שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הלה לה לנד של אורי פסטר

    הבמאי המצליח אורי פסטר מצא את עצמו לאחרונה מהצד השני של המצלמה בתוכנית הריאליטי הישראלית "חי בלה לה לנד", המשודרת בימים אלה בארץ. פסטר, שעובד על הפקות בניו-יורק, מיאמי ולוס אנג'לס, מתלונן על חוסר הפירגון של המבקרים הישראלים שלעגו לו על כך שהוא מגדיר את עצמו במאי בינלאומי

    תקציר עלילת סידרת הריאליטי הישראלית "חי בלה לה לנד" נשמע פשוט למדי כמו כל סידרת ריאליטי אחרת: שישה זמרים, בית אחד, מתחים בין שתי אחיות שלא מדברות אחת עם השניה, תחרות שירה וזוכה מאושר אחד. הסידרה, בהפקת "קופרמן הפקות" וערוץ "יס" בישראל, הביאה ללוס אנג'לס שישה זמרי מוזיקה מזרחית, או כפי שנהוג לקרוא לה כיום, מוזיקה ים תיכונית, לפרויקט דוקו-ריאליטי שצולם במשך 40 יום בבית מפואר בשרמן אוקס. ששת הזמרים: דודו אהרון, אביהו שבת, אלון דה לוקו, ג'ולייטה, והתאומות המסוכסכות זהבה בן ואתי לוי. החבורה התבקשה להתמודד עם חיים משותפים תחת קורת גג אחת ולהתחרות על אוזנם וליבם של בכירים בתעשיה המוזיקלית בארה"ב, כשהמנצח יזכה בחוזה הקלטות יוקרתי של חברת התקליטים "גפן". הסידרה צולמה בתחילת השנה בלוס אנג'לס ומשודרת בימים אלו בערוץ "יס", מה שאומר שגם אתם יכולים לצפות בה, דרך האינטרנט (יו-טיוב מאפשרת את הצפיה הקלה ביותר).

     


    פסטר (משמאל) ומשתתפי "חי בלה לה לנד" 

     

    צפיה בסידרה, מסתבר, לא נועדה רק לחובבי המוזיקה הים תיכונית או למעריציהם של ששת הזמרים, אלא לכל חובב ריאליטי טי.וי. ישראלים תושבי לוס אנג'לס יהנו במיוחד מצפיה בסידרה המראה את הרחובות והמקומות המוכרים ומשלבת בה דמויות מוכרות לא פחות כמו ד"ר רוברט ריי (מסידרת הטלוויזיה "דוקטור 90210") שייעץ למשתתפים אלו ניתוחים פלסטיים כדאי להם לעשות (ועל כך עוד בהמשך) על מנת להצליח בעיר המלאכים.

     

    הבמאי הישראלי אורי פסטר, ששימש כיועץ האמנותי של הטלנטס שהגיעו מהארץ, משתתף אף הוא בסידרה כמנטור ויועץ ותורם צחוקים משלו, כשהוא מסביר לחבר'ה איך להתלבש בפני הבוחנים ואיך לשקר באלגנטיות לגבי גילם. "גם אני לא מגלה את גילי האמיתי", הוא מודה בפני. "בהוליווד גם במאים לא מגלים את גילם".

     

    באחד מפרקי הסידרה היותר מצחיקים, הוא גורם לאלון דה לוקו לצחוק בהיסטריה כשהוא מוסיף את המילה "כן" בסוף כל משפט. פסטר מסביר: "היה לי קשה בהתחלה לתקשר אתם. אני במאי ורגיל לעבוד עם שחקנים והם הרי אינם שחקנים. גם אני וגם הם היינו במצוקה גדולה בהתחלה, כי לא הבנו אחד את השני. לא ידעתי איך להגיע אליהם ולדבר אליהם. כשראיתי שיש מצב של חוסר הבנה, ניסיתי לראות אם הם מבינים אותי, הם דיברו בצורה שונה ממה שהייתי רגיל אליה ולקח לנו זמן להכיר אחד את השני".

