ביקורטרו: ג'אז הארנב 2

באמצע שנות התשעים, הרבה לפני ששמות כמו Call of Duty ו-Battlefield הפכו למותגים או אפילו היו בתחילת פיתוחם, הטרנד בתעשיית המשחקים היה לקחת דמות מתאימה לקהל היעד ולהפוך אותה לסוג של קמע שדורות של גיימרים יזכרו הלאה. לצד דוגמאות העל כמו מריו השרברב וסוניק הקיפוד היו גם שלשולים (Earthworm Jim) ,חתולים (Bubsy), דגים (James Pond) ובשלב מסוים אפילו נקודות אדומות שהיו מזוהות עד אז בעיקר עם משקאות קלים (Cool Spot).

ג'אז נולד

המשותף לרוב הדמויות האלה שהן החלו את דרכן על הסופר נינטנדו והמגה דרייב וקפצו לבקר במחשב האישי רק שנים מאוחר יותר, אבל עם Jazz Jackrabbit זה היה אחרת. דמותו של הארנב הירוק עם הרובה הענקי שנוצרה על ידי קליף בלז'ינסקי מ – Epic Games נועדה להביא אל שחקני המחשב את אותה איכות כוכבים שהיו רגילים לקבל עד אז במשחקי פלטפורמה רק על גבי הקונסולות (או מחשב האמיגה).

נכון, אי אפשר להכחיש שקומנדר קין היה שם קודם, אבל ההשוואה בינו לבין Jazz דומה להשוואה שבין סוסיתא חבוטה אך חביבה ליגואר מנקרת עיניים.

בעוד המשחק הראשון בסדרה היה עדיין משחק דוס קלאסי עם פיקסלים בולטים (מה שלא הפריע לו להיות אחד ממשחקי הפלטפורמה האיכותיים לפי.סי לתקופתו), ג'אז 2 היה המשחק שהכניס את הארנב לתודעה של כל הגיימרים דאז. השימוש ברזולוציות גבוהות, פסקול דיגיטלי נדיר לאותם ימים ושלבים מלאי הומור במוטיבים כמו גיהינום קפוא ופארודיה על גשם סגול הפכו אותו ליצירת מופת של ממש.

בעוד חברות כמו סוני הערימו באותה תקופה קשיים על כל מי שרק העז לחשוב על פיתוח משחקים בדו ממד (איכס, זה ישן! מגה מן X4 לפליסטיישן 1 כמעט ובוטל בגלל זה), אפיק הראתה לעולם שהדו-ממד רק התחיל לממש את הפוטנציאל שלו, וזאת מספר שנים טובות לפני שמשחקי פלאש נכנסו לתמונה.

מלך הרשת של 1998

Jazz 2 היה מהפכני גם בצורה נוספת. זו הייתה אולי הפעם הראשונה בה משחק פלטפורמה כלל מצב רשת איכותי ומתקדם כמו של משחקי יריות. מעבר למצב "כולם נגד כולם" (Deathmatch) הבסיסי כלל המשחק מצבים נוספים כמו ציד יהלומים ותפוס את הדגל. הוא אפילו כלל קו-אופ מקוון, כאן הוא באמת הקדים את זמנו בעידן.

המגוון הרחב של הנשקים ביחד עם עורך שלבים מתקדם והיכולת למצוא שרתי משחק בצורה קלה ופשוטה הפריחו קהילות שחקני הארנב בכל פינה ברשת. היום, יותר מעשור אחר כך, ניתן להיווכח בהשפעה הזו כאשר מסתכלים על משחקי אינדי פופולריים כמו Tee Worlds ו-Soldat, שחבים לו הרבה מעקרונות המשחקיות הבסיסיים שלהם.

שמישהו יקנה לאנשי ה-QA מסכים שתומכים ב-800 על 600

אבל אף אחד לא מושלם, וגם ל-JJ2 היו גם כמה חלקים פחות טובים. מי ששיחק ברזולוציות גבוהות במיוחד גילה שהמשחק לא ממש הותאם להן: אפשר לראות חלקים ענקיים מהשלב ולצלוף באויבים מטווח שהם בכלל לא מסוגלים להגיב אליו. גם קטעי האנימציה המושקעים של הפתיחה יצרו ציפיה לסיפור שיועבר בהנפשה איכותית - אבל כמעט לא היה סיפור ובכלל לא הייתה הנפשה עד ממש לסיום המשחק.

תלונה אחרת מופנית ישירות אל Epic והמפיצות שלה: שתי חבילות ההרחבה שיצאו למשחק (Holiday Hare 98 ו-The Secret Files) שווקו בצורה מבלבלת, תחת כמה שמות, ואחת מהן אבדה בים והגיעה לאירופה בשנתיים איחור, ואנחנו לא מדברים פה על משחק יפני. השלבים החדשים גם לא היו מציאה גדולה ודמותה של לורי, הארנבת הצהובה, לא הוסיפה למשחק דבר מעבר למהלך מיוחד חדש.

למרות שעדיין קיימים ברשת עשרות אתרי מעריצים של הארנב המפורסם, המשחק האחרון שיצא בסדרה, ל-Game Boy Advance, היה צל חיוור של המקור. Jazz Jackrabbit 3 מעולם לא עבר את שלב האלפא, ו-Epic עברה לדברים אחרים כמו Unreal Tournament ו-Gears of War.

בלז'ינסקי הביע מספר פעמים את רצונו לפתח מתישהו בעתיד משחק המשך, אך כרגע אין שום דבר קונקרטי. לא שאתם צריכים לתת לכל זה להפריע לכם, Jazz Jackrabbit 2 הוא עדיין משחק שעומד יפה במבחן הזמן. שחקו אותו ברזולוציה צנועה וההנאה מובטחת.

מיינקראפט: היכונו לפתיחת השמפניות >>