מי החקלאי שלכם?

לפני שנים מספר, כשהיינו זוג צעיר, שוטטנו בדרכים האין-סופיות של ארצות הברית. באחד ממסעותינו, דווקא מסע שהייתה לו מטרה וכיוון, ראינו פתאום שלט על אחד מהכבישים הראשיים במדינת איווה - "מסעדה ומשק אורגני". הסתקרנו, החלטנו להתעכב ונכנסנו. מצאנו אולם גדול עם המון מדפים, שולחן ארוך והכל ריק. מאחורי הבניין היה שדה גדול ואדם אחד, עם חרמונית צהובה, המון בוץ וחוט שבקצהו גחל - כך היה אל.טי מכין את השדה לקראת עונת הזריעה. הוא ישב אתנו ובנחת סיפר לנו את סיפורו, סיפור שמתחיל בהיותו רופא וחוקר שעבד שעות ארוכות בשיקגו ומסתיים במעבר שלו לחיי כפר והקמת החווה האורגנית הזו. החווה, הסביר, נמצאת בבעלותו, אבל הגידולים אינם שלו, הם בעצם שותפות של קהילה.

קהילה? לא ראינו מסביב קהילה, רק מעט בתים נטועים בין שדות רחבי-ידיים. כן, אל.טי הסביר בסבלנות לישראלים ששומעים קהילה ומייד חושבים קיבוץ, לא מדובר בקהילה שחיה ביחד. רוב החברים הם בכלל אנשי קריירה עסוקים שחיים בעיר הגדולה דה-מוין. מאתיים משפחות משלמות סכום כסף מסוים פעמיים בשנה כדי להפעיל את החווה, ובאות לאסוף כל שבוע סל עם תוצרת המקום. לעיתים הסל ענק ולפעמים אין כלום - ככה זה שאתה לוקח על עצמך אחריות לגידולים אורגניים, זה שונה מאוד מלהיות לקוח.

מאז שהתחלתי את השנה המקומית, ירקות ופירות מקומיים הם דאגתי האחרונה. למרות שנתוני הלמ"ס מראים שישראל מייבאת 33% מכלל הירקות והפירות הטריים, בכל סופרמרקט, בעזרת מאמץ חקירתי קל, אני יכול למצוא פירות וירקות מגידול מקומי. אפילו למדתי אילו פירות וירקות הם החשודים המיידיים בייבוא (תפוחי עץ, שום, בצל, גזר ותפוחי אדמה שלא בעונתם, וכל הפירות האקזוטיים, ה"מיוחדים"). אבל דווקא בגלל שכל כך קל להשיג ירקות ופירות מגידול מקומי, חשוב לי לקחת בחשבון בקניית הפירות והירקות גם אלמנטים נוספים.

כמו שכתבתי בטור הראשון, יש גם כללי משנה לשנה המקומית, ובתחום של התוצרת הטרייה הם הופכים חשובים במיוחד. אני מעדיף תמיד ירקות ופירות שגודלו על ידי אנשים שאני מכיר ובאופן שנותן כבוד לסביבה ולאדם. אני יכול לנצל כך את יתרון הביתיות כדי לשים לב לרווחת העובדים המקומיים, לגידול שמתחשב בצמחייה ובחיות הבר, לשימוש מועט ככל האפשר בריסוסים ובדישון כימי, ולהעביר את כספי באופן ישיר אל החקלאים, בלי פערי תיווך. את רוב הירקות שלי אני רוכש ממגדלים שנמצאים סביבי. אמנם אני חי באיזור כפרי, אולם כמו שלמדנו מההתארגנות של אל.טי בארה"ב, גם אנשי קריירה עסוקים מערים גדולות יכולים למצוא ולהכיר חקלאי מקומי, ולתמוך ישירות בגידול ירקות מקומיים, נקיים מריסוס ומניצול. כל אחד יכול למצוא את החקלאי שלו, כמו שאני מצאתי את שלי, ולקבל ממנו ירקות עונתיים מקומיים. 