     

    פסטר, ששהה בלוס אנג'לס לצורך עבודה על שני פרויקטים אחרים שלו, נענה להצעה של המפיקים להשתלב בסידרה כיועץ אמנותי לזמרים, שאת רובם הכיר רק בקושי. "לא הכרתי את רובם. את ג'ולייטה הכרתי כשהיתה ילדה בפסטיגל שביימתי בזמנו. את השירים של זהבה בן הכרתי בחלקם, אבל את השירים של דודו אהרון ושאר הזמרים לא הכרתי. אלו זמרים שהוציאו שירים בשנים האחרונות ואני לא הייתי אז הרבה בארץ".

     

    אתה לא מקשיב למוזיקה ים תיכונית?

    "בואי נאמר שזה לא סוג המוזיקה שאני אוהב להקשיב לה, אבל אני גם לא אוהב ג'אז ופנטומימה. זה עניין של טעם. לא באתי לבקר אותם אלא לעזור להם לעבוד על ז'אנרים אחרים כמו פופ, לאטינו, רוק, ברודוויי, איך לעמוד על הבמה ולהתנהג מול השופטים, זה היה התפקיד שלי. אני הגעתי לסידרה כיועץ אמנותי ומנטור. זו אגב היתה הפעם היחידה בחיי בה הייתי 'טאלנט', מישהו העומד מול המצלמה ולא מאחוריה".

     

    ואיך הייתה החוויה הזאת?

    "אני מסוייג. אף פעם לא רציתי להיות על הבמה. יש הרבה במאים שהגיעו לעסוק בבימוי מזה שהם רצו להיות שחקנים, אבל אותי אף פעם לא עניין להיות שחקן".

     

    מדוע בעצם חברת התקליטים האמריקאית "גפן" החליטה להשתתף בתוכנית הריאליטי?

    "כי מדובר היה בפרויקט מיוחד במינו וזו הייתה גם הזדמנות עבורם למצוא כישרון מהארץ. חברת ההפקות קופרמן גם הפיקה עד אז מספר סידרות ידועות ומצליחות כמו 'רמזור' ו'האח הגדול' ורעיון הסידרה מצא חן בעיני גפן רקורדס".

     

    רוב הזמרים שהשתתפו בסידרה אינם יודעים אנגלית, אתה חושב שלמרות זאת הם יכולים להצליח בארה"ב?

    "בהחלט. אני משוכנע שמי שיזכה יעשה פה קריירה גדולה. דיברתי עם רון פייר, מנכ"ל גפן רקורדס, ויש שני מועמדים לזכיה, בחור ובחורה, ותאמיני לי ששניהם יכולים לעשות כאן קריירה גדולה. שמות הזוכים יוכרזו באוגוסט ואני מעריך שזו תהיה המשך הסידרה כשהזוכה יגיע ללוס אנג'לס ויתחיל להקליט את התקליט שלו".

     

    הסידרה זוכה להצלחה בארץ?

    "מאוד. אני שומע כל הזמן פידבקים חיוביים. אני עצמי לא הספקתי לצפות בה למעט הפרקים הראשונים, אבל אני חושב שזו סידרה מעולה בעיקר בגלל המשתתפים שבה, שהם אנשים כל כך טובים וחמים. אלו זמרים מזרחיים עם חוכמת רחוב שמגיעים ללוס אנג'לס וצריכים להתמודד עם אנשים בתעשיה האמריקאית, שיכולים להיות מאוד לא נעימים ולא אמיתיים והם, כבר על הפרק הראשון, מצליחים לנפץ את חומת הזיוף הזאת".

     

    איך הסתדרו המשתתפים בינם לבין עצמם במהלך הצילומים?

