שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    המועד להתאחד למען העתיד
    לצד העליות במחירים ומדיניות ההפרטה, יש יותר מאבקים חברתיים ויותר התארגנויות עובדים. 1 במאי הוא ההזדמנות להתאחד ולהעמיד אלטרנטיבה
    את 1 במאי, יום הסולידריות הבינלאומי של העובדות והעובדים, אנחנו מציינים לאחר שנה מרתקת. מצד אחד, התרבו הפגיעות בזכויות שלנו ובביטחון החברתי בישראל. העליות הקיצוניות במחירי הדיור, התחבורה והמזון, לצד הקיצוצים הנרחבים בתקציבים החברתיים ומדיניות ההפרטה של הממשלה, הובילו לפגיעה ממשית בתנאי המחייה של מרבית הציבור הישראלי. מצד שני, השנה האחרונה הביאה עמה גל גדול של מאבקים חברתיים ומאבקי עובדים: מהתארגנויות עובדים חדשות במקומות עבודה בהם מעולם לא היו ועדים, ועד השביתות מעוררות ההערכה של העובדות הסוציאליות והרופאים.

     

    בדמיוני, בעולם שהייתי רוצה לראות, הציבור הישראלי היה מתעורר לראות את תהליכי ההפרטה והייקור של המים, ומרים קול מחאה גדול שהממשלה לא הייתה יכולה להתעלם ממנו. באותו עולם, באותה ישראל אחרת, שליטתם של הטייקונים ומשפחות ההון בכלכלה הישראלית הייתה מובילה למהפכה חברתית, וכולנו היינו מבינות ומבינים שהאינטרס של ההון הגדול בישראל מנוגד לחלוטין לאינטרס של רוב הציבור - של העובדים והעובדות השכירים, העצמאיים, המובטלים והסטודנטים.

     

    טעימה מטלטלת מהעולם ההוא, הדמיוני כביכול שאינו דמיוני כלל, קיבלנו בחודשים האחרונים בדמות הגל המהפכני ששוטף את עמי האזור. המוני עם, נשים וגברים, עירוניים וכפריים ובעיקר צעירות וצעירים דורשים את סילוקם של המשטרים, שיותר מכל מסמנים ריקבון חברתי, ניתוק מהעם, דיכוי ואפליה. "עולם ישן עד היסוד נחריבה", אותה שורה שתרגם שלונסקי בהמנון העובדים, "האינטרנציונל", מעולם לא נראתה יותר קרובה למחוזותינו. אותם מפגינים מהפכנים בארצות השכנות לנו מבינים שאם הם לא ידאגו לאינטרסים שלהם - אף אחד לא ידאג, ובטח שלא השלטון והטייקונים.

     

    אצלנו בישראל אמנם אין שליט יחיד שנאחז בשלטונו באמצעים דיקטטוריים, אך בהחלט רקוב כאן. אי אפשר לומר שלא. קשישים נשארים להזדקן בעוני ובמחסור. יש מערכת חינוך לעניים ומערכת חינוך נפרדת לעשירים. מיליוני אזרחים מופקרים לחיות בעוני ובחוסר ביטחון - למרות שעם כל תקציבי העתק המושקעים ב"ביטחון" הצבאי אפשר היה לפתור את בעיותיהם ולהזרים תקציבים לפריפריה.

     

    ההון מרוכז בידיים כל כך מעטות, ואותם טייקונים הם שקובעים בפועל לאן ילכו תקציבי הממשלה (מענקים למעסיקים, הקלות מס לאלפיון העליון, הצבא וההתנחלויות) ולאן לא יילכו (התקציבים החברתיים, אכיפת חוקי העבודה, אנרגיה נקייה). לנו, הרוב הגדול של הציבור בישראל, נשארים רק הפירורים.

     

    כפעיל חברתי ומלווה התארגנויות עובדים וכאחד שהוביל התארגנות עובדים בעצמו, אני מתרגש לגלות שיותר ויותר ישראלים מבינים שתהליכי ההפרטה פוגעים גם בהם ושהתייקרות מחירי המים מורגשת בכל כיס. מעודד להיחשף לנכונות הרבה יותר מבעבר להרים קול מחאה כנגד החיבור המושחת בין הון לשלטון, שממשלת ביבי-ליברמן-ברק מסמלת.

     

    זהו 1 במאי - גשר שבין ההתבוננות המפוכחת על המצב הקיים (שהוא, ותסלחו לי על המילה, מחורבן), לבין התקווה ליצירת אלטרנטיבה. זהו יום שבו אנחנו מבינים שגם אם המצב גרוע, יש נקודות אור רבות בקצה המנהרה.

     

    ב-1 במאי, יש לנו הזדמנות להתאחד, ממש כפי שעשו הצעירים של כיכר א-תחריר במצרים, ולהעמיד יחד אלטרנטיבה למשטר שאינו מייצג את האינטרסים שלנו; כדי שניקח את העתיד בידיים וניצור כאן מקום שלכולנו טוב יותר לחיות בו.

     

    אלון-לי גרין, עוזרו של ח"כ דב חנין, הוביל את מאבק עובדי רשת קופי-בין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שלום עכשיו
    המצב מחורבן. אלון-לי גרין
    צילום: שלום עכשיו
    מומלצים