כנפיים שמחות: הבזים האדומים מחכים לכם

באחת מתיבות הקינון שנבנו עבור הבזים האדומים בשטח בית הספר "אלונה" במושב עמיקם, לא רחוק מבנימינה וזכרון יעקב, מחכה חבורת גוזלים חסרת סבלנות למשלוח מנות. האם, נקבת בז אדומה עובדת קשה כדי להשביע את תיאבונם של הגוזלים, המחכים עם מקור פעור ועיניים סקרניות. בשעת תצפית על תיבת הקינון היא מצליחה להביא בכל מספר דקות, בסיוע בן זוגה, חרקים, לטאות ומכרסמים קטנים.

האם חותכת את האוויר במעוף מהיר ושקט. היא מתיישבת על אחד מענפי העץ וצופה במתרחש סביבה ומתחתיה. לפני מספר רגעים, הסתיימה ההפסקה הקצרה בין השיעורים ותלמידי בית הספר שבו לכיתות וההמולה שככה מעט.

"לבזים האדומים אין אפשרות להתפנק במקומות קינון נטולי הפרעות אנושיות", אומר ל-ynet הזואולוג ד"ר אדיב גל, מרכז הפרויקט הבזים האדומים בבית הספר. "בית הספר כיום משמש כאתר מוגן למדי בשביל הבזים שיכולים לקנן כאן בלי הפרעות חריגות. הם התרגלו לרעשים ולא חסר להם כאן מזון טבעי אותו הם יכולים לצוד", מסביר גל. "אבל עדיין, המספרים שלהם יורדים ועתידם של הבזים עדיין בסכנה. אני לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם לא היו את התיבות כאן ובשאר בתי הספר".

הדורסים הקטנים מצויים כיום בסכנת הכחדה ומצבם השברירי הניע בשנות ה-90 פרויקט בשיתוף צוות בית הספר, תושבים מקומיים, החברה להגנת הטבע, המועצה האזורית אלונה וחברת החשמל, לשיפור המודעות ונסיון לסייע להם בדמות תיבות קינון בבית הספר. יחד עם הצוות החינוכי, מושקע זמן ומאמץ רב כדי לגרום לדור הצעיר, לצלול אל עולמם של הבזים ונראה כי הילדים פורשים איתם כנף בדרך ברצון.

מעקב בשידור חי אחרי התפתחות הגוזלים

תיבת הקינון, אחת מיני רבות שהוקמו בשנים האחרונות בשטח בית הספר בשיתוף התלמידים במסגרת פרויקט "באלונה אומרים קן לבזים האדומים", ממוקמת בצמוד למבנה הלימודי של כיתות א' ומאכלסת מספר גוזלים בני מספר שבועות. התיבה שנמצאת במרחק של מספר מטרים מפינת החי ומרחבת בטון עליה משחקים מספר תלמידים כדורסל, רוחשת פעילות בעיקר בעת תקופת הקינון וגידול הגוזלים בחודשי הקיץ.

קשה להתחמק מנוכחות הבזים האדומים בבית הספר. הם עפים ומרפרפים בשמיים מעל המוסד החינוכי, ודמותם מופיעה כמעט בכל פינה, בין אם בצללים מהירים הנבלעים בצמרות העצים, או בדמות ציורים של על לוחות וקירות בית הספר, וגם על חלק מחולצות התלמידים.

אפשר לעקוב בקלות יחסית אחרי הבזים האדומים בשטח בית הספר, אך כדי לראות מה מתרחש בתוך תיבות הקינון, כל מה שצריך הוא להיכנס לאתר מצלמות האבטחה של חברת  "G4S - מוקד 99" שהתקינה לפני שנתיים ארבע מצלמות בתיבות הקינון וליהנות מ"שומר מסך" וגישה מצולמת לארבע תיבות קינון. לחצו כאן לשידור החי.

מיעוט במקומות בטוחים לקינון, שטחים פתוחים שנעלמים במהירות ועימם גם חרקים, פרוקי רגליים ומכרסמים המהווים את עיקר מזונו, הם רק חלק מהגורמים המאיימים על המשך קיומו בטבע. אם לוקחים בחשבון שהוא צריך גם לגדל גוזלים חדשים ולאזור כוחות לקראת הנדידה הארוכה בחזרה לאפריקה מדי קיץ, מדובר במשימה לא פשוטה לדורס כה קטן.