    "הם הפכו למעין משפחה וניסו לעזור אחד לשני למרות שלכאורה הם יריבים ואמורים היו להתחרות זה בזה. החיים המשותפים תחת קורת גג אחת הפכו אותם למשפחה. מאחר והם היו רחוקים מהמשפחה שלהם, הם יצרו משפחה במסגרת בה היו. הם אנשים מאוד חמים, שומרי מסורת ושבת. היה מאוד קשה להם להיפרד בסוף הצילומים. הם שומרים עד היום על קשר זה עם זה".

     


    הסרט הוקרן בפני אנשים מתעשיית הסרטים בסיוע הקונסוליה הישראלית, זכה להתעניינות ונמכר לרשת הכבלים "שואוטיים". שחר סורק, מתוך "מלך של קבצנים" 

     

    "ביקורים אצל דר' פלסטיק"

    בפרקי הסידרה נראים הזמרים מתמודדים עם אנגלית צולעת מצד אחד ומנטליות אמריקאית שזרה להם מצד שני. בישראל כבר התפרסמה באחד העיתונים ביקורת על כך שהסידרה שמה לצחוק את הזמרים ואת האנגלית המקרטעת שלהם, אולם צפיה בסידרה מגלה דווקא דינמיקה מעניינת בין המשתתפים והתמודדות לא רעה עם המיגבלה הזו.

     

    במהלך אחד הפרקים היותר הזויים של הסידרה, נראים המשתתפים מבקרים בקליניקה של מנתח הפלסטי הידוע ד"ר רוברט ריי, שהספיק להשתתף בסידרה הריאליטי הפופולארית שנקראת כאן "ד"ר 90210" ובארץ שודרה בשם "ד"ר פלסטיק". ד"ר ריי נותן הרצאה קצרה לחבר'ה בקליניקה שלו ואחר כך מבקש מהם להיכנס כל אחד בנפרד למשרד, שם הוא נותן להם איבחון אם הם צריכים ניתוח פלסטי או לא. ברור למדי שד"ר פלסטיק מהוליווד לא בדיוק יודע איך לתקשר עם חבורת הישראלים. הוא מדבר אליהם כמו אל חבורת ילדים מפגרים בתנועות ידיים מודגשות ואנגלית של כיתה ב'. 

      

    סצינות מעניינות אחרות בסדרה כוללות ביקור של כל המשתתפים בביתם של אילין ואיציק שלומוב, דמויות מוכרות בקרב הקהילה הישראלית של אל.איי, שם מופיעה אתי לוי בהפתעה למורת רוחה של אחותה זהבה, כשמאוחר יותר מגיעה גם הסולחה בין השתיים. ג'ולייטה, בפרק אחר, זוכה להצעת עבודה כדוגמנית אחרי ביקור במכון שיזוף, וההופעות בפני השופטים המקומיים מעניינות במיוחד.

     

    אין פירגון 

    הזמרים הישראלים המצליחים קפצו על ההזדמנות לנסות את מזלם באמריקה. לעומת זאת, פסטר מתלונן, בארץ לא ממהרים לפרגן לאמנים ישראלים שמנסים את מזלם בארה"ב. פסטר עצמו, כך הוא אומר, נכווה מגישה זו כשאחד המבקרים בארץ לעג לו ולתוארו "במאי בינלאומי".

     

    "שמעתי שבאחת הביקורות בארץ, אחד המבקרים התייחס אלי כאילו גם אני באתי לארה"ב להגשים את החלום האמריקאי וגם אני חי בלה לה לנד. זה הרגיז אותי ובגלל זה רציתי לעשות הראיון הזה. אני בכלל נמנע הרבה זמן מלעשות ראיונות על הפרויקטים שלי, גם בגלל שיש הרבה שמחה לאיד בישראל. לא יודעים לפרגן. יש לי חברים מאוד טובים שבאו לכאן וזנחו קריירות ענק בארץ במטרה לחלום את החלום האמריקאי, ובארץ צוחקים לניסיונות שלהם. כל אחד שמגיע לתקרת הזכוכית בארץ רוצה לנפץ אותה ולהצליח בארה"ב. בארץ, ברגע שאת מצליחה, את בבעיה כי אין לך יותר לאן להגיע, אז את מנסה את מזלך בחו"ל. אני לא נטשתי את ישראל, לא באתי לארה"ב והתחלתי בתהליכים לגרין קארד. אני אזרח ישראלי אבל במאי בינלאומי שעובד הרבה מחוץ לישראל ועבדתי מאוד קשה על מנת להגדיר את עצמי כבמאי בינלאומי. ומרגיז אותי שבארץ איזה מבקר טלוויזיה לועג לזה".

