יש מכשירים שהם קסם
האם טכנולוגיה מפותחת מספיק מפסיקה להראות כמו קסם? לפעמים. ולפעמים הקסם – אותה איכות חמקמקה שלא נמצאת ברשימת הפיצ'רים – הוא מה שקובע אם המכשיר ישרוד את תלאות השוק או יעלם לתהום הנשיה הגדג'טולוגי
אבל לוי ביכה את מצב הגדג'טיה: המחירים הזולים, שגעת החידושים והעידכונים, כולם מוודאים שמקומו של הקסם נעדר מהטכנולוגיה. אם לפני חמישים שנה מצלמת וידאו עלתה עשרות אלפי דולרים ומי שהופיע בטלוויזיה היה נעלה מעם, מעמד אריסטוקרטי נעלה ונערץ – הרי שלכולנו יש היום פליפ ב-150 דולר וחשבון יוטיוב משלנו. הקסם נעלם. פליפ היה קל, נעים, נוח ופשוט לשימוש. קל ונעים ונוח מדי.
ב-12 לאפריל 2011, כלומר לפני שבועיים, כבר הופיע טור אחר לגמרי בוויירד – זה המנסה להסביר למה נכשל המכשיר, שייצורו הופסק באותו יום על ידי סיסקו. ג'ונתן קפלן, אחד משלנו ומי שהמציא את הפליפ ונשאר בסיסקו כדי לוודא שהוא מקבל יחס טוב, ביכה את ההחלטה ואמר שעדיין יש מקום בעולם למכשירים כדוגמתו של הפליפ: פשוטים: ממוקדי מטרה.
מי הרג את פליפ
אבל בין 2007 – שבה התחילו לייצר ולמכור את המכשירים הנחמדים האלו – ובין השנה הנוכחית התרחשו כמה דברים. למשל, סמארטפונים שמצלמים וידאו ותמונות באיכות טובה ונכנסים גם הם לכיס, סמארטפונים שיודעים גם לשדר אותם בזמן אמיתי לרשתות חברתיות (לפליפ לא היו יכולות תקשורת, ככה שאם צילמתם את הכלה משתכרת ונופלת על התחת בחתונה, הייתם צריכים לחכות עד שהחתונה תיגמר, תגיעו הביתה, תחברו את הפליפ למחשב, תעתיקו משם את הווידאו, ורק אז תוכלו להעלות אותו ליוטיוב). זאת ועוד: למכשירי סמארטפון יש גם אפליקציות שמתחברות למצלמה ומאפשרות לנו לעשות איתה עוד דברים: למשל, שיחות וידאו. למשל, אפליקציות כמו instagr.am, שמאפשרות לכל צלם להוציא את ההיפסטר הפנימי שבו.
בקיצור – מה שקרה לפליפ הוא סמארטפונים. אבל הטענה הזאת דורשת בדיקה.
דבר ראשון, הפליפ עלה 150 דולר. סמארטפון ממוצע עולה 600-700. סמארטפונים זולים מעדת האנדרואיד עולים 300-400 דולר. אלו מחירים שלא כל אחד יכול לעמוד בהם. זה נכון שבישראל כל אחד מניח שהוא יכול להרשות לעצמו טלפון יקר מאוד, בזכות מבצעים מחוכמים של רשתות הסלולר שמאפשרים לנו לקנות טלפונים ב-0 שקל לחודש ולא לשים לב שאנחנו מחוייבים ל-36 חודשים של מחירי זמן אוויר מופקעים – אבל ה"מבצעים" האלו לא נהוגים בכל מקום. מכאן שהפליפ התאים את עצמו לקהל שלא יכול היה להרשות לעצמו סמארטפון. וגם לא מעוניין בסמארטפון.
בנוסף, לפליפ יש מינימום של כפתורים ורק פיצ'ר אחד, מה שמאפשר גם לסבתא שלי וגם לאימא שלך להשתמש בו. זה משהו שלסמארטפונים לא יהיה ולעולם לא יהיה: פשטות; זו גם הסיבה שהפליפ הצליח כל כך בתחילת הדרך. הפליפ נתן לנו משהו שהרבה מאיתנו רוצים: היכולת לצלם וידאו בקלות ומכל מקום.
אני סולח לך, אייפון!
