שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    תסביך רדיפה: מסע המורמונים אל הקונצנזוס
    עם שני מועמדים ריאליים לנשיאות, חברי הכנסייה המורמונית קרובים לסגור מעגל היסטורי. איך הפך המיעוט הדתי הנרדף ביותר בתולדות ארה"ב למי שמסוגל לכבוש את הבית הלבן?

    כשמיט רומני התמודד לנשיאות ארה"ב לפני ארבע שנים, השאלה שהטרידה את התקשורת האמריקנית הייתה האם המדינה בשלה לנשיא מורמוני. היום, כשרומני מוביל בסקרים במפלגה הרפובליקנית, ולצדו יש מועמד ריאלי נוסף מהדת המורמונית, ג'ון הנטסמן, השאלה שוב עומדת על הפרק, אבל התשובה קצת יותר ברורה.

     

    סקר שפורסם השנה בארה"ב גילה כי אחרי האיסלאם, הדת המורמונית מהווה את המכשול הכי גדול בדרך לבית הלבן. אמריקנים רבים, ובראשם הימין הנוצרי הפרוטסטנטי, מתקשים לשלשל פתק לקלפי עבור פוליטיקאי מורמוני. זו בעיה גדולה במיוחד למורמונים, כמו רומני והנטסמן, שלרוב מגיעים מהימין וזקוקים לקולות הנוצריים כדי לזכות במינוי המפלגה הרפובליקנית.

     

    אם תשאלו מורמונים למה אמריקה מתייחסת אליהם בכזו חשדנות, הם לא יידעו להסביר. ארה"ב כבר בחרה נשיא קתולי בשם ג'ון קנדי, שתי נשים - ג'רלדין פרארו ושרה פיילין - זכו במינוי מפלגה גדולה לרוץ לתפקיד סגנית הנשיא. גם פוליטיקאי יהודי, ג'ו ליברמן, זכה במינוי מפלגתו לסגן הנשיא. ואפילו אדם ששמו האמצעי הוא "חוסיין" הגיע לבית הלבן.

     

    האם כעת הגיע תורה של הדת הגדולה ביותר שנוסדה על אדמת ארה"ב? התשובה תינתן רק בשנה הבאה, כשהרפובליקנים יבחרו יריב לנשיא ברק אובמה. מבחינת המורמונים, בחירת רומני או הנטסמן למועמד לנשיאות או לסגנות תהיה סגירת מעגל היסטורית, כשחבר מהדת הנרדפת ביותר בתולדות ארה"ב יגיע הכי קרוב שאפשר למשרה החשובה בעולם.

     

    היה היה בניו-יורק

    עם 14 מיליון מאמינים ברחבי העולם, קשה להאמין שהכנסייה המורמונית נוסדה לפני פחות מ-200 שנה. בשנת 1805 נולד מייסד הדת, ג'וזף סמית, למשפחת איכרים ענייה בצפון מדינת ניו-יורק. כשסמית חצה את שנות ה-20 לחייו חוותה ארה"ב את "ההתעוררות הדתית הגדולה", תקופה קצרה אך סוערת שבה הופיעו מאות זרמים נוצריים חדשים. חלקם שרדו חודשים ספורים, ורובם נעלמו עם מות מנהיגיהם. סמית היה רק אחד מבין המוני נביאים וכמרים שבישרו על התגלות האל בארה"ב, אבל הוא ללא ספק המצליח שבהם.  


    המקדש המורמוני בסולט לייק סיטי (צילום ארכיון: AP)

     

    לפי האמונה המורמונית, מלאך הופיע בפני סמית בחיזיון וסיפר לו על לוחות זהב עתיקים ואבנים קדושות שהוטמנו בגבעה לא הרחק מביתו. המלאך ציווה עליו לתרגם את הלוחות באמצעות האבנים ולהפיץ את הבשורה החדשה. אחרי שעמל על תרגום הלוחות, כשהיה בן 24 בלבד, הוא פרסם את "ספר מורמון" - ומכאן המקור לשם שאמריקנים הדביקו למורמונים, שמעדיפים את השם "כנסיית ישו המשיח של קדושי אחרית הימים".

     

    הספר מגולל את תולדות אמריקה עוד מימי המקרא ומתאר את סיפורו של אחד משבטי ישראל שגורש בימי גלות בבל ושעשה את דרכו ליבשת הלא מוכרת. במרוצת השנים התפצל השבט לשתי קבוצות יריבות - נפיטים ולמניטים - שניהלו מלחמה עיקשת וחסרת רחמים. הנפיטים, שהיו נאמנים לאל, הפסידו במלחמה והושמדו כליל. הלמניטים נענשו בכך שעורם נצבע באדום - ואלה הם האינדיאנים. רגע לפני הסוף הצליח אחרון הנפיטים, מורמון, לחרוט על לוחות זהב את ההיסטוריה של שבטו ולהטמין אותם באדמה לקראת היום שבו יופיע נביא אמריקני צעיר.

