לומדים לקחים: כל הסיבות לאליפות של חיפה
העליה של בנאדו, הפריצה של חמד, ההתבגרות של רפאלוב, הזרים החדשים והספסול של קולמה. הירוקים יצאו מההלם ועכשיו צריכים גם לתקן את רושם הצ'מפיונס
יצאו מההלם. שנה אחרי פספוס האליפות המדובר כל כך להפועל תל אביב, בכרמל שוב הוכיחו עד כמה מועדון הכדורגל של מכבי חיפה חזק - אולי החזק ביותר אחרי מכבי ת"א בכדורסל. לא תמצאו יותר מדי מועדונים שהיו יכולים להתגבר על מצב דומה, גם אם הבלאגן הניהולי והמקצועי אצל שתי התל אביביות סייעו לכך.
אבל עזבו רגע את מה שקרה בהפועל ומכבי. זה הרגע של מכבי חיפה, שחוגגת 12 אליפויות ומתקרבת לשתי הבכירות (13 להפועל ו-20 למכבי). אחרי הקיץ האחרון, היה ברור שהעונה הזו לא תהיה פשוטה עבור אלישע לוי, שלא רק שאיבד אליפות באופן דרמטי, אלא גם ארבעה שחקנים בכירים כמו ג'ורג' טשיירה, דקל קינן, שלומי ארבייטמן ובירם כיאל.
ללוי לקח זמן להתארגן ועד שזה קרה, חיפה כבר הודחה מהמשך דרכה בליגה האירופית - מפעל בו התרגלנו לראות הצלחות יחסיות מהקבוצות הישראליות בשנים האחרונות. עם הרבה סבלנות שמייחדת רק אותו, המאמן הצליח למצוא את הפתרונות הנכונים ולא התעקש, כמו שהיו עושים אולי מאמנים אחרים, על 'שחקנים שלו'. הנה הסיבות שהביאו לו גם בסופו של דבר אליפות וסחטו מאיתנו העיתונאים - גל של התנצלויות.
1. אריק בנאדו. כבר כמעט שכחנו את הקללות של אוהדי חיפה לעברו של הבלם, שחזר הביתה אחרי גלות ארוכה בבית"ר ירושלים. בנאדו נמצא בגיל בו רבים לא היו חושבים פעמיים לפני שהיו פורשים (37). אפילו כשאלישע ייבש אותו על הספסל ולא השתמש בו גם כשכל הבלמים האחרים היו פצועים, בנאדו שתק (בערך), ניסה להסביר את עמדתו ובסופו של דבר, גם ניצח.
ברגע בו החליט לוי לוותר על האגו וללכת על בנאדו, ההגנה החיפאית התייצבה פתאום. בהמשך, כשאנדריי פליאבסקי הצטרף, התקשו היריבות להגיע לשער הירוק ובעיקר התבססו על טעויות של ניר דוידוביץ', שבוודאי לא יזכור את העונה הזו כאחת הטובות שלו (שערים שטותיים מול הפועל ירושלים בגביע, מול הפועל אשקלון בליגה וכמובן מול מכבי נתניה).
2. תומר חמד. גם כאן ניסה המאמן ללכת על שלל פתרונות יצירתיים, כשהוא מתעלם מעמדתם של לא מעט אנשי כדורגל מקומיים, עד שהבין שהדבר הכי טוב נמצא אצלו מתחת לאף - על הספסל. במחזור ה-15 כבש החלוץ שהושאל לפני שנה לאחי נצרת את שערו הראשון. את העונה הוא סיים עם 13 שערים וחמישה בישולים, כמה מהם הכריעו את האליפות.
3. הספסול של ג'ון קולמה. יש מאמנים שפשוט אוהבים שחקנים מסוימים - זה בדיוק מה שחש אלישע כלפי קולמה. צריך לזכור שלוי היה זה שהביא את הקולומביאני לבני סכנין, עוד כשזו היתה בליגה הלאומית. השניים הולכים כברת דרך ארוכה וההחלטה ללכת על סיידו יאיא בהרכב במקום קולמה, היתה קשה יותר עבור המאמן מאשר שתי ההחלטות שלמעלה.
4. בול פגיעה בזרים. ההשתלבות של פילאבסקי ויאיא היתה מהירה ומוצלחת כל כך, עד ששכחנו שחיפה את התחילה את העונה עם כמה פלופים כמו איגנסיו קאנוטו למשל. שני הזרים הצעירים (20) מבטיחים שקט להרבה שנים בשתי חוליות מרכזיות - בלם וקשר אחורי. אם חיפה תחזור לליגת האלופות בעונה הבאה, תהיו בטוחים שלשניים האלה יהיה תפקיד מרכזי בכך.