כך שלכאורה, מי שהרג את פליפ הם סטיב ג'ובס ומארק זאקרברג-צוקרברג, שהראו לנו שלפליפ אין פיצ'רים שאנחנו רוצים: חיבור לרשתות חברתיות, אפליקציות מרחיבות-אופציות. אבל גם הטענה הזו דורשת בדיקה.
ב-2001 יצא לשוק האייפוד הראשון. נגני MP3, לעומתו, לא היו דבר חדש בשוק, והיו בו שליטים מקומיים: למשל, Nomad של קריאייטיב. למשל, Rio. מיד היה ניתן לראות שברמת רשימת התכונות, האייפוד לוקה בחסר. לא היה בו רדיו למי שרשימת המוזיקה נמאסה עליו; לא היתה לו יכולת להקליט סאונד, למי שרוצה להשתמש בנגן שלו גם כמכשיר הקלטה; אי אפשר היה לנגן פורמטים מתקדמים יותר של קבצי קול. למעשה, כל המגבלות האלו קיימות גם היום. לעומת זאת, הריו והנומד נעלמו, גם מתחרים מאוחרים יותר כמו זון של מיקרוסופט ירדו ממפת ההיסטוריה, והאייפוד שינה מן הקצה את הדרך שבה אנחנו צורכים מוזיקה. ההצלחה של המכשיר הנחות יותר, לפחות מבחינת פיצ'רים, איננה מפתיעה והיא לא מצביעה על טימטומו של הקהל. לאייפוד היה משהו שלא היה לאף מכשיר אחר, והוא זיכה את אפל, המפתחת, בתהילת עולם שניה.
הדבר הזה הוא בדיוק מה שסטיבן לוי, אחד משלנו וכתב בכיר בוויירד, ביכה את היעלמו: קסם.
האייפוד מהלך עלינו קסם. הוא סקסי – בזכות העיצוב של ג'ונתן אייוי, מעצב הבית של אפל. הוא לאו דווקא קל לשימוש, אבל חוויית המשתמש שלו נעימה ומהנה באופן שמעט מוצרים יכולים לספק. באפל מאמינים במינימום אפשרויות קינפוג והתאמה אישית, ובמוצר שנוח לכל המשתמשים ברגע שבו הם משתמשים בו. בחברה קוראים לזה automagic. הנה שוב הקסם.
בואו נתקדם לאורך העשור הטכנולוגי האחרון ונגלה שאייטיונס היא אחת מחנויות המוזיקה המרגיזות והסגורות בעולם, אבל אין פופולרית ממנה. יש טאבלטים טובים מהאייפד, שגרסה 2 שלו נמכרת מהיום (ו') בישראל, אבל לשום טאבלט אחר אין תורים שמשתרכים החל משש בבוקר בחנויות. והאייפון כבר מזמן איננו הסמארטפון הכי טוב, אבל גשו לילד בן השמונה או לאבא בן החמישים ושמונה שלכם ושאלו אותו מה הוא מעדיף ליום ההולדת, אייפון 4 או סמסונג גלקסי S.
קסם.
ביי, פליפ. לא נזכור אותך
פליפ כמעט הצליח להפוך לקסם: בין המעריצים שלו אפשר למנות את אנדרסון קופר מ-CNN, שצייץ לפני שבועיים, "אני לא מאמין שמבטלים את מצלמת הפליפ. אני אוהב את הפליפ שלי". היה לו עיצוב לא רע, חוויית משתמש מצוינת, הוא אפילו הילך עלינו קסם: מכשיר סופר פשוט וזול שמצלם שעה וידאו? אפס כפתורים מיותרים? וידאו מכל מקום? אבל פליפ לא הספיק להיות קסום מספיק. מה שהיה מדהים ב-2007 לא מדהים עכשיו. מיעוט הפיצ'רים של פליפ היה יכול להיות הצלחה אדירה – אם היו מצליחים לפצח שם מה יקסום בעינינו גם ב-2012. אפל עושים את זה כל הזמן. האייפוד כבר לא מגניב. עכשיו האייפד הוא שרביט הקסם. סיסקו מבינים בציוד תקשורת: לא עובדים שם קוסמים. בקיצור, להתראות פליפ. חבל שהקסם שלך לא הצליח.
לפנייה לכתב/ת 
