קצרצרים של שירה: שירו של פרץ בנאי

איזה גיל

"עַל מֵיתְרֵי הָעֶרֶב הֵן מִתְנַגְּנוֹת

בְּאֶלֶף תָּוִים שֶׁל שִׂמְחָה

וְכָל אַחַת מֵהֶן הִיא יָעֵל".

שירו של פרץ-דרור בנאי אוחז בקורא בהפתעה ואוסף אותו מיד אל מרחביה של המוזיקה. השורה הראשונה הופכת את השעה המסוימת ביממה לאולם קונצרטים. הערב הוא כלי רב-מיתרים שמישהו מנגן עליו, וליתר דיוק - שישויות נעלמות מתנגנות עליו. הנקיטה בלשון רבים בשׁוּרה הראשונה משמשת חלל תהודה מגביר לצלילים הממלאים את הערב. ערב אחד, צלילים הרבה. העובדה שמושא התיאור איננו מוסגר בתחילת השיר בונָה בקורא מתח וציפייה: מי הן אלה המתנגנות על מיתרי הערב? ציפורים? חוויות? קרני שמש אחרונות? נשים?

"באלף תוים של שמחה" (עטיפת ספרו של בנאי)

גם השורה השנייה איננה מסגירה את זהותן. היא מוסיפה אל המוזיקה את תחושת האושר המציף, המתוארת אף היא באמצעות ריבוי, תוך נקיטה בהגזמה. שהרי אין בשום מערכת תווים רבים כל-כך, אבל השמחה כה רבה עד שנדמה כי המוזיקה הזאת, אלף תווים לה וכולם עליצות. כעת קושר הקורא את התחושה טוב יותר לכותרת השיר שהרי גיל הוא שמחה והשמחה האמיתית היא נצחית: בת-בלי-גיל.

השורה האחרונה מהווה פואנטה מפתיעה. היא מחזירה את הקורא באמצעות הגוף הדקדוקי

אל השורה הראשונה. המשורר לא כותב שכל אחד מן התווים השמחים הוא יעל, אלא שכל אחת מאלף המנגינות היא יעל. בכך הוא פותח בפנינו את שאלת זהותה של האישה או הנערה, או הילדה שמתיקותה כה גדולה עד שהיא צובעת את הערב כולו בצליליה של מנגינה שמחה. אפשר כמובן לפרש את השיר תוך חיפוש אחר יעל ספציפית אבל אי אפשר שלא להתייחס לצירוף היחידאי "יעלת חן" שאליו רומזת יעל. הנה הצירוף כפי שהוא מופיע בספר משלי: "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד" (ה', י"ט).

לאורו של הפסוק מתבררת השמחה הגדולה, שמקורה באֶרוס המוקרן על העולם מדמותה של יעלת החן. זוהי התגלמותה של התשוקה הגופנית (אהבים, דדיים, רוויה מינית, שקיקה מתמדת). אם הפסוק המקראי מפליג בשבחיה הארוטיים של האישה, השיר שלפנינו אינו נזקק לפירוט המקראי. הוא רק רומז אליו ומיד מכפיל אותו שבעת מונים. לא רק הגוף החושק נמצא באֶרוס. כל שמי הערב נהפכים להיכל גדול של חדווה. אכן, גיל ואין-קץ לנוכח מיתריהן של אלף מנגינות יעליות.

השיר מאת פרץ-דרור בנאי, מתוך הספר "יפעת ולא משהו אחר" (שכמו ספריו המוקדמים פורסם בשם פרץ בנאי), הוצאת ספרית פועלים, 1982.