שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    דיוקן עצמי ציבורי: הצגה בצ'טרולט
    הצגה חדשה שתעלה בפסטיבל בת ים תשלב צופים בקהל ובשלוש מצלמות רשת באמצעות שירות הצ'טים בווידאו צ'טרולט. מה ייצא משם? אין לדעת; להצגה אין תסריט
    ביום שלישי בשמונה בערב תתיישב סיון בן ישי על במה מול קהל צופים ולא תדע מה יקרה. להצגה שהיא מעלה בפסטיבל בת ים לתאטרון ברחוב אין טקסט כתוב – בן ישי תאלתר מול שלוש מצלמות רשת ושלושה מסכי מחשב שיציגו לה ולקהל גולשים מאתר הצ'טים האקראיים צ'טרולט.

     

    "סיפרו לי לפני שנה שמישהו התאבד בצ'טרולט", מספרת בן ישי, בוגרת ביה"ס לתאטרון חזותי בירושלים ולימודי בימוי וכתיבה באוניברסיטת תל אביב,
    בראיון בדירתה פחות משבוע לפני הבכורה של "צ'אט רולט: דיוקן עצמי ציבורי". "התחלתי לחשוב – למה? למה שם? איזה סוג של סיטואציות או אינטימיות אנונימית נוצרת שם, בספייס הזה? התחלתי להיכנס ולנהל אינטראקציה עם אנשים. גיליתי מרחב שהוא נורא מיני, ביזארי, קרקסי, אלים, גברי, ומצד שני מאוד אינטימי, הרבה רגעי רוך, פרטנריוּת שהזכירה לי יחסים בין שחקנים – יצירת סיטואציה משותפת, שתי דמויות, כל אחת עם רקע משלה, רצון משלה, סיבה שהיא בד"כ סוד למה היא פה. זה תמיד שאלה שקשה לענות עליה. נפגשים ביחד למצב משותף, קיצוני, דחוס בזמן, לרוב יש לו איזשהו פיק שמביא אותו לסוף. זה מאוד מזכיר מצב תיאטרלי, במכווץ ובלייב. ומשם התחיל הרעיון הזה להתגלגל".

     

    צ'טרולט הוקם בסוף 2009 על ידי ההאקר הרוסי הצעיר אנדרי טרנובסקי. כשפייסבוק משכה את המטוטלת לעבר הרשת המזוהה שבה אנשים מתנהלים בגלוי, בשם מלא ובפרטים אישיים אותנטיים, צ'טרולט היה הראקציה – צ'ט עם פרטנר אקראי, כל כך אנונימי שאין לו אפילו ניק (כינוי רשת), שאפשר להיפטר ממנו בלחיצת כפתור הנקסט, ושככל הנראה לעולם לא תפגשו שוב, אפילו לא בצ'טרולט עצמו.

     

    בן ישי בצ'טרולט. שלושה מסכים יציגו לקהל את המתרחש (צילום: עידו קינן) (צילום: עידו קינן)
    בן ישי בצ'טרולט. שלושה מסכים יציגו לקהל את המתרחש(צילום: עידו קינן)

     

    כל אחד משלושת הגולשים שאיתם תצ'וטט בן ישי בו זמנית יראה אותה על רקע אחד משלושה חדרים שונים, תפאורה שעליה עמלו המעצבת כנרת טופז והבמאי השותף והמנהל הטכני עופר לכיש. הקהל יראה מאחורי גבה של בן ישי הקרנה של שלושת המסכים, כשבכל אחד מהם מופיעה בן ישי ואחד המצ'וטטים איתה. המצ'וטטים לא יראו את ההקרנות ואת הקהל, רק את בן ישי, כאילו מדובר בצ'ט רגיל באתר.

     

    מה בעצם יהיה בהצגה?

    "המופע הזה עובד על שלושה ערוצים - ערוץ אינטרנטי מציאותי, בנאדם ליד מחשב; ערוץ תיאטרלי, שרואה אותי ארבעים דקות וצריך סיפור, לא פרגמנטים; וצד קולנועי, שלושה פריימים גדולים שרואים בהם מצב ברזולוציה יותר גבוהה. השילוב הזה קורה על במה, היא מאפשרת את הרבדים האלה. זה וידאו צ'ט מלא, יש את ההיבט הוויזואלי, אפשר לדבר ואפשר להקליד. שנינו מדברים וזה יוצר סיטואציה, תאטרון. התנאי היחיד שאנחנו מציבים לפרטנר – או שהוא ידבר או שאני אדבר. אם שנינו מקלידים הרבה פעמים נורא קל לברוח ולפטפט קלישאות. כן קורה שאני מדברת והבנאדם מקליד, כי הוא לא רוצה שישמעו אותו מהחדר השני. או הפוך – הוא מדבר ואני כותבת, זה גם יכול לקרות".

