שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock

    סיימו תיכון בלי תאיר ראדה: "נזכרנו לפני הטקס"

    תלמידי "נופי גולן" בקצרין יצאו לחופש הגדול האחרון, ארבע שנים וחצי אחרי רצח חברתם לשכבה. הוריה סירבו להגיע לטקס: "פיסת נייר הנקראת הזמנה אינה המלבין של המצפון". אחת החברות: "יום לפני הטקס, ישבנו ונזכרנו בה"

    סיימו את התיכון, בלי אחת מאלו שהחלו את הלימודים בו. חבריה לשכבה של תאיר ראדה, שנרצחה לפני ארבע שנים וחצי בקצרין, סיימו היום (ב') את לימודיהם בכיתה י"ב בתיכון "נופי גולן" בעיר, ללא תאיר וגם ללא הוריה. השמחה הטבעית לקראת החופש הצפוי כעת נמהלה עד מהרה בתחושות געגוע וכאב, על כך שראדה לא זכתה לחלוק איתם את חוויות סיום הלימודים. הוריה של תאיר סירבו להגיע לטקס ואמרו כי לא ניתן להזמנה להפוך "למלבין של המצפון". 

     

     

    אילנה ושמואל ראדה אמרו כי ההזמנה היא בבחינת "מעט מדי ומאוחר מדי". הם הבהירו כי "לא נאפשר לפיסת נייר הנקראת הזמנה, שנדחפה מתחת לדלתנו, להפוך לחומר המלבין של המצפון הקולקטיבי של העיר בכלל ושל בית הספר בפרט". במכתבם איחלו ההורים לבוגרים ולהוריהם הצלחה וכן "שיזכו לחבק אותם בשובם לחופשות מהצבא, שיזכו לעמוד מתחת לחופותיהם, לנשק את נכדיהם. משהו שאנחנו לצערי לא נוכל לעשות לעולם לתאיר שלנו".

     

    "יש לנו את כל הזכות ואת כל הסיבות שבעולם לכעוס", כתבו הוריה של תאיר. "היינו שמחים אם כל אחד ואחת מההורים, מהמורים ומפרנסי היישוב היה עוצם את עיניו לדקה אחת, רק דקה אחת, ומנסה לדמיין מה היה מרגיש אילו רצחו את בתו או את בנו בין כותלי בית הספר. רק דקה אחת של דמיון מודרך. ואחר כך שיפקחו את עיניהם ויישירו מבט אלינו פעם אחת. רק פעם אחת".


    פינת ההנצחה לראדה בבית הספר (צילום: חגי אהרון)

     

    אילנה, אמא של ראדה, הביעה כעס רב על צוות ההורים והמורים של בית הספר, שלא דאג להנצחת בתה כראוי ונמנע מלבקר את המשפחה. "ארבע שנים וחצי עברו בלי שהמורים והחברות של בתי באו לבקר אותנו. לא יכול להיות שאחרי שקוברים אותה, אף אחד לא עושה מעשה כדי להזכיר אותה, ואם נעשה משהו - אז זה היה בזכותי ובזכות מנהלת בית הספר".

     

    אחת מחברותיה של תאיר סיפרה ל-ynet על תחושותיה לקראת סיום הלימודים. "ביום חלוקת התעודות ובמסיבת הסיום בכיתי על תאיר, וייחלתי שתהיה בינינו", אמרה. היא הוסיפה כי חסרונה של תאיר הורגש במסיבת הסיום. "אני לא יכולה לשכוח אותה, כי תמיד היינו מדברות וצוחקות. בפעם האחרונה שדיברנו, היא אמרה לי שהיא מעוניינת לצאת לטיול עם כמה חברות. זה היה המשפט האחרון ששמעתי ממנה".

     

    בדצמבר 2006, נמצאה גופתה של ראדה בת ה-13 בחדר שירותים בתיכון, כשגרונה משוסף. שבוע לאחר מכן, נעצר רומן זדורוב בחשד לביצוע המעשה, ולאחר משפט ארוך ורצוף תפניות, הוא הורשע ועונש של מאסר עולם נגזר עליו. עם זאת, אחת הפרשות שטלטלו את ישראל בשנים האחרונות טרם הסתיימה - זדורוב ערער על הרשעתו לבית המשפט העליון. 

     

    למרות הזמן הרב שחלף מאז הרצח, לא שכחו חבריה של תאיר לשכבה את החוויות המשותפות עמה, וחשים עד היום בכאב ובאובדן. תמונתה של ראדה תלויה בבית הספר ופינה לזכרה הוקמה בספרייה. "יום לפני מסיבת הסיום, ישבנו ונזכרנו בה", סיפרה חברה אחת של ראדה. "התחלנו לדבר עליה - איך היתה אמיצה ומחוננת, ותמיד אהבה לעזור לאחרים".

     

    תלמידה אחרת מהשכבה המסיימת סיפרה כיצד חזרה ממסיבת הסיום, הציבה מול עיניה את תמונתה של ראדה, והחלה "לדבר עימה על המסיבה והרגשת התלמידים". לדברי מצטרפת חדשה יחסית לתיכון, שלא הכירה את תאיר,

    הצליחה הנהלת בית הספר לנטרל כל חשש שהיה לה בעקבות האירוע האלים. "ידעתי על הסיפור מקרוב והיה לי ולחבריי חששות מכל הסיפור, אך ההנהלה דאגה לנושא עד שהצליחו להרגיע אותנו ולהוריד מאיתנו את כל הפחדים".

     

    אחת ממורות בית הספר תיארה כיצד הוזכרה ראדה במסיבת הסיום. "כולם היו עצובים כששמעו את שמה. היינו מאוד שמחים אם היא היתה בינינו".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פינת ההנצחה בבית הספר
    צילום: חגי אהרון
    צילום: רפרודוקציה
    תאיר ראדה. "תמיד אהבה לעזור לאחרים"
    צילום: רפרודוקציה
    רומן זדורוב. הרשעה לאחר משפט ארוך ומתוקשר
    צילום: אביהו שפירא
    מומלצים