     

    אולי אתה צריך ללמוד להתעלם מהביקורות? גם על אקי אבני העבירו ביקורת שהוא מגלם רק טרוריסטים כשניסה את מזלו כאן.

    "על אקי וסנדי לא הפסיקו לרדת. עשו להם חיקוי בארץ נהדרת על השנים שלהם בארה"ב, עד היום לא עוזבים את אקי אבני עם זה. זה מאוד עצוב, כי בארה"ב קשה להצליח לא פחות מאשר בארץ וצריך לכבד את התעוזה של מי שמנסה. הם צריכים להוכיח את עצמם מחדש ולא משנה כמה היו מצליחים בארץ. הסידרה הזאת, 'חי בלה לה לנד', מציגה היטב עד כמה קשה להצליח כאן ובמה זה כרוך. אני רוצה שאנשים יראו שמדובר בעבודה קשה, אבל ששכרה בצידה. מי שלא חי בלה לה לנד ולא חולם הוא בעייתי, כי אז בשביל מה אתה חי? אם אדם קם בבוקר ורק מתקנא באנשים אחרים ויוצא לרחוב לתחרות הישרדות יומיומית, אז הוא יכול להפוך למבקר בעיתון וללעוג לחלומות של אחרים".

     

     

    בין מנדלי לתנ"ך

    פסטר יודע מה זאת אומרת לחלום חלומות ולהגשים אותם. לאחר שהיה שנים במאי של הצגות, מחזות זמר, ופסטיגלים בישראל, הוא החליט לביים סרט קולנוע אותו כתב כעיבוד לספרו של אבי הספרות העברית והיידית המודרנית, מנדלי מוכר ספרים, "ספר הקבצנים". הסרט, שזכה להקרנת בכורה בלוס אנג'לס בספטמבר 2007 תחת השם "מלך של קבצנים", צולם ביערות ליטא בהשתתפות שחקנים כמו שחר סורק, רובי פורת שובל, מוסקו אלקלעי וגילי סער. לדברי פסטר, הסרט הוקרן בפני אנשים מתעשיית הסרטים בסיוע הקונסוליה הישראלית, זכה להתעניינות ונמכר לרשת הכבלים "שואוטיים".

     

    אז זו הייתה הפעם הראשונה שניסית מזלך בארה"ב?

    "לא ממש. החלום האמיתי שלי תמיד היה שאחת ההפקות שלי תגיע לברודוויי ושאוכל לעבוד שם. בשנת 1999 כמעט הגשמתי את החלום הזה. כתבתי וביימתי את המחזמר 'הכל אגדה' (בכיכובה של מיכל ינאי), שאת המוזיקה עבורה כתב שוקי לוי. חיים סבן הגיע לארץ, ראה את המחזמר שהצליח מאוד בישראל ורצה להביא אותו לארה"ב. עשינו כבר את כל הליהוק להצגה ובחרנו בשרה ג'סיקה פארקר לתפקיד הראשי – זה היה עוד לפני 'סקס והעיר הגדולה' – אבל בסופו של דבר זה נפל".