     

    מחזה כתוב, כאמור, אין לה. האם יש משהו מוכן מראש או שהכל אלתור? "בתקופת החזרות עם עופר בנינו שלל של עוגנים שעוזרים לי לשרוד את הסיטואציה ברמה הבימתית. אבל הייתי אומרת שהעוגן הכי חזק בשבילי כשאני עולה לבמה הוא לזכור שגם אם אני פותחת את המחשב ורואה מולי זין, שזה קורה הרבה וגם יקרה במופע, מחובר לזין הזה בנאדם, והבנאדם רוצה קשר. זה לא קרקס. אנשים חושבים שזה אנתרופולוגי, שאני באה לחקור עולם. הם אולי רוצים מין אבל הם רוצים קשר, לא לאונן לבד מול המצלמה. יש להם אבא ואמא וילדות וחלומות והם ימותו יום אחד, והם יודעים שהם ימותו יום אחד. השיחות נהיות מעניינות דווקא בגלל האנונימיות והתלישוּת שלהם. הן יכולות להיות מאוד אכזריות, אבל גם מאוד מנחמות".

     

    את תיידעי את המצ'וטטים שהם חלק מהצגה מול קהל? בטח התלבטת לגבי זה.

    "לא. זו לא בדיוק התלבטות, זה הדימוי שהעולם הזה עובד בתוכו. קראתי להצגה הזאת 'דיוקן עצמי ציבורי'. המרחב הווירטואלי האנונימי הוא מאוד אכזרי, מיני ולא אתי. מה שיוצא שם לא יוצא בקניון רמת אביב. הסיבה לזה היא שהאלטר אגו שם מושתק, הזהות שם מושתקת, התיעוד הפרטי מושתק, אתה לא יודע את מי תפגוש, לא אכפת לך את מי תפגוש. יש בנאדם אחד שבא לאונן ויש בנאדם שבא לתלות את עצמו, ויש בנאדם שבא לקלל ולהיות אגרסיבי, ויש אחת שבאה לעשות מזה תאטרון. זה עולם תחתון, סמטה צדדית שאין בה חוקים, לפחות כרגע. המרחב הזה פרוץ והוא אקסטרה ציבורי. דיברתי עם בנאדם בן 50 שאמר שיש לו בת 19. הפריים הפותח שלו היה בולבול. שאלתי אם הוא לא מפחד שהבת שלו תראה אותו שם. אז הוא לוקח את הסיכון, הוא מבין שזה ציבורי, שזו רולטה". גם בן ישי מהמרת ברולטה: בראיון באתר הפסטיבל סיפרה כי "לאט לאט התחילו לקרות לי שם כל מיני דברים. התחלתי להתרכך שם קצת… ולהתאהב – ולהתפקע מצחוק – ולהיעלב ואפילו להוריד חולצה… לא רק בשביל המחקר – אלא כי התחשק לי. הגעתי לרגעים שממש דפק לי הלב. לא ציפיתי לזה שידפוק לי באמת הלב…"

     

    צ'טרולט חי בין שני קצוות, הקצה של טכנולוגיה של עולם מנוכר שבו אנשים זרים נקלעים למפגש שכל אחד מהם יכול לסיים בחטף ובלי להתנצל, והקצה של שיחה סופר אינטימית שהאנונימיות וחוסר המחוייבות מאפשרים. בן ישי, שנכנסה לצ'טרולט מתוך סקרנות מציצנית, נבלעה לתוך העולם הזה: "אני מגלה את הכוח של העבודה הזאת בשבילי רק עכשיו. זרקתי על העבודה הזאת בהתחלה. חיפשתי שחקניות חודשים, ושום שחקנית לא היתה לי טובה, עד שלפני חודשיים הבנתי שזו אני. זה נהיה דיוקן של עצמי, וזה נהיה נורא חשוף. ומצד שני, דיוקן אנושי, גם רך וגם עגום וגם מצחיק לפעמים של העולם הזה כמו שהוא היום, ושל האדם כמו שהוא מרגיש את עצמו בעולם היום. זה הדמעות שלפני השינה, השיחות האלה. רגע לפני שהולכים לישון – אתה רואה אנשים, אתה רואה את עצמך. נראה לי שרק בשבוע האחרון חשבתי – מה יהיה כשזה יגמר? אני לא אכנס יותר לאתרים? ברור שאני אכנס, אני מכורה לזה עכשיו לגמרי".

     

     

    "צ'אט רולט: דיוקן עצמי ציבורי" יוצג ב-23-25 באוגוסט ב-20:00 וב-21:45, בסמטת הסוללים 7, בת ים. המופע מיועד למבוגרים בלבד, והכניסה חופשית.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בן ישי בצ'טרולט. "לא ציפיתי שבאמת ידפוק לי הלב"
    מומלצים