המלצה: החמרת ענישה למעורבים בתאונה קטלנית

מתי הריגה הופכת להמתה בקלות דעת? שר המשפטים, יעקב נאמן, קיבל היום (ד') המלצות ליצירת מדרג חדש של "עבירות המתה" - עבירות שתוצאתן מוות. עם ההמלצות, אותן ניסח צוות בראשות פרופסור מרדכי קרמניצר, נמנות שתי עבירות חדשות שעשויות בין השאר להחמיר משמעותית את ענישתם של נהגים המעורבים בתאונות קטלניות: "המתה בקלות דעת" ו-"גרימת מוות בהתרשלות רבתי".

על-פי המלצות הצוות, בעבירת המתה בקלות דעת יואשם מי שגרם למוות, תוך שהוא "מקווה שהתוצאה הקטלנית לא תתרחש, על-אף שהוא מודע לאפשרות התרחשותה". למשל, כך מבהירים חברי הצוות, נהג שדורס שוטר במהלך הימלטות מהמשטרה, כאשר הוא מודע לסכנה אך "מקווה שהשוטר יקפוץ הצדה". העונש המרבי המוצע לעבירה זו הוא תשע שנות מאסר.

תאונת דרכים - אילוסטרציה(צילום: אבישג שאר-ישוב)

העבירה הנוספת הרלוונטית לתאונות דרכים, גרימת מוות בהתרשלות רבתי, תהווה מדרגה חדשה ומחמירה מעל עבירת "גרימת מוות ברשלנות". הצוות מסביר כי שני היבטים יפרידו בין העבירה החדשה וזו הקיימת: התנהגות אשר סוטה באופן ניכר מהתנהגות סבירה, ומהווה בפני עצמה הפרת חוק, כמו למשל עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף.

ההיבט הנוסף הוא מודעות למסוכנות הכרוכה בהתנהגות זו, כאשר לגבי גרימת המוות יתקיים "יסוד נפשי של רשלנות בלבד" - כלומר, ללא כוונה תחילה או אדישות. העונש המרבי בגין העבירה חדשה זו יהיה חמש שנים, לעומת שלוש שנים לגרימת מוות ברשלנות "רגילה".

"העונשים הינם קלים יחסית"

בדו"ח שהוגש לשר המשפטים, מסבירים חברי הצוות מדוע קיים צורך להוסיף את עבירת ההמתה בקלות דעת: "מקצת ממעשי ההמתה בתאונות דרכים הם מקרי גבול מובהקים, בין עבירת ההריגה (שעונשה עד 20 שנות מאסר, ש.ה) לבין העבירה של גרימת מוות ברשלנות". הפער המשמעותי הזה, כך מוסבר בדו"ח, גורם לכך שעונשי המאסר המוטלים על מי שמורשעים בהריגה בתאונות הינם קלים יחסית.

תחת העבירה החדשה, כך מעריכים חברי הצוות, יכללו חלק ניכר ממקרי התאונות הקטלניות המוגדרות כיום כהריגה. ביחד עם עבירת גרימת מוות בהתרשלות רבתי, יורחב משמעותית מדרג הענישה הנהוג כיום בתאונות. כדאי לזכור כי לרוב מתלוות לעבירת ההמתה או גרימת המוות ברשלנות, עבירות נוספות - למשל, במקרים של "תאונות פגע וברח" מתווספת עבירת הפקרה.

על הריגה בהתרשלות רבתי, כותבים חברי הצוות כי ההצדקה לקביעת העבירה החדשה - שבצדה ענישה חמורה מזו הקיימת - היא "שילוב של התנהגות מסוכנת במיוחד מבחינה אובייקטיבית (למשל עבירה על החוק, ש.ה), יחד עם אשמה סובייקטיבית, המתבטאת במודעות בפועל של העושה (למשל הנהג) לטיב התנהגותו, כלומר בזלזול בוטה בחוק".

"כוח עודף לרשויות התביעה"

מול ההמלצה להוסיף את עבירת ההריגה בהתרשלות רבתי, ניצבת "דעת מיעוט" - שניים מחברי הצוות הביעו התנגדות להצעה. ד"ר יואב ספיר וקארין מרידור, מהסנגוריה הציבורית, טוענים כי הוספת העבירה תביא לשלל תוצאות בלתי רצויות ולא צודקות, כמו הסכמת נאשמים להסדרי טיעון תוך ויתור על טענות חפות, סרבול החוק ויצירת מדרג מופרז של ענישה.

ריבוי העבירות שייצור המדרג החדש, כך מסבירים ספיר ומרידור, עלול להעניק "כוח עודף לרשויות התביעה, שיוכלו להגיש במקרים רבים של תאונות, כתבי אישום בגין גרימת מוות בהתרשלות רבתי". מצב זה עלול לגרום לנאשמים להודות בעבירת הרשלנות 'הרגילה' במסגרת הסדר טיעון, תוך שהם מוותרים על טענות חפות, וזאת בשל חשש מפני הרשעה בעבירת הרשלנות החמורה. השניים גם סבורים כי "הקו" המפריד בין עבירת גרימת מוות ברשלנות "רגילה" וגרימת מוות בהתרשלות רבתי, עמום מדי - ולכן עלול לגרום, בין היתר, לחוסר אחידות בפסיקה ולריבוי התדיינויות בבתי המשפט.

טיעון נוסף נוגע למהותה של הרשלנות - כאשר הנאשם אינו מודע לאפשרות של גרימת המוות. "גרימת המוות היא לא פעם עניין של חוסר מזל", מסבירים ספיר ומרידור. "מתוך מקרים רבים מאוד של התנהגויות מסוכנות, רק מקרים חריגים ביותר יסתיימו במוות... המענה האפקטיבי והצודק להתנהגויות המסוכנות - בכביש ובמקומות אחרים - הוא באכיפה נמרצת יותר של הכללים האוסרים התנהגויות אלה, ולא בענישה מחמירה".

בלי מאסר בפועל בכלל

דעה נוספת שהושמעה בעניין גרימת מוות ברשלנות, הייתה זו של לשכת עורכי הדין. עו"ד שי גלעד ואילן סופר טענו בפני הצוות כי "יש לתקן את חוק העונשין, כך שכלל לא ניתן יהיה להטיל מאסר בפועל בגין עבירות רשלנות, פרט למאסר שיבוצע בעבודות שירות". לדבריהם, מי שביצע עבירת רשלנות אינו נושא באשם מוסרי, ולכן ההרתעה של עונשים חמורים - כמו מאסר - ממילא מוגבלת.

גלעד וסופר הציעו לצוות לבחון אמצעי ענישה נוספים לאלו הקיימים כיום, כמו למשל הארכת תקופת המאסר בפועל שניתן לרצות בעבודות שירות, פיצוי בסכום משמעותי לנפגע העבירה, ושירות לתועלת הציבור (של"צ). נציגי הלשכה הוסיפו כי גם אם יש מקום לעבירת גרימת מוות בהתרשלות רבתי, אין לקבוע בצידה מאסר בפועל שירוצה בכלא, אלא רק בעבודות שירות.

חברי הצוות אמנם הביעו תמיכה ב"גיוון דרכי הענישה", כפי שמציעים בלשכת עורכי הדין, אך הבהירו כי גם בעבירות רשלנות מתקיימת לעתים אשמה מוסרית. בחלק ממקרי התאונות, כך הם מבהירים, גם ראוי להטיל עונש של מאסר בפועל, ולא בעבודות שירות - למשל כאשר רמת ההתרשלות הייתה גבוהה, או אם הנאשם הוא עבריין מועד.