     

    אבל פסטר לא מוותר על מחזות הזמר. בימים אלו הוא עובד על הפקת מחזמר פרי עטו, Above the Water, בכיכובם של ג'ייסון אלכסנדר (ג'ורג' מ"סיינפלד") וקריסטן בל. המחזמר יעלה בתחילת 2012 בתיאטרון "רפריז", המציג בקמפוס של UCLA ושאותו מנהל אלכסנדר. את ג'ייסון אלכסנדר פגש פסטר במסגרת העבודה על סרטו החדש Sold Out. "הרעיון הוא לאפשר גם למפיקים בברודוויי, בירת מחזות הזמר העולמית, לבוא ולהתרשם. זה חלום שאני חולם שנים רבות, שילוב של קרקס ותיאטרון, ואני מאוד נרגש לעבוד על הפרויקט הזה".

     

    עלילת המחזמר היא מעין עיבוד עליז ומקורי לסיפור נח התנכ"י. בגירסה המודרנית של פסטר, נח הוא במאי מובטל ומתוסכל שאלוהים מציע לו עבודה. באמצעות יונה שמתווכת בינו לבין אלוהים, מבין נח שעליו לבנות תיבה עם אולמות לחזרות, חדרי איפור ולזמן חיות מוכשרות לאודישנים ל"שואו" שיפתח את העולם החדש שלאחר המבול. אלכסנדר, כמובן, יגלם את דמותו של נח ואילו בל תגלם את דמותה של היונה המתווכת.

     

    יש לי ביטחון עצמי

    בלוס אנג'לס מתאכסן פסטר במלון של צ'רלי המקסים במערב הוליווד וכשיש לו זמן הוא רוכב על אופניים לכל מקום בעיר. למעשה, האופניים הם אמצעי התחבורה העיקרי שלו, ביחד עם מוניות ורכב חברת ההפקות המסיע אותו בשעות הצורך לפגישות וחזרות.

     

    איך זה שאתה לא נוהג?

    "אני לא נהג טוב ולא טוב לי לנהוג, אין לי עצבים לכל העניין של הנהיגה והחניה. אני פשוט חולמני מדי, אז אני רוכב על אופניים או לוקח מוניות. אני מכיר את העיר הזאת יותר טוב מכל אדם אחר. אנשים פה נכנסים ויוצאים מהאוטו ואני רוכב על אופניים, רואה חנויות עם דילים, כותב לכל החברים על הדילים שיש בחנות הזאת והזאת. אבל לוס אנג'לס היא עיר בעייתית ואיומה להולכי רגל ורוכבי אופניים. אין כאן מסלולים לרוכבי אופנייים, אז אתה צריך לנסוע על המדרכה, אבל אז יש לך בעיה אחרת כי אין ירידות מהמדרכה לכביש וגם אתה לא רוצה להתקע בהולכי רגל. כשאני בתל אביב, אני גם רוכב על אופניים, או לוקח מוניות וגם בניו-יורק אין לי בעיה של תחבורה, רק כאן בלוס אנג'לס יש בעיה עם זה".

     

    בקרוב אתה מתחיל לצלם בניו-יורק סרט חדש, "סולד אאוט". על מה הסרט?

    "משפחה אמריקאית בניו-יורק. אב המשפחה חולה בסרטן ואשתו מחליטה שהדרך בה יתגבר על המחלה תהיה באמצעות קאמבק לתיאטרון. היא מקווה שבאמצעות ההצגה תשוב אליו שמחת החיים שלו, אבל הבעיה היא שאף אחד לא רוצה לעזור לה לעשות את 'האיש מלאמאנשה' וכך היא אוספת את בניה, שכל אחד מהם פנה לתחום אחר בחייו, והם מעלים את ההצגה עבור אביהם, אבל בדרך מסתכסכים אחד עם השני. זוהי קומדיה מוזיקלית שתצא באוקטובר בשנה הבאה".

     

    אני מבינה שאתה כתבת את התסריט, אבל איך זה שהמפיקים החליטו לתת לבמאי לא מוכר לביים את הסרט?

    "אני כתבתי את התסריט בעברית והוא תורגם לאנגלית. זה התחיל מכך ש'מלך של קבצנים' התקבל כאן באהדה מאוד גדולה והם מאוד התרשמו מהכישרון הקולנועי שלי. אני מאוד שמח על כך, כי 'מלך של קבצנים' היה בשבילי חווית חיים והוא אכן פתח לי דלתות כאן".

