עומר שוורץ
    עטיפת הספר "בֵּית גדול". את כל הדמויות קושר שולחן
    עטיפת ספר
    הטבות למנויים
    מומלצים