תושבי החוף המזרחי חוו בשבוע אחד שני טילטולי טבע: רעידת אדמה ביום שלישי וחרדה מתמשכת לקראת סופת ההוריקן "איירין" בסוף השבוע. כמה טוב שיש אלוהים בו אפשר לבטוח. מישל באקמן, המתמודדת על מועמדות המפלגה הרפובליקאית לנשיאות, סיכמה זאת כך: "זו דרכו של אלוהים לאותת ולהתריע על הפוליטיקה. זה איתות ממנו". הרב עובדיה יוסף לא היה אומר זאת טוב יותר. אמנם בחלוף כמה שעות, אחרי שהפכה לבדיחה בתקשורת, מיהרה באקמן להבהיר כי רק התלוצצה כשאמרה שאלוהים הוא זה ששלח לפוליטיקאים סימנים בדמות רעידת אדמה והוריקן, אבל בהתחשב בהיסטוריה שלה אף אחד לא קנה את ההתלוצצות. באקמן הרי הכריזה כי אלוהים בכבודו ובעצמו הורה לה לרוץ לנשיאות.

כמו גלן בק, מישל באקמן משתמשת באסונות טבע כדי ליח"צן את אלוהים ולייחס לו מעורבות פוליטית. עם זאת, בשנת בחירות, אין ספק שאיתני הטבע הם כלי ניגוח פוליטי. כך היה מאז ומעולם. הנשיא הקודם, ג'ורג' וו. בוש לא היה הולך הביתה בחרפה גדולה כל כך אלמלא סופת קתרינה צבעה את נשיאותי, הכושלת ממילא, בצבעים נלעגים כל כך. כשכבר היה ברור לכל כי הוא יצא למלחמה בעיראק מסיבה מפוברקת, באה קתרינה וציירה את הנשיא כמנוכר, מנותק, לא מסוגל להתמודד עם משבר, מפקיר את האזרחים ומאבד את עשתונותיו. בוש צולם במטוס אייר פורס 1 משייט מעל ניו-אורלינס המוצפת. הוא אפילו לא טרח, בשלב הראשוני, לרדת מהשחקים ולראות במו עיניו מה שכל העיתונאים ראו שתי יממות אחרי שקתרינה הכתה: גופות שטות ברחובות המוצפים, אנשים עומדים על הגגות וזועקים לעזרה שלא הגיעה, ישישים וילדים בתוך חורבות של בתים ואלפים מצטופפים במקלטים בהם לא היה מספיק מזון, מים או בתי שימוש. אמריקה הוצגה אז לעולם כמדינת עולם שלישי ובוש היה האחראי והמפקד העליון של הקטסטרופה בזאת.

"סופה מתוקשרת ומיוח"צנת כמו איירין תהפוך למכשיר פוליטי". אובמה וצוותו נערכים לגרוע ביותר(צילום: אם.סי.טי)

כאשר קרתה התאונה באסדת קידוח במפרץ מכסיקו וכתם הנפט שנגרם על-ידי עובדי חברת בריטיש פטרול הגיע לחופי ארצות הברית, מהירות התגובה של אובאמה עוררה גם היא כמה סימני שאלה באשר ליכולת שלו לתת מענה לקטסטרופה אקולוגית מהסוג הזה: שלושה ימים חלפו עד שהתייצב מול המצלמות, הביע תנחומים למשפחות הנספים והבטיח לשקם את חופי ארצות הברית, שנפגעו קשות מבחינה אקולוגית וכלכלית כאחד.

מנהיג צריך לדעת לתפוס את הרגע הנכון ולהצטייר כמי שיודע לתת מענה למצוקת הציבור. למזלו הרע של אובאמה, כאשר רעידת האדמה פגעה בחוף המזרחי של ארצות הברית, הוציא הבית הלבן לתקשורת צילומים בהם נראה הנשיא הנופש מכה בכדור על מסלול הגולף במדשאות המטופחות במקום חופשתו. רעידת האדמה לא גרמה לנזקים גדולים ברכוש ולא היו פגיעות בנפש, אבל תושבי החוף המזרחי, שאינם מורגלים ברעידות אדמה, חוו חרדה שנמשכה דקות ארוכות. שבועות ספורים לפני יום העשור לפיגועי 11 בספטמבר, תושבי וושינגטון וניו-יורק חשבו לרגע כי הנה הגיע הפיגוע הבא. חלפו דקות ארוכות עד שנמסרו ההודעות בשידורי הרדיו שדיווחו כי מדובר ברעידת אדמה שעוצמתה קצת פחות משש בסולם ריכטר. אובאמה לא מיהר להגיב, למרות שדברי עידוד מהמנהיג היו בהחלט במקומם.