      

    עם נרדף

    סיפורם של המורמונים ב-60 שנותיה הראשונות של הדת הוא סיפור של רדיפה. הקמת כנסייה חדשה, ובעיקר היומרה לפרסם ספר קודש חדש, עוררה זעם בקרב האמריקנים הנוצרים. סמית והמאמינים שנאספו סביבו החליטו להגר מערבה כדי להקים יישוב עצמאי. אולם גם שם הם לא מצאו מנוחה. המורמונים הקימו חמש התיישבויות משגשגות שונות ובכל פעם נרדפו בידי אספסוף זועם ואולצו לנטוש את בתיהם ולמצוא נחלה חדשה.

     

    השיא האלים הגיע ב-1844, כאשר סמית ואחיו נעצרו ונרצחו בידי שכניהם הנוצרים במדינת אילינוי. יורשו של סמית בהנהגת הכנסייה, בריגהם יאנג, הגיע למסקנה שהמורמונים כבר לא יוכלו לגור סמוך ל"גויים" - השם שהמורמונים השאילו מהיהדות ככינוי למי שאינו נמנה עם דתם - ובחר להגר עם קהילתו לאזור מדברי ומבודד המוכר כיום בשם יוטה.

     

    גם שם גילו המורמונים כי אמריקה לא ויתרה על שק החבטות שלה. המורמונים בהנהגת יאנג הקימו בפעם השישית עיר משגשגת - סולק לייק סיטי הידועה בכינוי "ציון החדשה" - וסביבה קהילה גדולה. הם הקימו בתים נוחים, עסקים מצליחים, בתי חרושת, בתי מלון ואף קידמו חקלאות על בסיס מערכות השקיה מפותחות.

     

    תוך שנים ספורות היו ביוטה, שהיתה אז במעמד חוקי של טריטוריה ולא של מדינה, כבר עשרות אלפי תושבים. היה זה די והותר כדי לקבל הכרה כמדינה מן השורה. אולם ארה"ב סירבה וגררה רגליים במשך עשרות שנים. הציבור, כמו רוב הפוליטיקאים, לא יכול היה לדמיין מדינת כופרים כמו יוטה במעמד שווה לניו-יורק או וירג'יניה.

     

    טריטוריה גדולה מוקפת אויבים

    היסטוריונים נוטים לתאר את הפרשה המורמונית בתור הרדיפה הדתית המשמעותית ביותר שידעה ארה"ב - המדינה שהוקמה על בסיס עקרונות של חופש דת. בעוד מאות זרמים דתיים צצו כפטריות אחרי הגשם ופעלו באין מפריע, נשאלת השאלה: למה היו אלה דווקא המורמונים שנרדפו על ידי שכניהם, הושמצו בכל עיתון אפשרי וסבלו צעדים קשים ובוטים מצד הקונגרס, בית המשפט העליון והבית הלבן?

     

    התשובה לכך, במילה אחת, היא פשוט פוליגמיה. שנה לפני רציחתו, סיפר ג'וזף סמית למאמיניו כי אלוהים נגלה בפניו והורה לו לשקם את מוסד הנישואים של אברהם אבינו. הכנסייה שמרה על הפוליגמיה בסוד עד 1852, אך השמועות נפוצו עוד קודם לכן.  


    פסל בדמות ג'וזף סמית בסולט לייק סיטי (צילום: Shutterstock)

     

    בעיתונים, בהרצאות, בדיונים בקונגרס ובמערכות בחירות גינו האמריקנים את התופעה. הכנסייה לא פעם תוארה כמו הרמון טורקי, שבו גברים מורמונים משעבדים נשים מסכנות. העובדה שיוטה נתנה לנשותיה את זכות ההצבעה 50 שנה לפני שאר ארה"ב לא שינתה את הדעה הרווחת: הנשים המורמוניות נפלו קורבן לדת מסוכנת שדיכאה אותן. הדמיון הקולקטיבי הפליג עוד יותר ולמורמונים יוחסו טקסים סודיים ואף קורבנות אדם.

     

    אולם ישנם הסברים נוספים לרדיפה, שהחלה הרבה לפני שסמית בישר לעולם על הקאמבק של הפוליגמיה. המורמונים הצליחו פעם אחר פעם להקים יישובים שוקקים ומצליחים, אך לא רצו לחלוק את ההצלחה הכלכלית שלהם עם זרים. גם עקרונות הדת החדשה הכעיסו נוצרים מכל הזרמים, כמו הטענה שאלוהים היה פעם אדם, שהתפתח אחרי מותו לדרגה של אל וברא את היקום שלנו - ולכן הפוטנציאל להיות אל קיים עבור כל אדם.

     

    עם זאת, במבחן התוצאה, הפוליגמיה התגלתה כסלע המחלוקת הגדול ביותר. אחרי שורה של חוקים שאושרו בוושינגטון ושאיימו להחריב את הכנסייה עד היסוד, הכריז מנהיג הכנסייה ב-1890, וודרו ווילדרף, כי האל חזר בו מהפוליגמיה וכי מעתה נאסר על מורמונים לשאת יותר מאשה אחת. היה זה המחיר שנדרשו המורמונים לשלם כדי לצאת מהשוליים של אמריקה ולהיכנס לכור ההיתוך.