     

    יש לך מזל גדול.

    "תראי, אני מאמין שכל חמש שנים אתה צריך לחדש את עצמך ולנסות משהו חדש שלא עשית קודם. התחלתי בהצגות תיאטרון מודרניות ואז באתי עם הרעיון של מחזות זמר והלכתי לתיאטרון המסחרי. אחר כך המשכתי להבימה ומשם לקולנוע. יש לי ביצים יותר מכל אחד אחר שאני מכיר. יש לי ביטחון עצמי ואמונה שאני יכול לעשות את זה, אבל חלק מהעניין נובע גם שאני משתעמם מהר מאוד ורוצה לעניין את עצמי עם משהו חדש".

     

    מה עוד אתה רוצה לעשות שלא עשית עדיין?

    "סיימתי עכשיו את ספרו של מתן חרמוני, 'היברו פבלישינג קומפני' ומאוד התקנאתי בספר שכתב. זה דבר שמאוד הייתי רוצה לעשות, לשבת ולכתוב רומן, לא תסריט לסרט ולא מחזמר, פשוט רומן. כתבתי כבר ספרים לילדים, אבל אני רוצה מאוד לכתוב רומן. אני חושב שזו ההנאה האמיתית, פשוט לכתוב. חוץ מזה, אני מתכוון להעלות את עדן – קרקס תנ"כי, בהשתתפות אקרובטים מסירק דה סוליי. מדובר בסיפורי התנ"ך המסופרים דרך אקרובטיקה, ליצנות, להטוטנות וכמובן הרבה ריקוד ומוזיקה. אני רוצה להעלות את ההצגה הזאת בפני קהילות יהודיות בארה"ב בחגים בדומה למחזות הזמר שהעלתי בארץ בחנוכה, כי כאן העניין הזה מאוד חסר".

     

    נשמע מעניין.

    "זה לא הכל. אני מתכוון גם להעלות את המחזמר שלי על האחות גרים ("הכל אגדה") משנות ה-90. זהו סיפור מיוחד על אחותם הצעירה של האחים גרים, שאמנם לא הייתה קיימת במציאות, אבל בהצגה היא מתנדבת לבדוק את תקינותן של האגדות ונכנסת לעולמן הקסום. ויש גם רעיון לסרט 'דירלה דה דה', קומדיה מוזיקלית המספרת על ניסיונם הכושל של ישראלים ופלשתינאים בניו-יורק לארגן חאפלה ים תיכונית בסנטרל פארק וסרט נוסף שעלילתו מתרחשת בניו-ג'רזי, על מובטל מתוסכל המכריז על התאבדותו כמחאה על עליבות החיים ובינתיים זוכה להתעניינות הדוחה את תוכניותיו הגרנדיוזיות למות באנונימיות".

     

    נראה שתהיה עסוק מאוד בארה"ב בשנה הקרובה. יש לך משהו על הכוונת גם בישראל?

    "בהחלט. בשנה הבאה אני אמור לעשות פרויקט תיעודי על להקת הנוער 'צעירי תל אביב'. בתחילת דרכי הייתי במאי של הלהקה הזאת ואחר כך לקחתי אותם ל'זהו זה' והם כיכבו גם בסידרה 'החופש האחרון', עד שהתגייסו. עכשיו, עשרים שנה אחרי, נחזור ונבדוק מה קרה אתם בעשרים השנים האחרונות, כולל כמה דברים עצובים שקרו. אחד מהם נפצע בצבא וכששניים מהחבר'ה נסעו לבקר אותו, הם היו מעורבים בתאונת דרכים ואחד מהם הפך לצמח. אני קורא לסרט 'יותר מתנועת נוער', כי הם היו באמת יותר מתנועת נוער".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "החלום האמיתי שלי תמיד היה שאחת ההפקות שלי תגיע לברודוויי". פסטר
    מומלצים