לאמריקאים מספר עצום של פעילויות ותחביבים איתם הם מעבירים את שעות הפנאי. מהבולטים שבהם ניתן למצוא צפיה בבייסבול, סקי, בילוי בבית הקולנוע, אכילת מזון מהיר ועמידה בתור. אכן, האומה הנהדרת הזו כה אוהבת לעמוד בתור, עד כדי כך שלפני כל פעילות כזו או אחרת, מחכים הם בשורה, כאילו היה זה הפופקורן של הסרט, הסיגריה של הקפה, ואם אין תור, הבילוי הוא לא אותו בילוי.

אני זוכר את המפגש הראשון שלי עם התופעה. השנה: 1996. הטיול: בר מצווה. התספורת: מגוחכת. משפחתי ואני נוחתים באורלנדו, פלורידה, ועומדים שלושה ימים בתור לספייס-מאונטיין. ניל ארמסטרונג הגיע לירח יותר מהר. הורי היקרים הבינו שככה זה לא ילך, כי אין מצב שהביקור בדיסני יסתכם באלפי דולרים ומתקן. מכיוון שבימים ההם עוד לא המציאו את המכשיר הזה ששומר תור, אבא ואמא החליטו לייבש את אחי הקטן. הילד לא קיבל לשתות חצי יום עד שצנח לתוך כיסא גלגלים או מה שנקרא לימים "המכשיר הזה ששומר תור, גירסה 1.0".

"רוב הסיכויים שאם תעמדו רבע שעה בניו-יורק באותו המקום, מישהו יתייצב מאחוריכם כי הוא יחשוב שזה תור" (צילום: שאול גולן)

פסט-פורוורד 10 שנים ואני שוב באמריקה, נדהם מהסדר המופתי. איך שהם עומדים יפה לקנות בול הא? בלי להתעצבן כבר 20 דקות! בלי לקלל כבר חצי שעה! בלי לדחוף כבר 40 דקות... "יא רבי כוסאומו את הסעיף הבאתם לי מה רציתי כולה מעטפה אללה איסטור תעוף תעוף לי מהעיניים אני רק שאלה".

...רגע, מישהו בכלל שמע את המונח "אני רק שאלה" בארה"ב מחוץ לג'פרדי? הנה רעיון לשעשועון טלוויזיוני "אני רק שאלה!" המתחרים עוברים בין חדרי המתנה שונים, אם לקופת חולים, לדנטיסט, לביטוח לאומי, ומטרתם לעקוף את התור על ידי מניפולציה של, ניחשתם נכון, "אני רק שאלה!" הזוכה זוכה בטופס 17.

אתם מכירים את זה שמישהו עוקף בתור לסופר? אז יש שלושה סוגים של נעקפים. זה שישר יתחיל לעשות רעש, זה שלא יגיד כלום ויתבשל במיץ של עצמו עד ל"כרטיס מועדון", ואז יש את אלה שלא יגידו כלום לעוקף אבל לא יסתמו את הפה? קוראים להם ה"מסננים" והם נשמעים ככה בערך: "איזה אנשים תאמין לי בלי בושה. ראית איך זה עקף? מה לא רואים שיש פה תור? חלאה, בטח אמא שלו לא מראה את הפרצוף שלה. מכוערת".

רוב הסיכויים שאם תעמדו רבע שעה בניו-יורק באותו המקום, מישהו יתייצב מאחוריכם כי הוא יחשוב שזה תור. בעיר הזו, מה שיש בסוף התור זה רק תירוץ. לפני כמה ימים ראיתי חבורה של משוגעים בעניבות מחכה כעשרים דקות בחום צהריים לא נורמלי מאחורי טנדר שחילק דוגמיות משקה אנרגיה. בעשרים דקות האלה רובם עושים לפחות 30 דולר ויכלו לקנות 20 בקבוקים, אבל נראה שארה"ב הייתה מרגישה ישר בבית תחת שלטון קומוניסטי, תחשבו על זה, כל היום לחכות בשורה מחוץ למשאית. תענוג.

אם אתם מעוניינים דרך אגב לפתוח מסעדה חדשה, הנה נוסחת הקסם להצלחה מיידית: תמצאו את המקום הכי פיצפון שיש בעיר הזו, שיהיה שולחן וכיסא אחד. כן כיסא אחד, שמישהו מהסועדים יאלץ לעמוד, וברגע שתגידו ללקוח פוטנציאלי, "סליחה אדוני יאלץ להמתין כחמש וחצי שעות", המקום שלכם יהפוך להצלחה מסחררת. אנשים יחכו מסביב לבלוק דרך ויה גשר ברוקלין אם צריך.

הקש ששבר היה התור בו נאלצנו לעמוד ביום שבת האחרון בסאמרסטייג' בסנטרל פארק. לא משנה שכל קשר בין סאמר לבין מזג האוויר המגעיל והגשום שהלך בחוץ היה מקרי בהחלט, להופעה שהתחילה בשבע התייצבנו כבר בשתיים בצהריים. רק שתבינו, תור עוד לא היה ובכל זאת נעמדנו כמו זוג חלמאים, כי ידוע שלאירועים כאלה צריך לחכות והרבה. אז נכון שהאמריקאים מדהימים בסבלנותם, אבל מכאן ועד לאבד את השכל הישר?

אז אני מעוניין לצאת בקריאת חרם על התורים ועל העומדים בתור. ברור שחברה מתוקנת צריכה לדעת להמתין לפעמים בשורה ולהתקדם בקצב אחיד של חייל בתפקיד. ברור שכשבאים לארץ רוצים למות מהפגנת חוסר הסבלנות והסובלנות בתור שכולל איש ומלפפון. אבל רבותי יש גבול!

מספיק עם התורים חסרי השחר. מסעדה שלא לוקחת הזמנות וגורמת לך לחכות יותר מעשרים דקות לשולחן, התור היחיד צריך להיות אצלה בדרך החוצה. זה שחבורה של מטומטמים ממתינה למשיח לא הופך את המסעדה לטובה ונהפוך הוא. הופעה בחינם עם תור שהתחיל אתמול? קמפינג ב-59 לכבוד מוצר חדש מבית התפוח הרקוב של ג'ובס? אתם קולטים שהלכתי לחדש את הרשיון ב-DMV והתאכזבתי שלקח להם רק 20 דקות לסגור את העניין? אפילו לא נתנו לי שנייה לחכות!

מי איתי?! יאללה, לעמוד בשורה!