     

    הקשר היהודי

    ג'וזף סמית נהג לקרוא בילדותו את התנ"ך היהודי בחיפוש אחר השראה, והדת שייסד שואבת השראה רבה מסיפורי בני ישראל במקרא. רדיפת היהודים לאורך ההיסטוריה סיפקה נחמה למורמונים וגם השראה לעמוד על עקרונותיהם בעת רדיפתם. גם עולם הדימויים היהודי שימש אותם היטב, החל מתפישתם את עצמם כבני ישראל שנדדו במדבריות יוטה, דרך זיהוי לא-מורמונים בשם "גויים" וכלה בהקמת "ציון עלי אדמות" במערב ארה"ב.

     

    מעבר להזדהות, למורמונים גם יש מקום מיוחד וחיובי ליהודים בעיקרי אמונתם. המנהיג המורמוני בריגהם יאנג ניבא ב-1845 - 50 שנה לפני הקונגרס הציוני הראשון - הקמת מדינה יהודית דמוקרטית בארץ ישראל. בתקופה שבה ניתן היה לספור את מספר הדמוקרטיות בעולם על יד אחת, חזה יאנג מדינה דמיונית שלבני תקופתו בטח נשמעה מגוחכת - מדינה שבה יהודים יהיו הרוב, יחזיקו צבא ואף יהיו שופטים, מחוקקים ושליטים של ארצם. למי שתוהה איך נגמר הסיפור: נבואה זה מסתיימת במלחמת עולם המתרכזת בישראל, שבה היהודים יוצאים עם ידם על העליונה, עם קצת עזרה מישו, ותופסים מקום של כבוד בעולם הבא.

     

    החיבור וההזדהות עם היהודים, ובהמשך גם מדינת ישראל, נשמרו שנים רבות אחרי שהמורמונים הפסיקו להיות מיעוט נרדף באמריקה. היתה זו דווקא האהדה ליהודים שהובילה לעימות בין הכנסייה המורמונית למדינת ישראל בשנות ה-90. האמונה המורמונית שניתן להטביל בני אדם גם אחרי מותם, לצד האהדה ליהודים, הציתה פרויקט שאפתני לאתר את שמות נספי השואה כדי לגאול את נשמתם ולחצוב להם מקום בעולם הבא. כשמנהג זה התגלה, ישראל הביעה התנגדות ודרשה מהמורמונים להפסיק.

     

    הסנאטור המורמוני שר שיר חנוכה - היי!
     
    גם אם יהודים לא תמיד ששים לקבל את תמיכת המורמונים, לא נראה שזה מפריע לבני הדת הצעירה. רק לפני שנתיים הוציא סנאטור מורמוני שיר מיוחד לרגל חנוכה. הסנאטור אורין האטץ' לא הסתיר את אהבתו ליהודים ושר על רקע נעימת סינתיסייזר: "חנוכה, הו חנוכה / חג האורות / בירושלים, השמן בער והאיר / שמונת ימי חנוכה, בואו נחגוג / שמונת ימי חנוכה, בואו נחגוג הלילה – היי!"

     

    רק באמריקה

    למרות ההזדהות עם היהודים הנרדפים, ולמרות שהם עצמם נרדפו, המורמונים תמיד שמרו אמונים לארה"ב גם בתקופות הקשות. המורמונים ניחנו בביטחון עצמי שאמריקה בסוף תראה את האור, לא רק מבחינה דתית אלא גם

    מבחינת קבלתם. הם האמינו שזה רק עניין של זמן עד שיוכלו ללכת בדרכו של ג'ון קנדי, שסלל את הדרך לקתולים, או ג'ו ליברמן, שפרץ דרך עבור יהודים.

     

    את מנהג הפוליגמיה שכל-כך מזוהה עמם הותירו המורמונים מאחור עוד במאה ה-19 במטרה להיכנס ל"מיין-סטרים" האמריקני. מאז הם פעלו בהצלחה רבה להשתלב בחברה האמריקנית, למרות שזו מעולם לא הפסיקה לבחון אותם בחשדנות ולצחוק על חשבונם.

     

    מערכת הבחירות הנוכחית עשויה להיות סופו של אותו מהלך היסטורי. גם אם רומני או הנטסמן לא ייכנסו לבית הלבן, אלא רק יקבלו את מינוי המפלגה הרפובליקנית להתמודד לתפקיד, תהיה זו מבחינת חברי הדת הכרה בכניסתם לכור ההיתוך האמריקני. עבור המורמונים יהיה זה הרגע שבו יוכלו להצהיר: אנחנו סוף סוף אמריקנים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בדרך לבית הלבן? מיט רומני
    צילום: רויטרס
    הנביא המורמוני. ג'וזף סמית
    צילום: Getty Images imagbank
    הקדים את הרצל. בריגהם יאנג
    צילום: Getty Images imagbank
    עורר זעם. ספר מורמון
    צילום: Shutterstock
    מומלצים