שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    נס לארוחת הבוקר

    לכבוד מאה שנה להולדתה, תרגם משה דור מבחר משיריה של המשוררת המודרנית האמריקאית אליזבת בישופ. "בשש בבוקר חיכינו לקפה/ חיכינו לקפה ולפרור החסד/ העתיד להיות מוגש"

    תירגם מאנגלית: משה דור

     

    שיחה

    הַמְּהוּמָה בַּלֵּב

    אֵינֶנָּהּ חֲדֵלָה לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת.

    וְאָז הִיא פּוֹסֶקֶת וּמִתְחַיֶּבֶת לְהָשִׁיב

    בְּאוֹתוֹ גּוֹן צְלִיל

    שֶׁאִישׁ לֹא יוּכַל לְהַבְחִין בַּשֹּׁנִי.

     

    נְטוּלוֹת תֹּם, שִׂיחוֹת אֵלוּ מַתְחִילוֹת

    וְאָז מַעֲסִיקוֹת אֶת הַחוּשִׁים,

    בְּהִתְכַּוְּנָן לְכָךְ רַק בְּלֵב וָלֵב.

    וְאָז אֵין עוֹד בְּרֵרָה,

    וְאָז אֵין עוֹד מַשְׁמָעוּת.

     

    עַד אֲשֶׁר שֵׁם

    וְכָל הַשְׁלָכוֹתָיו זֵהוֹת.

     

    Casabianca

    אַהֲבָה הִיא הַיֶּלֶד הַנִּצָּב עַל הַסִּפּוּן הַבּוֹעֵר

    וּמְנַסֶּה לְדַקְלֵם אֶת "הַיֶּלֶד נִצָּב עַל

    הַסִּפּוּן הַבּוֹעֵר". אַהֲבָה הִיא הַבֵּן

    שֶׁנִּצַּב וְגִמְגֵּם אֶת שׁוּרוֹת הַדִּקְלוּם

    בְּעוֹד הַסְּפִינָה הָאֻמְלָלָה עוֹלָה בְּלֶהָבוֹת וְשׁוֹקַעַת.

     

    אַהֲבָה הִיא הַיֶּלֶד הָעַקְשָׁן, הַסְּפִינָה,

    אֲפִלּוּ הַמַּלָּחִים הַשּׂוֹחִים שֶׁגַּם הֵם

    הָיוּ רוֹצִים בָּמָה שֶׁל בֵּית-סֵפֶר,

    אוֹ עִלָּה לְהִשָּׁאֵר

    עַל הַסִּפּוּן. וְאַהֲבָה הִיא הַיֶּלֶד הַבּוֹעֵר.

     

    נס לארוחת בוקר

    בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר חִכִּינוּ לְקָפֶה,

    חִכִּינוּ לְקָפֶה וּלְפֵרוּר הַחֶסֶד

    הֶעָתִיד לִהְיוֹת מֻגָּשׁ מִמִּרְפֶּסֶת מְסֻיֶּמֶת

     - כִּמְלָכִים מִימוֹת עָבָר, אוֹ כְּנֵס.

    עֲדַיִן הָיָה חָשׁוּךְ. רֶגֶל אַחַת שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ

    יִצְּבָה עַצְמָהּ עַל אַדְוָה אֲרֻכָּה בַּנָּהָר.


    וּבַסֵּפֶל, טִפַּת קָפֶה אַחַת וִיחִידָה (צילום: index open)

     

    אֶת הַנָּהָר. מַעְבֹּרֶת הַבֹּקֶר הָרִאשׁוֹנָה עַתָּה זֶה חָצְתָה

    כֹּה קָר הָיָה שֶׁקִּוִּינוּ שֶׁהַקָּפֶה

    יִהְיֶה חַם מְאֹד, שֶׁכֵּן נוֹכַחְנוּ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ

    לֹא תְּחַמֵּם אוֹתָנוּ; וְכִי הַפֵּרוּר

    יִהְיֶה כִּכָּר לְנֶפֶשׁ, מְרוּחָה בְּחֶמְאָה, בְּנֵס.

    בְּשֶׁבַע יָצָא אָדָם אֶל הַמִּרְפֶּסֶת.

     

    הוּא עָמַד לְרֶגַע לְבַדּוֹ עַל הַמִּרְפֶּסֶת

    מִתְבּוֹנֵן מֵעַל לְרָאשֵׁינוּ לְעֵבֶר הַנָּהָר.

    מְשָׁרֵת הִגִּישׁ לוֹ רְכִיבִים שֶׁל נֵס,

    שֶׁכֻּלָּם סֵפֶל קָפֶה בּוֹדֵד אֶחָד

    וְלַחְמָנִיָּה אַחַת, שֶׁהוּא הִתְחִיל לְפוֹרֵר,

    ראֹשׁוֹ, כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים, בַּעֲנָנִים - יַחַד עִם הַשֶּׁמֶשׁ.

     

    הֶהָיָה הָאִישׁ מְטֹרָף? מַה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ

    נִסָּה לַעֲשׂוֹת, שָׁם לְמַעֲלָה עַל הַמִּרְפֶּסֶת!

    כָּל אֶחָד קִבֵּל פֵּרוּר קָשֶׁה בְּהֶחְלֵט,

    שֶׁיֵּשׁ שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ בְּבוּז לַנָּהָר,

    וּבַסֵּפֶל, טִפַּת קָפֶה אַחַת וִיחִידָה.

