שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    המלצה לקריאה: דנקנר נפרד מסטפן צווייג

    "צווייג השאיר בחודשים האחרונים לחייו - ואולי בעצם אף הרבה לפני כן, מתוך נבואת לב עמומה - סימנים רבים לכוונתו להתאבד, ומעשה זה מתענג לו בחיבוק עצמי רומנטי וענוג"

    כרוניקה על התגלגלותו של אדם עד התאבדותו, יש בה כדי להעביר בגוף צמרמורת של אימה, יחד עם כובד ראש של יראת כבוד וחדווה ילדותית של סקרנות. אנחנו מתבוננים במעשה ומבקשים לשים את האצבע על הרגע שבו הכול התפורר, על הרגע שמחשבות ההתאבדות החלו מסיעות עצמן פיסות פיסות אל הנפש, עד שכיסוה כליל.


    דיוקן צווייג על עטיפת הספר. ואולי בעצם גורלו שפר?

     

    על הרגע שבו נאזר אומץ גדול והמעשה נעשה. המחליטים להתאבד הם מן שגרירים רטרואקטיבים של המוות בממלכת החיים: אקזוטים, אפופי סוד, מרשימים בנחישותם  קובלנתם נבדלת מאלה של בני תמותה שאינם נדחקים לשלוח יד בנפשם, כי היא מצוייצת בחותמות שעווה אדומות כדרך כתבי-שגרירים, מנוסחות בתשומת לב קפדנית ואפופה בחומרה המובילה אל המסקנה הבלתי נמנעת.

     

    במובן הזה "ימיו האחרונים של סטפן צווייג" הוא דרך קצרה וקלה אל ההצלחה. צווייג השאיר בחודשים האחרונים לחייו -ואולי בעצם אף הרבה לפני כן, מתוך נבואת לב עמומה - סימנים רבים לכוונתו והסברים לא מעטים. התאבדותו מתענגת לה בחיבוק עצמי רומנטי ענוג, כשהיא מצטרפת להתאבדותה של אשתו הצעירה - המהדהדת בטון גורלי, כי בלכתה היא עומסת על כתפיה מטען סמלי כל כך, של מות האיש שחיבר זה עתה את "העולם שהיה" .

     

    מי שלא אהב את סגנונו של סטפן צווייג יחשוב אולי כי בספרו של לורן סקסיק ישנה נקמה מסויימת באיש שהיה בזמנו הסופר המצליח ביותר בעולם . כמו צווייג ברומנים הביוגרפים - או שמא הביוגרפיות החופשיות שכתב, גם סקסיק אינו רואה חובה לעצמו, ואף אינו יכול, מטבע הדברים - להקפיד על האופי התיעודי ומפליג אל עבר אפשרויות, השערות וניחושים, שנחפזים ללבוש בגדי עובדות. צווייג שכתב על מארי אנטואנט, מרי סטיוארט, פושה, ארסמוס מאמסטרדם ואחרים, לא הקפיד על העובדות, אלא ביקש לצלול אל הנפש של גיבוריו ולחטט שם, וכך עושה גם סקסיק, כך שלפנינו סיפור על צווייג בנוסח צווייג. כמעט פרודיה.

     

    ולמרות כל זה - הספר הקטן הזה עובד היטב, מרענן את המחשבה , פותח את הגרון וסוחט את כיסי הדמע, ומשכנע בסופו של דבר כי כתיבתו לא היתה קלה. בכוונה איני נכנס לשום פרט בספר היפה, עז הביטוי והנוגה הזה. פתחתי אותו בלב ולב, כשאני אומר לעצמי : איש זה, צווייג, התאבד מתוך פינוק. הרי אילו היו בני עמו המעונים באירופה מתבקשים להחליף עמו את גורלם, היו עושים זאת בשמחה רבה והוא שגורלו שפר - אולי לא הבין עד כמה. התשובה שנותן לורן סקסיק למחשבה הזאת היא עזה, מרתקת, משכנעת ולעיתים עוצרת נשימה. (הוצאת ספרית פועלים).  

     

    "מגע הקסם של הבל גאגין", ספרו האחרון של אמנון דנקנר, הוא קומדיה הכתובה באהבה לדמויות ולמקומות בירושלים של שנות ה-50 ה-60, עיר הולדתו של הסופר. יותר מ-170 טיפוסים ירושלמים מאכלסים את דפי הספר הספק-בדיוני ספק-אמיתי: מלצריות שופעות, פקידי מס נקמנים, רווקים מאושרים, שיכורים טובי-לב, אלמנות בוכיות ועוד. בין כולם מקשרת דמותו של הֶבֶל גאגין - ירושלמי טוב-לב שמאמין בתמימותו (ולרוע מזלם של סובביו) כי ביכולתו לפתור את כל הבעיות.


     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    דנקנר. על הרגע שבו המעשה נעשה
    צילום: גבריאל בהרליה
    לאתר ההטבות
    מומלצים