קופה אמריקה: הגדולות - זה לא מה שהיה פעם
ציפיות היו בקופה אמריקה בעיקר מארגנטינה וברזיל. אחרי ששתיהן הודחו ברבע הגמר מבלי להרשים, התחושה היא שהטורניר לא מתעלה לרמה הרצויה. ברזיל בעטה גרוע את הפנדלים, אבל שילמה מחיר בעיקר על חוסר דיוק בהתקפה
אחרי שארגנטינה וברזיל הודחו מהקופה אמריקה כבר ברבע הגמר, אפשר להתחיל לסכם חלקית את הטורניר. אכזבה הורגשה בתחילתו ואכזבה מורגשת כעת, בעיקר לנוכח הציפיות משתי הגדולות של היבשת.
המארחת של ליונל מסי היתה מועמדת לזכיה, בעוד הסלסאו הגיעה כבעלת התואר וכמי שאמורה להציג לעולם את הנבחרת שתנסה להוביל אותה לזכיה שישית בתולדותיה במונדיאל, שיתקיים בביתה בעוד שלוש שנים. שתיהן לא הגיעו לתוצאות הרצויות ושתיהן היו רחוקות מלענות על הציפיות.
ההדחה של ברזיל נתפסת כמפתיעה וכאכזרית יותר. מחזיקת הקופה אמריקה ב-2004 ו-2007 הפסידה בפנדלים בהם בעטו שחקניה בצורה עלובה, אבל זה קרה מכיוון שלא ניצלה את יתרונה האיכותי בשדה משך 120 דקות.
ברזיל שלטה במשחק מול פרגוואי ולהבדיל ממשחקים קודמים, לא איפשרה ליריבה להגיע למצבים. ז'וליו סזאר היה כמעט חסר תעסוקה, אבל הסלסאו כבר בבית בעיקר חוסר מחץ בחלק הקדמי.
ברזיל נתקלה במצב של אי ניצול מצבים כבר במשחקה הראשון מול ונצואלה. פאטו וניימאר מצאו את הרשת רק מול אקוודור, אבל מול נבחרת ממושמעת שמתגוננת היטב ומציגה משחק הקרבה, היא נתקלה בקשיים. אם ברזיל לא תשתפר בנושא זה, קשה לראותה גוברת אפילו בביתה על נבחרות דוגמת גרמניה וספרד וזוכה במונדיאל.
מצבים יש, אבל איפה השערים?
סביר להניח שעד 2014 התמונה תשתנה. ניימאר אמור לצבור ניסיון באירופה, שחקנים אמורים לשוב לסגל (קאקה יחזור לעצמו?) והצעירים (לוקאס עדיין התקווה הגדולה) אמורים לשדרג את עצמם, כשתמיד עשוי להגיח כוכב חדש מהמדינה המייצרת כשרונות בלי סוף.בינתיים, התכלתיות היתה מברזיל והלאה בטורניר, למרות שהחזיקה בכדור, ניסתה לתקוף מהאגפים ובעטה לשער. ברזיל ניסתה להפגין את הכדורגל המוכר וקשה לראות אותה מפשלת בצורה כזו מול השער לאורך זמן. כאשר משחקים מתנהלים בצורה כזו, בה נבחרת תוקפת והשניה מתגוננת, השאלה הגדולה היא מתי זו הדומיננטית תבקיע את השער הראשון.
ניצול טוב יותר של המצבים מצד ניימאר ופאטו עשוי היה להביא לכך שפרגוואי היתה מובסת בשני משחקיה מול ברזיל, מכיוון שאחרי ספיגה אחת שחקניה היו חייבים לצאת קדימה. לא פעם קרה ששחקני ברזיל גילו עליונות על היריבות, אך כשלו בשל חוסר ריכוז ומוכנות מנטלית לא אופטימלית. העובדה שהדבר קרה פעם נוספת, נרשמת לחובתו של המאמן מאנו מנזס.
ככל שחלפו הדקות והשער הראשון לא נכבש, הפרגוואים צברו ביטחון וברזיל נראתה עצבנית יותר. נסיונות לתקוף מהאגפים כאמור היו, אבל זה לא היה משכנע כמו פעם. מייקון ואנדרה סנטוס ניסו אמנם לשלוח כדורים לרחבה, אבל מייקון לא הזכיר את היכולת מהטורנירים הקודמים ומלפני שנתיים באינטר, ואנדרה סנטוס עדיין אינו רוברטו קרלוס.