    אֲחָדִים מֵאִתָּנוּ עָמְדוּ מִסָּבִיב, מְצַפִּים לְנֵס.

     

    אֲנִי יְכוֹלָה לְסַפֵּר מָה רָאִיתִי לְאַחַר-מִכֵּן; זֶה לֹא הָיָה נֵס.

    וִילָה יְפֵהְפִיָּה נִצְּבָה בַּשֶּׁמֶשׁ

    וּמִדַּלְתּוֹתֶיהָ הִבְקִיעַ רֵיחַ קָפֶה חַם.

    בֶּחָזִית, מִרְפֶּסֶת בָּרוֹק עֲשׂוּיָה מִגֶּבֶס לָבָן

    בְּתוֹסֶפֶת צִפֳּרִים, הַמְקַנְּנוֹת לְאֹרֶךְ הַנָּהָר,

    -רָאִיתִי בְּעַיִן אַחַת לְיַד הַפֵּרוּר-

     

    וִיצִיעִים וְחַדְרֵי שַׁיִשׁ. הַפֵּרוּר שֶׁלִּי

    אַרְמוֹנִי, שֶׁנֵּס הוּא שֶׁכּוֹנְנוּ בִּשְׁבִילִי,

    בִּמְרוּצַת הַדּוֹרוֹת, בַּעֲבוֹדַת חֲרָקִים, צִפֳּרִים, וְהַנָּהָר

    הֶעָמֵל עַל הָאֶבֶן. כָּל יוֹם, בַּשֶּמֶשׁ,

    בִּשְׁעַת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עַל מִרְפַּסְתִּי

    וְרַגְלַי מוּרָמוֹת, וְשׁוֹתָה לוֹגֵי לוֹגִים שֶׁל קָפֶה.

     

    לִקַּקְנוּ עַד גְּמִירָה אֶת הַפֵּרוּר וּבָלַעְנוּ אֶת הַקָּפֶה.

    חַלּוֹן מֵעֵבֶר לַנָּהָר לָכַד אֶת הַשֶּׁמֶשׁ

    כִּבְיָכוֹל הַנֵּס פָּעַל, עַל הַמִּרְפֶּסֶת הַשְּׁגוּיָה.

     

    ב-8 בפברואר השנה ציינה הקהילה הספרותית של ארצות הברית מלאות מאה שנים להולדת אחת מגדולות השירה האמריקאית המודרנית, אליזבת בִּישׁוֹפּ. עיניה החדות של משוררת זאת בוחנות במדויק את העולם הפיזי, ומה שלוכד מבטה מתעצב ומתמקד, כאילו היא עצמה מביאה את הטבע לנקודת רתיחה.

     

    היא מתקרבת אל הכאב או אל האקסטזה במיידיות העולה על זו של המשוררת הנערצה עליה, מריאן מור. שיריה, שנכתבו במשורה, מכילים רק רכיבים מועטים מחייה שלה, והרגש ביצירתה בדרך כלל מאופק. אם פה ושם היא מתירה את הרסן, היא עושה זאת באופן שלא יחרוג ממה שמתירה לו יד האמן.

     

    המשורר הידוע רוברט לוֹאֶל, שנמנה עם חסידיה הגדולים, שלא לדבר על ידידותם האישית האמיצה, אמר עליה: "אליזבת בישופ היא המשוררת בת-זמננו שאני מעריץ יותר מכל משורר אחר. כל שירתה של בישופ כולה יש לה שלמות יפהפיה. אינני סבור שאיזה משורר חי מחונן בעין חדה יותר משלה: העין הרואה דברים והמחשבה שמאחורי העין הזוכרת אותם".

     

    בישופ נולדה בווּסְטֶר שבמדינת מאסאצ'וסטס, בחוף המזרחי של ארה"ב, וגדלה בניו אינגלנד ובנובה סקוטיה הקנדית. אביה נפטר בהיותה בת שמונה חודשים. כשהייתה בת חמש חלתה אמה בנפשה ואושפזה, והיתה סגורה במוסד עד למותה ב-1934.

     

    בישופ גדלה בתחילה בבית סבה וסבתה האהובים עליה, אך נאלצה לעבור למשפחת אביה

    העשירה, וסופה שחלתה באסטמה ממנה סבלה עד יומה האחרון. היא רכשה את השכלתה הגבוהה במכללת "וואסאר" היוקרתית ולאחר כן עשתה חלק ניכר מחייה בקי ווסט שבפלורידה ובברזיל.

     

    למרות היותה לסבית, התנגדה בכל תוקף שיסווגוה על פי נטיותיה המיניות או מינה, ודרשה שיצירתה תישפט רק בזכות ערכה האמנותי. היא זכתה בפרסי ספרות חשובים רבים, כמו את פרס פוליצר אותו קיבלה ב-1945. בשנים 1949-50 כיהנה כיועצת ספריית הקונגרס לשירה, תואר המקביל בימינו ל"שרת השירה של ארצות הברית". בישופ הלכה לעולמה ב-6 באוקטובר 1979.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    איור של בישופ, מתוך הספר "מעל לאבנים מעל לעולם", בהוצאת קשב לשירה בתרגומו של גיורא לשם
    עטיפת ספר
    לאתר ההטבות
    מומלצים