שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    יוזמת העצומה נגד נוסח התפילה: "כפייה דתית"
    אמו של חלל צה"ל יורם ביאלר כבר זכתה בעשרות אלפי תומכים במאבקה על הזכות לומר "יזכור עם ישראל" ולא "יזכור אלוקים" בטקסי צה"ל. "בעבר לא חשבתי על עצומות, אלא על הפגנות. הייאוש גדול", אמרה ל-ynet. איזה נוסח עדיף בעיניכם? הצביעו

    יהודית ביאלר התעוררה הבוקר מחוזקת. האשה בת ה-87, שפרסמה לפני כמה ימים עצומה נגד הנוסח החדש של תפילת "יזכור", זכתה מאז הפרסום ב-ynet הלילה (יום ב') ליותר מ-11 אלף חתימות נוספות של גולשים שהחליטו לתמוך במאבקה ולדרוש מצה"ל לאפשר להם לפתוח את טקסי הזיכרון במלים "יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו". ביאלר אמרה ל-ynet כי "זה רק מראה שברגע שמישהו מוכן להילחם כשחונקים אותנו, יש היענות גדולה מצד הציבור".

     

    לעצומה של יהודית ביאלר - לחצו כאן

     

    ביאלר איבדה את בנה יורם כשנפל בקרב עם הצבא המצרי במהלך מלחמת ההתשה ב-1969. הוא הונצח בשירם הנודע של עלי מוהר ויהודה פוליקר "יורם". האם אינה מוכנה להשלים עם קביעתו של הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ, לפיה תפילת "יזכור" בטקסי הזיכרון תיפתח במשפט "יזכור אלוקים את בניו ובנותיו", ולא ב"יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו". על העצומה שהועלתה לאינטרנט ביום שישי האחרון חתמו כבר יותר מ-26 אלף בני אדם.

     

    יהודית, כמו הורים שכולים רבים, אינה מרגישה בנוח להשתמש במונחים דתיים ובפנייה לאל אחרי אובדן בנה. "למשפחות חילוניות שכולות אין תפילה כמו תפילת 'אל מלא רחמים', שיש למשפחות הדתיות", הסבירה ביאלר בשיחה עם ynet, "לנו יש טקס, ואני לא מוכנה שאף אחד ינכס לעצמו את הזיכרון. אני לא יודעת אם אלוהים זוכר, וזה גם לא ענייני".


    טקס יום הזיכרון בהר הרצל בירושלים. "אולי ייצאו להפגין" (צילום: גיל יוחנן)

     

    אתמול היא סיפרה כי הזדעזעה כשקראה בעיתון על נוסח התפילה החדש והדגישה שלא מדובר במחאה אישית שלה או במאבק שנועד להנצחת בנה, אלא במאבק עקרוני עבור חללי צה"ל כולם. לדבריה, "כל אלה שמסרו את נפשם להגנה על העם מצפים שהעם יזכור אותם", אמרה האם השכולה, "ועניין עקרוני הוא שאין לשנות את הנוסח שנקבע ב-1920 על-ידי ברל כצנלסון".

     

    "לשמור על שני הנוסחים"

    ישראל טל, תושב בית זרע שהוריו עלו לארץ בשנות ה-30, הסביר כי חתם על העצומה מתוך הזדהות ותחושות שיתוף ואחווה במדינה: "אני לא מוריד מאף אחד באוכלוסייה, אך יש לזכור שהמדינה נוסדה תוך שותפות בידי אנשים שרובם היו חילונים מתנועות נוער מכל הסוגים, ואין סיבה שיפגעו בכבודם". הוא הסביר כי הוא מצדד בהשארת המצב על כנו. "שיישארו עם שני הנוסחים ולא יפגעו ברבים וטובים מלוחמי ישראל. הכרתי את המייסדים, הוריי נמנו עליהם, ותמיד חיינו בהרמוניה. אני לא נגד הדת, אבל נגד כפייה".

     

    הבוקר הביעה יהודית ביאלר שביעות רצון מהצלחת המחאה. "זה רק מראה שברגע שמישהו מוכן להילחם כשחונקים אותנו, יש היענות גדולה מצד הציבור. זאת תוצאה של כפייה דתית. חונקים אותנו מכל הצדדים והכיוונים בנושאים שונים, ויש תחושה של שיטת הסלמי - יותר ויותר חותכים בחלקת האלוהים הקטנה שלנו בנושאים של דת ומדיניות. הייאוש גדול היום ואנשים לא יוצאים לרחובות. אני מקווה שהעצומה הזאת היא צעד ראשון שיגרום לכל אחד מאתנו לחשוב מה הוא עושה עבור שינוי לטובת המדינה שלנו".


    זוכרים את הנופלים בכותל המערבי. מעתה - נוסח אחיד (צילום: גיל יוחנן)

     

    ביאלר הסבירה מדוע פנתה לאינטרנט: "בעבר לא חשבתי על עצומות, אלא על הפגנות. אבל היום המצב השתנה, והמהפכות שאנחנו רואים לאחרונה במזרח התיכון התחילו במדיום הזה. פעם בישראל היו יוצאים להפגנות, אבל החברה והחינוך השתנו, אז אני מקווה שנתחיל בעצומה באינטרנט ואחר כן אנשים ייצאו להפגין".

     

    נחום ריימן מהרצליה, שחתם על העצומה, הביע הזדהות עם דבריה של ביאלר. "חבר שלח לי את העצומה בדואר האלקטרוני, וחתמתי. אני מזדהה לגמרי עם דברי האם השכולה, עם כל מילה ומילה שלה. זה לא שאני לא אדם מאמין,

    אבל הערך העליון הוא נוסח אחיד שאיתו יוכלו להזדהות כל ההורים". רבים אחרים הסבירו כי חתמו על העצומה מתוך הזדהות עקרונית עם הדברים.

     

    אבל הדעות בקרב ההורים השכולים חלוקות, ויש גם מי שאינם מסכימים עם המאבק בהחלטה החדשה. לפני כמה ימים הסביר ל-ynet האלוף במילואים, יורם (יה-יה) יאיר, ששכל את בתו שלומית בתאונת מסוק צבאי ב-1990, שהמצב הקיים בלתי נסבל. "בכל הטקסים בהם השתתפתי בשנים האחרונות לא זכיתי לשמוע נוסח זהה. כל פעם מאלתרים". ראש אכ"א לשעבר הזכיר כי בגוף התפילה מוזכר הנוסח "יזכור ישראל", והסביר כי אינו רואה בנוסח שהרמטכ"ל אישרר כפייה דתית: "כל אחד והאלוקים שלו. הרי אחר כך אומרים גם יזכור עם ישראל".

     

    בצה"ל ביקשו להבהיר כי הנוסח 'יזכור אלוקים' נקבע בשנת 1967 לאחר עבודת מטה מקצועית, ואושר כפקודת מטה כללי כבר אז. לטענת הצבא, מאז לא שונה הנוסח.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים