שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    אסון תחבורתי בירושלים

    עשור לקח לירושלים להתאושש מהפיגועים הקשים, עד הפיגוע התחבורתי שהרס הכל. הרכבת הקלה השתלטה על רחוב יפו, האוטובוסים על רחוב אגריפס, שהפך צפוף, מסוכן ומזוהם

    שוק מחנה יהודה הוא הלב של ירושלים. הפיגועים הרצחניים של שנות ה-90 פצעו את הלב הזה אנושות ועצרו את זרימת הדם של חדוות החיים, הרוח והתרבות הירושלמית האותנטית. לקח לשוק ולעיר כמעט עשור להתאושש עד ששוב נעו המונים בין הבסטות, מילאו את בתי הקפה, הפאבים והמסעדות שנפתחו בהמוניהם, פקדו את אירועי התרבות שנערכים בו ומושכים אליהם אלפי מבקרים והחזירו לעיר את האופטימיות שהיתה חסרה לה כל כך הרבה זמן.

     

    עד שהגיע משרד התחבורה ועשה לנו עוד פיגוע בשוק. בפיגוע הזה לא היו לא חגורות נפץ ולא מחבלים מתאבדים, רק תכנון רשלני, ציניות, העדפת אינטרסים של בעלי הון על פני התושבים ואטימות בלתי נתפשת. 

     

    צפו בכתבתו של מישל דור, על הנעשה בשטח:

    איך נראה הבלגן בשטח? צפו ותבינו

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    במאמץ להפוך את פרויקט הרכבת הקלה לכדאי כלכלית עבור היזם, נשכחו האנשים שאותם הייתה אמורה לשרת - תושבי העיר. הבלעדיות שהובטחה למפעילי הרכבת על הציר המרכזי של רחוב יפו חייבה את הפניית כל תנועת האוטובוסים באזור לרחוב אגריפס, הסמוך לשוק, שאינו מסוגל להכיל את מאות האוטובוסים שעוברים בו בשעה והופכים לחומה נעה, רועשת, מזהמת ומסוכנת.

     

    כל מי שמבקש לחצות כיום את רחוב אגריפס ולהגיע לשוק שם את נפשו בכפו, בשעה שהוא מנסה לתמרן במרווחים הצרים שבין האוטובוסים העומדים בפקק אינסופי. רמות זיהום האוויר והרעש חורגות מכל סטנדרט סביר ושוק מחנה יהודה, פעם נוספת, נאבק על חייו.

     

    משל למצבה של ירושלים 

    לאנשי משרד התחבורה ועיריית ירושלים לא נותר זמן להטריד את עצמם בענייני רווחת התושבים. רק ביום שבו נסגר רחוב יפו התחוור כי איש לא טרח לבדוק אם האוטובוסים הדו-מפרקיים שהופנו לאזור השוק בכלל מסוגלים לבצע את הפנייה לרחוב אגריפס, ואיש לא טרח לחשוב על הפקקים, הסכנה להולכי הרגל שיווצרו במקום. עכשיו מבטיחים לנו שאם נחכה רק עוד קצת עד תחילת הפעלתה של הרכבת, הכל יהיה בסדר, אבל איכשהו - אחרי עשור שבו כל מי שקשור בפרויקט הזה מוכיח פעם אחר פעם את חלמאותו, אטימותו וחוסר ההתחשבות שלו בתושבים - אנחנו כבר מתקשים להאמין.

     

    זה כמה חודשים שסוחרי השוק וארגונים נוספים זועקים את זעקת תושבי ירושלים ואנשי מחנה יהודה ודורשים ממשרד התחבורה להתעשת ולתקן את העיוותים, ללא הועיל. פקידי המשרד והעומד בראשו, השר ישראל כץ, מתעלמים מהמצוקה פרי מעשיהם, מהצעות ומחלופות קונקרטיות שאנו מציעים ומעדיפים להנציח את אוזלת ידם על-ידי התבצרות עיקשת בעמדותיהם והיעדר נכונות לשקול מחדש את מה שמוכיח את עצמו יום יום ככישלון תכנוני הרסני.

     

    שוק מחנה יהודה הוא לא רק ליבה של ירושלים, הוא גם משל למצבה. פוליטיקאים אוהבים לבוא לכאן ערב בחירות ולהפריח הבטחות על מחויבותם לבירת המדינה, שאותן אין להן כל כוונה למלא לאחר שיפרשו לפנטהואזים התל-אביביים שלהם לאחר הבחירות.

     

    הם אינם מחויבים לסוחר הפשוט שמנסה להרוויח את לחמו או לאשה הזקנה שבאה לעשות את קניות השבת שלה, לא לסטודנט שרוצה לשבת בבתי הקפה מלאי האווירה או להמונים שרוצים ליהנות מהחוויה הייחודית והאותנטית של השוק. המחויבות שלהם היא לאותם יזמים שמוכנים להשקיע מיליונים בפרויקט שיעילותו מוטלת בספק ורוצים לראות את אותם מיליונים מוכפלים, אותם אנשים שבמילא לא יפקדו את השוק ולפיכך לא יסכנו את חייהם בניסיון לחצות את הכביש בדרך אליו, לא ינשמו את העשן, לא יסבלו מהרעש ולא יעמדו בפקקים.

     

    שחר פישר, חבר ועד התעוררות בירושלים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מתמרנים בפקק אינסופי. שחר פישר
    סכנה להולכי הרגל
    צילום: רותם מלנקי
    מומלצים