אזר אומץ והושיב אותו על הספסל. אלישע לוי וג'ון קולמה (חגי אהרון)
5. להגיע לשיא בזמן. למרות שני הפסדים להפועל ת"א במהלך העונה הרגילה (אחד מהם כואב במיוחד), בחיפה לא נבהלו. אם יש משהו שלמדו בכרמל מהעונה שעברה, הוא שצריך לדעת מתי לנצח, ובשיטה החדשה המטרה היא לדעת לנצח בפלייאוף - כשניצחון שווה שלוש נקודות ומומנטום ולא רק נקודה וחצי. האופי שהפגינה חיפה השנה, עשה עבורה את ההבדל.
6. ליאור הבוס. אחרי ההפסד השני להפועל ת"א הודיע יניב קטן על נטילת חופשה, על מנת שיחזור למאבקי האליפות בזמן. באותה תקופה שיחקה חיפה כדורגל לא פחות טוב, תחת ניצוחו של ליאור רפאלוב, שאמנם לא סיפק מספרים יותר מדי מרשימים, אבל היה שם כמעט בכל התקפה. על הפוטנציאל שלו ידענו תמיד, השנה הוא גם התקרב לממש חלק ממנו.
ובכל זאת, אינני נמנה ממעריציו של רפאלוב, שמבחינתי עדיין מסוגל להרבה יותר ממה שראינו ממנו עד כה. שחקן העונה? רק מחוסר ברירה. רפאלוב אמנם החל אותה מצוין, עם תפקיד מרכזי בנבחרת של לואיס פרננדז שאולי סייע לו להתבגר, אבל עדיין לא כבש ולא בישל מספיק ולעתים אפילו נעלם. עכשיו רק עצה: לשחקן כמוהו, שלא ממש אוהב להתייבש על הספסל, יהיה כדאי אולי להישאר עוד עונה בירוק ולא למהר לעבור לאירופה.
יש מחליף ליניב קטן. ליאור רפאלוב (צילום: אלי אלגרט)
7. לצאת מההלם הבא. אם כבר דיברנו על ליגת האלופות, הרי שכאן מדובר במטרה הבאה של לוי. אחרי ה-0 ו-0 בקמפיין הקודם, חיפה צריכה להראות שהיא יותר מסתם קבוצה ששמחה מעצם העפלתה למפעל החשוב ביותר בכדורגל העולמי כיום. הסגל הנוכחי יצטרך להצליח היכן שהקודם נכשל, אבל קודם צריך לעבור את המוקדמות.
8. שילוב הצעירים. מוחמד גאדיר, אייל גולסה ועידן ורד הם למעשה השלד של השנים הבאות בחיפה. תוסיפו להם צעירים נוספים כמו חמד, שי מימון, שלומי אזולאי, עלי עותמאן ואת שני הזרים מלמעלה, ותקבלו קבוצה רעבה שתילחם על כל תואר אפשרי גם בעתיד. בעונה הבאה צריכים שני שחקני הנוער עד לא מזמן, טאלב טוואטחה וסנטיהו סולליך, לקבל קצת יותר דקות כדי שגם אם מישהו יעזוב לאירופה בטעות, לחיפה תהיה תשובה.
9. קיץ שקט. באופן יחסי, אלישע לא יצטרך לעבוד קשה בקיץ הקרוב. הסגל הנוכחי מספיק חזק כדי לעלות שוב לשלב הבתים בצ'מפיונס, אבל יצטרך תוספת של שחקן אחד או שניים. נכון שכדאי יהיה לחיפאים לעלות בשביל הכסף, אבל גם בשביל למחוק את חרפת העונה ההיא. עם ישראלי בכיר ושניים או שלושה זרים במקום קולמה ופיטר מסיללה שיעזבו, לוי יכול לעשות עוד קפיצת מדרגה.
האיש שאחראי להכל. אלישע לוי (צילום: אלי אלגרט)
10. שאלות דבלאשווילי. ולדימיר דבלאשווילי כבש 26 שערים בשנתיים בחיפה. "יש לו קלאסה. הוא פשוט שחקן טוב", הרעיף עליו איל ברקוביץ' מחמאות בחצי
הגמר מול מכבי נתניה, אבל מצד שני אנחנו נוטים לשכוח לו משחקים שלמים של כלום. דווקא ב-0:0 של גיאורגיה מול ישראל, ראינו שלעתים מדובר במחמיצן לא קטן. האם הוא מספיק לליגת האלופות? האם אפשר למצוא מישהו טוב ממנו? האם שווה לחכות עד שחלוץ חדש יתאקלם? אוף, כמה שאלות.
11. פראנויה אחת אחרונה. לפני שמסיימים, כדאי לתהות מדוע מתמהמה יעקב שחר עם ההכרזה על המשך כהונתו של המאמן. האם שתי אליפויות בשלוש שנים אינן מספיקות? האם התנהלותו בעונה האחרונה אינה שווה חוזה חדש? אני רק חושש מכך שהתשובה אולי נמצאת בלונדון, אצל פטיש לשעבר.
לפנייה לכתב/ת 