במרכז המגרש, פאולו הנריקה גאנסו לא היה מעורב מספיק ונעלם לאורך דקות רבות מדי, אם כי סביר להניח שבעתיד, עם הניסיון שיצבור, גם זה ישתפר. את ניצוצות הגאונות בבישולים הוא הראה מעט מדי בטורניר.
מאמן פרגוואי, חרארדו מרטינו, נהג בחכמה כאשר הציב את ויקטור קאסרס בהרכב במקום נסטור אורטיגוסה. האחרון היה אחד הבולטים בשורות האלבירוחה במשחקים קודמים, בעוד קשר ליברטאד אלמוני יחסית ואינו מוכר מחוץ למולדתו למרות שהוא כבר בן 26.
אף על פי כן, קאסרס שיתף פעולה בצורה מושלמת עם כריסטיאן ריברוס בקישור האחורי של פרגוואי ועשה לברזילאים חיים קשים. הבלמים הציגו משחק הירואי וכל שחקן ברזילאי נתקל בשומר עיקש. על התצוגה של השוער חוסטו ויאר באמת שחבל להרחיב את הדיבור, פתאום אף אחד שם לא התגעגע לצ'ילאברט האגדי. למי ששכח, תצוגה דומה של פרגוואי בניצוחו של צ'ילאברט לא הספיקה מול צרפת ברבע גמר מונדיאל 98' (1:0 בהארכה).
ברזיל איכזבה, אבל האכזבה מארגנטינה גדולה יותר. הנבחרת של סרחיו באטיסטה לא רק שנהנתה מביתיות, אלא גם הגיעה בשלה יותר מברזיל, עם כוכבים גדולים הנמצאים בשיאם בליגות החזקות ביותר. אבל, אם זה מה שיש לארגנטינה להציג כיום - קשה לראות אותה מגיעה לשלבים המתקדמים במונדיאל ב-2014.
סימני שאלה רבים
בניגוד לברזיל שצפויה להשתפר בניצול מצבים, הציפיה מארגנטינה היא לשיפור גם בחלק האחורי. כל חלקי המערך מתערערים כאשר אין ביטחון, אין בעל בית ואין דמות המרתיעה את שחקני היריב. ארגנטינה לא מציגה כיום שחקני הגנה שישרו ביטחון על אלו המשחקים לפניהם.
בחלק הקדמי, ליונל מסי שיחק בטורניר בעמדה אחורית יותר מאשר בברצלונה ובישל יותר מאשר כבש, אבל המשחק של האלביבלטה לא שטף ולא היה משכנע. זו לא חכמה גדולה להביס 0:3 את הצעירה של קוסטה ריקה ושחקנים כמו טבס (הראש שלו היה כנראה בשיחות עם קורינתיאנס ולא בטורניר), די מאריה, היגוואין ולאבסי מסוגלים להרבה יותר.
בשתי הגדולות של דרום אמריקה, השאלה היא אם המאמנים ימשיכו בתפקידם עד המונדיאל הבא ואם יהיו מסוגלים לתקן את הפשלות. סבלנות רבה מדי אין בשתי המדינות, ובארגנטינה באטיסטה ייבחן בזכוכית מגדלת כשיתחילו משחקי מוקדמות המונדיאל. מאידך, מעניין יהיה לראות כיצד ינהגו בברזיל, לאור העובדה שמארחת המונדיאל הבא לא תשחק במוקדמות ותסתפק במשחקי ידידות בלתי מחייבים.
אורוגוואי נותרה הפיבוריטית
אם הגדולות איכזבו, האחרות הפתיעו לטובה. היכולת של אורוגוואי כבר לא נחשבת להפתעה ובמשחק הקרבה גדול מול ארגנטינה היא הוכיחה שוב שהיא לא פחות גדולה ממנה ומברזיל. כעת הסלסטה נחשבת למועמדת לזכיה, אבל כמובן שדבר לא מובטח לה.
את ונצואלה ופרו איש לא ספר והעובדה שהן בחצי הגמר מותירה לא מעט אוהדים פעורי פה. המוטיבציה להוכיח לעולם מה הן שוות היו הגורם העיקרי להצלחתן והמבחן הגדול של שתיהן יהיה בטורניר מוקדמות המונדיאל (שם כבר 'יספרו' אותן). בינתים הן ניצלו בצורה אופטימלית את הטעויות של צ'ילה וקולומביה, שהיו פייבוריטיות מולן.
לפנייה לכתב/ת 
