עונש כבד להורגי קרפ: "ביהמ"ש תיקן את עצמו"

עונש המאסר החמור שהוטל היום (ג') על הורגי אריק קרפ עורר תגובות סוערות, שנעו בין הבעת סיפוק, ביקורת חברתית ואכזבה על כך שבית המשפט לא בחר להרשיע את שלושת הצעירים ברצח. על פי חלק מהדעות, מצא בית המשפט דרך "לתקן את הטעות שעשה" באמצעות עונש מאסר כבד.

"מדובר בענישה מוצדקת במקרה העומד על הגבול שבין הריגה לרצח", אמר ל-ynet שופט בית המשפט המחוזי בדימוס, שלי טימן. לדבריו, לא מדובר בגזר דין יוצא דופן. "היו מקרים כאלה והיו מקרים אחרים, זה לא חדש. אם הכרעת הדין תעמוד בתוקפה בעליון, זהו עונש ראוי".

בית המשפט המחוזי בתל-אביב פסק הבוקר 26 שנות מאסר בפועל על כל אחד משלושה תושבי ג'לג'וליה, שהורשעו בהריגתו של אריק קרפ בקיץ 2009 בטיילת בחוף תל ברוך בתל אביב. בנוסף, כל אחד מהם יפצה את משפחתו ב-100 אלף שקל. השלושה הורשעו גם בחבלה חמורה ובתקיפה, ולכן נקבע עונש חמור יותר מ-20 שנות המאסר, העונש המירבי על הריגה.  

על-פי טימן, אין ספק שזהו הקו בו צריך בית המשפט לפעול. "ברגע שבטוחים שמדובר במקרה של הריגה הדומה לרצח, אזי יש צורך לפסוק על עונש מקסימלי, ולא להתחיל מלמטה עם עונשים בני 6 ו-9 שנים". טימן אף העריך כי בית המשפט העליון יידרש לסוגיית שש שנות המאסר שנפסקו מעבר לעונש על ההריגה, ואולי אף יפחית בענישה בגינן. "היו המון שאלות מעניינות במשפט הזה", הדגיש.

המשפטן, פרופסור עמנואל גרוס, הסביר כי בענישה החמורה "מתקן" למעשה בית המשפט את הרשעת הצעירים בהריגה ולא ברצח, "כפי שמלכתחילה היה ראוי על פי העובדות", לדבריו. גרוס הסביר כי "יש כאן עבירת רצח, מעין תסריט של 'התפוז המכני', בו אנשים שחובטים בזולת בלי סוף בצורה באמת זוועתית, ואין אדם שמסתכל על כך ולא מבין שבסופו של הליך כזה יש מוות. לא יכול להיות שזה נעלם מעיניו של המכה".

שרה, אלמנתו של קרפ, בבית המשפט (צילום: דודו אזולאי)

לדברי גרוס, אם אכן לא היה בכוונת הנאשמים להרוג את קרפ, כפי שקבעו השופטים, "לא היה מקום גם בעבירת ההריגה, שכן בכדי להרשיע בהריגה, צריך לקבוע שהנאשם צפה את האפשרות להריגה". הוא הדגיש כי "לאחר שכבר קבעו שאין מדובר ברצח, נתנו כאן השופטים את עונש המקסימום בכדי לאזן את הטעות, שכן אי אפשר ליישב בין הריגה לבין עונש כזה, שלא אופייני להריגה". באשר לערעור המורשעים, ציין גרוס כי ייתכן מאוד שבית המשפט העליון "יידרש לסוגיה, ויקבע על סמך אותן עובדות שהשופטים טעו כשהסתפקו בהריגה ולא ברצח".

"חייבים להחמיר עם אנשים כאלה"

לרה צינמן, שבתה גנית נרצחה על ידי סטודנט אמריקני באוניברסיטת חיפה במאי 1996, מלווה מאז משפחות רבות שאיבדו את יקיריהם באופן דומה, ודורשת ממערכת המשפט להחמיר עם רוצחים. "אנחנו מרוצים מכך שבמגבלות

הענישה בישראל השופטים החמירו עם הנאשמים, צריכים להחמיר עם אנשים שכאלה יותר, זה חייב להיות הקו על מנת באמת להרתיע". 

לדברי צינמן, העומדת בראש ארגון "משפחות נרצחים ונרצחות", הנערים היו צריכים להיות מורשעים ברצח: "הבעיה היא שעל פי החקיקה הקיימת, ריבוי מעשים לא יכול להיחשב לרצח, אנחנו קוראים לדירוג עבירות המתה בדומה לארצות הברית, ולהנחלת רצח מדרגה שנייה גם בחוק הישראלי, בגינו ייגזר מאסר עולם".