שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    בזכות העברית: השוכרים הפכו למשכירים
    חשיפה: מחירי הדיור שברו את כל השיאים, אך טעות נפוצה בין בנייני הלשון לבנייני הנדל"ן יכולה להפוך כל דייר עני לבעל נכס. הטריק פועל גם עם הלוואות והשאלות. בלשנות כלכלית

    שואל אותי הגולש אורי עָר: מוציא אותי מדעתי שאנשים אומרים: "מלווה, משאיל, משכיר", במקום "לווה, שואל, שוכר". האם כולם צודקים ואני טועה?

     

     

    "צודק" ו"טועה" הן מילים שבלשנים משתדלים להימנע מהן. ההבדל בין בלשן ולשונאי הוא ההבדל שבין תארנות - הבלשן מתאר את השפה כפי שהיא ללא שיפוטיות, לבין טַהֲרָנוּת - הלשונאי אומר מה נכון ומה לא לפי נורמות שאינן תואמות תמיד את השפה החיה והמדוברת.

     

    לשונאי טַהֲרָן יאמר לך שכולם טועים ואתה צודק: בעברית תקנית, מלווה, משכיר או משאיל הוא מי שנותן, ולמקבל (שגם יחזיר או ישלם) קוראים לוֹוֶה, שׂוֹכֵר או שׁוֹאֵל. כלומר אני מלווה לך כסף, אתה לווה ממני. אני משאילה לך ספר, אתה שואל ממני. אני משכירה לך דירה, אתה שוכר ממני. כבלשנית אני רוצה לבדוק מהי הסיבה שכל כך הרבה אנשים משתמשים בצורות המַפְעִיל במקום בצורות הפּוֹעֵל, אבל לא להיפך.

     

    לבניין הפעיל יש שתי משמעויות עיקריות. הראשונה היא גרימת פעולה: להכניס, להוציא, להושיב, להכתיב וכו'. השנייה היא שינוי מצב - הרבה פעמים גם שינוי צבע: להאדים, להצהיב, להכחיל. אבל שימו לב: פעלים רבים המביעים שינוי מצב יכולים להביע גם גרימת מצב: הלבין - שערותיו הלבינו, אבל הלבין את השיניים. סופלה שוקולד זה משמין, אבל גם מי שאוכל אותו משמין. כלומר אותה צורה בהפעיל משמשת גם לפעולה וגם לגרימתה.

     

    יש גם פעלים שאינם בבניין הפעיל ויכולים להיות גם פעלים עומדים (שינוי מצב, מצב, פועל שבו יש רק מישהו אחד) וגם פעלי גרימה. למשל רועת הצאן הקטנה רועה את הגדיים, אבל גם הגדיים רועים במרעה. יש אנשים, בעיקר מבוגרים, שאומרים "תולה" במקום תלוי: התמונה תולה בסלון. והדוגמה המפורסמת היא שמה של ממציאת החזייה לכאורה, "ציצי תולהלה". כך שהבלבול בין שני צדי הפעולה, בעיקר בבניין הפעיל, הוא טבעי.

     

    מארבעה יוצא אחד

    במקרה של השכרה, יכול להיות שיש גם השפעה מלשונות כמו אנגלית, שבהן אותו פועל משמש הן לתיאור פעולתו של המשכיר (she rents me the house) וגם לפעולת השוכר (she rents the house from me). ההבדל הוא רק בסדר המילים ובמילת היחס: me - to me. אנגלית בכלל מצטיינת בפעלים שיכולים להיות גם עומדים וגם יוצאים: to wash (לרחוץ או להתרחץ), to renew (לחדש או להתחדש), ,to shake, rattle and roll (בהתאמה: לנער או לרעוד, לנענע או לזוז, ולגלגל או להתגלגל) ועוד רבים וטובים.

     

    בהלוואה והשאלה הפעלים באנגלית הם שונים לגמרי עבור הנותן (lend) והמקבל (borrow), אבל אין הבדל בין לשאול וללוות - והבדל מיטשטש בשנים האחרונות גם בעברית. בעברית המדוברת של היום אנחנו עדים לתהליך שבו הפועל להלוות/ללוות משתלט על כל התחום, והיום רוב הישראלים לווים (או בלשון חלקם - מלווים) הכול: ביצים, חלב, ספרים, כסאות.

     

    במקור, וברוב המילונים יש הבדל ברור בין הלוואה והשאלה: בהשאלה, השואל מחזיר בסוף למשאיל את אותו הדבר עצמו. אם שאלת ממני ספר, אתה תחזיר לי את אותו הספר. הפעלים ללוות ולהלוות משמשים בדרך כלל לכסף, כאשר הלווה מחזיר למלווה את שווה ערכו או יותר, לפי המוסכם מראש. גם במקרה של סוכר, ביצים, גוגואים - כאשר מחזירים (אם מחזירים) שווה ערך אבל לא את הדבר עצמו - גם כאן מדובר בהלוואה, בדיוק כמו בכסף.

     

    רגע, אז זה בסדר להשתמש בפועל מלווה בשביל כל אותן פעולות? המילה "בסדר" היא לא חלק מהלקסיקון של הבלשן.

     

    כלשונאית טהרנית אני מצרה על כך שמארבעה פעלים - ללוות, להלוות, לשאול ולהשאיל - יישאר בסוף רק אחד - להלוות - שישמש בכל ארבעת המובנים. כבלשנית אני יודעת שזו דרכו של עולם, צורות באות וצורות הולכות, והשפות היחידות שאינן משתנות כל הזמן הן שפות מתות.

     

    הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, מרצה בנושאי בלשנות, איראן הקדומה ומגילת אסתר במסגרות שונות.

     

    הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות


    פורסם לראשונה 06/05/2011 18:21

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: עומר הכהן
    טועים בעברית? אולי יום אחד תהיו צודקים
    צילום: עומר הכהן
    הישראלים לווים הכל
    צילום: ירון ברנר
    ד"ר תמר עילם גינדין
    צילום: דני שביט - Total Vision
    מומלצים