שדה ירוק מקומי (צילום: אסף רונן)

באיזור שלנו מצאתי את החווה האורגנית במרחביה ואת שדה הירקות של מריו לוי בקיבוץ שדה אליהו. את נטע ואיילת ממרחביה ואת מריו והלל משדה אליהו אני מכיר ומוקיר באופן אישי, הם, בראש ובראשונה, שכנים שלי וחלק מהמקום בו אני חי. לפני שאני מכניס לפה את הירק או הפרי אני נזכר לרגע אחד מאיפה הגיע ואילו ידיים גידלו אותו.

נטע ואיילת ממרחביה מזמינות את כל מי שמוכן להקשיב לבוא לסיור, להכיר ולקטוף בשדות שלהן, זו שקיפות שמתאפשרת בזכות המקומיות. ממריו והלל משדה-אליהו אנחנו קונים ירקות באמצעות קבוצה מקומית שאירגנו. אני גאה לחיות בשכנות לאחד החקלאים האורגניים הראשונים בארץ, שבמשך שנים רבות עובד יום-יום את האדמה מתוך כבוד אליה ואל האנשים שחיים סביבה.

יחד עם מריו לוי (צילום: אסף רונן)

מריו לוי מגדל כבר שנים רבות ירקות אורגניים עבור קיבוצו וכך זוכים גם אחרים ליהנות מתנובת האדמה הזו של העמק שאנו חיים בו. אינני יכול להזכיר כאן את מריו בלי לכתוב שהוא חולק על דעתי לגבי חשיבות המזון המקומי. לטענתו, העיסוק באוכל מקומי סוטה מן העיקר, שהוא שמירה על הסביבה וגידול אורגני. אני מקווה להצליח ליצוק תוכן לתוך המושג "מקומי" שמבהיר שבעקבות התקרבות מקורות המזון אלינו, אנחנו יכולים להתקדם ולחפש תשובות לשאלות נוספות הקשורות במקורות האוכל שלנו.

בחרתי השבוע להכין סלט מאודה פשוט מירקות השורש שהגיעו מהשדה, הסוד של הסלט הזה הוא טריות השורשים, ככל שהם טריים יותר כך הוא טעים יותר.

סלט ירקות שורש מאודים ברוטב לימון ושום

המרכיבים:

שורש פטרוזיליה

לפת

סלק

גזר

לימון סחוט

שן שום כתושה

מעט שמיר קצוץ

קורט מלח

שמן זית

1. חותכים את ירקות השורש לרצועות ומאדים על רשת אידוי מעל למים רותחים עד שהירקות מתרככים.
2. מערבבים בקערית את הלימון הסחוט, השום הכתוש, המלח והשמיר.
3. מניחים את הירקות המאודים בקערית, מזליפים עליהם מהרוטב ואחר-כך גם מעט שמן זית.
4. מגישים.
   

סלט ירקות שורש מקומיים (צילום: אס רונן) 

שאלה: אורי, שמעתי אותך אומר שאורז לבן הוא אורז מודרני יותר, האם גם במזרח זה כך הרי בסין אוכלים הרבה אורז לבן?

תשובה: האורז בוית במזרח אסיה, והיה לאורך כל ההיסטוריה האנושית מוצר מזון בסיסי באזור זה. אך האורז הלבן, שהוא אורז מקולף, הופיע סביב אמצע המאה ה-19, אז החלו לייצר אותו באמצעות טכנולוגיה שפותחה באירופה והוחדרה בהדרגה למזרח ע"י המערב. חדירה זו של האורז הלבן היא מודרנית באופן יחסי. כבר בסוף המאה ה-19 הבינו באזורים שונים בעולם את הנזק הבריאותי והמחסור התזונתי שנגרם מצריכה מאסיבית של אורז לבן אך לצערנו עדיין משתמשים באורז זה. כמו שאנו יודעים כיום, אורז לבן הוא בעיקרו סוכר (והוא פועל בגוף בדומה לסוכר לבן) ולכן, בטוח הארוך, מזיק לבריאות.