בשנות ה-50 היתה אוכלוסיה של אלפי בזים אדומים בישראל, אך מאז נרשמה ירידה חדה במספרה וכיום ישנם רק מאות זוגות מקננים בארץ. הבז האדום, דוגמן צבעוני ומיוחד במינו, מצוי בסכנת הכחדה עולמית ועל פי הערכות אחרונות נותרו פחות מ-70 אלף בזים אדומים בכל העולם. בישראל ישנם מספר גרעיני רבייה של בזים אדומים, ביניהם בגן החיות התנ"כי בירושלים ובפארק הטבע ברמת הנדיב, שם מרבים זוגות של בזים אדומים ומשיבים את הבזים החדשים בחזרה לטבע.

בשנים האחרונות מתקיימות פעולות חינוכיות למען הבזים האדומים ביישובים ברחבי הארץ, ביניהם במועצה האזורית אלונה, מגידו וקיבוץ דליה. התלמידים לוקחים חלק פעיל בהגברת המודעות למצבם העגום של הבזים בישראל ומקימים תיבות קינון לבזים, שאמורות להחליף את הגגות הישנים בהם קיננו בעבר.

"החרקים זה הגלידה של הבזים"

קבוצת תלמידי כיתה א' בלעה בשקיקה את המידע. אך כשהשידור הישיר ממצלמות האינטרנט פורץ אל החדר, סף ההתרגשות עלה מדרגה. מבט מאושר הופיע בעיניהם של ילדי כיתה א' וצעקות התלהבות רבות התנגשו זו בזו בחלל החדר, ברגע שנקבת הבז הביאה עימה חרק עסיסי אל הגוזלים שהתנפלו על השלל בתיאבון רב. "זה לא מגעיל לאכול חרק?", תוהה אחת התלמידות בחשש. תלמיד אחר מחייך בסיפוק ואומר לחברו. "ראית איך הוא קרע לו את הרגליים?".

"החרקים זה הגלידה של הבזים והם מחסלים גם ערצבים שמזיקים לדשא", מכריזה נטע, תלמידה בכיתה ה' ואחת מעשרות התלמידים שידריכו את המבקרים הרבים שאמורים לפקוד מחר (שבת) את בית הספר, במסגרת יום סיורים פתוח ללא תשלום להיכרות עם עולמם של הבזים האדומים והדורסים בכלל.

המורה מנצלת את ההתלהבות מהשידור החי במצלמות שנפרש במימדים גדולים בעזרת המקרן בכיתה על גבי הלוח הבהיר. היא מסבירה לזאטוטים על הקושי למצוא מזון בתדירות כה גדולה. צמד המדריכות מכיתה ה', שהגיעו להדריך את התלמידים הקטנים בבית הספר, שוחות בקלות במפלי המידע ומפגינות שליטה מרשימה בחייהם של הבזים האדומים ונדמה שהן כבר בעלות ותק קרבי בהובלת קבוצות מטיילים חובבות ציפורים.

התרגול על תלמידי כיתה א', הוא רק חימום לקראת אירוע השיא ביום שבת. בינתיים, מרבית מתלמידי כיתות ה', כבר זכו לפגוש תלמידים בגילאים שונים מכל רחבי הארץ, שהגיעו להכיר את הפרויקט במהלך השנה. "תראו, תראו איך הם פוערים את המקור ברגע שהאמא חוזרת עם חרק שתפסה!", מוסיפה התלמידה טליה. "רוצים ללכת לדשא להסתכל עליהם מקרוב?", היא שואלת וזוכה למקהלה גדולה שמגיבה בחיוב. החבורה יוצאת בליווי המורות אל הדשא, סמוך לחדר המורים וצופה בבזים החולפים מעליהם במהירות יחד עם מטוסי קרב רועשים.

החבורה יושבת דרוכה על הדשא ומשקיפה לעבר התיבה. הפעם מגיע האב עם חגב גדול שעדיין מפרפר ונוחת באלגנטיות בכניסה לתיבה. האם ממהרת להצטרף לחגיגה. מספר יונים שחסמו את דרכה ממהרות להימלט בפחד וגם הדרורים הקטנים תופסים מחסה. רק המאינות הקולניות ממשיכות בשגרתן וטסות בין העצים באין מפריע.  "איזה כיף זה להיות בז", לוחש אחד התלמידים לחברו. "רק לא בא לי על החיפושיות. איכס!".