לא חלפו שלושה ימים וההכנות לקראת סופת איירין היו בעיצומן. הפעם אובאמה קיצר ביום את חופשתו וחזר לבית הלבן. כמו יועציו, הנשיא ידע כי לא חשוב מה יעשה ואיך יתכונן לקראת הסופה, הרפובליקאים יחכו מהצד כדי לראות איך בדיוק ניתן לנגח אותו. אין ספק כי סופה מתוקשרת ומיוח"צנת כמו איירין תהפוך למכשיר פוליטי.

אובאמה לא נתן ליד המקרה לשלוט: הוא דרש מאנשי אירגון החירום פימ"א, כמו גם מהמשרד לביטחון פנים, להיערך באופן הכי רציני כדי לקדם את הרעה. יממה לפני שהגיעה איירין, פנה אובאמה בנאום לתושבי החוף המזרחי ואמר: "זו תהיה סופה היסטורית. אני מצפה שכולנו נתאחד ברוח הטובה שהייתה כאן לאחר פיגועי 11 בספטמבר ונושיט עזרה".

אובאמה יודע מה שכל פוליטיקאי מתחיל יודע: אין כמו אסון לאומי כדי לעורר את רוח האחדות בעם. בעת אסון, הציבור נצמד למנהיג הקיים. כך היה לאחר פיגועי 11 בספטמבר, 2001, כאשר אחוזי הפופולאריות של בוש נסקו והגיעו ל-80 אחוזים. העם המוכה, האבל, שעמד חסר אונים מול פיגוע ראוותני רצחני סמך על המנהיג, בוש, למרות שזה קירטע ביום של הפיגוע וקרא סיפור לילדים בגן בפלורידה במקום להתייצב מול פני האומה ולומר מה בדיוק קרה ואיך אמריקה נערכת.

אובאמה נערך היטב לקראת הסופה איירין. המושלים במדינות הנוגעות בדבר קיבלו הנחיות לא לחסוך באמצעים כדי לקדם את פני הרעה. מנהלי פימ"א ידעו כי הפעם לא יוכלו לפשל כפי שפישלו בעת סופת קתרינה, אז הוצגו כחבורה של אנשים שאינם מסוגלים לתת מענה פשוט לכלום. לכולם היה אינטרס להעלות את רמת הכוננות שאיתה עלה גם מפלס החרדה. אמנם מראש נמסר מהשירות המטראולוגי כי הסופה תהיה הוריקן בדרגה 1 בלבד (קתרינה היכתה בחופים בדרגה 5 והשפעתה התעצמה בשל התמוטטות הסכרים בניו-אורלינס). למרות הדרגה הנמוכה של הסופה החליט ראש עירית ניו-יורק, מייק בלומברג, להוציא צווי פינוי מנדטורים לאזורים מסויימים בעירו וקרא לתושבים לעזוב את בתיהם. במסיבת עיתונאים שערך שעות אחדות לפני הסופה הוא נזף בתושבים: "טיפש מי שלא עוזב את אזורי הפינוי". הציבור לא טיפש: הוא הבין שמדובר בהגזמה פרועה. הוא חשב ככל הנראה שמי שמקשיב להנחיות היסטריות שכאלה הוא בעצמו טמבל. רוב התושבים באיזורי הפינוי לא נשמעו להוראה ונשארו בבתיהם. הם העדיפו למלא את הבית באלכוהול ולארגן לעצמם מסיבה עם איירין.

אין ספק שצריך היה להיערך לקראת הסופה. אכן הייתה זו סופה לא שגרתית. בצפון קרוליינה, בווירג'יניה ומאוחר יותר בצפון החוף המזרחי היו גם הרוגים. לאורך החוף נגרם נשק לרכוש, גגות קרסו, עצים נעקרו. מנהטן לא הוצפה. היו שלוליות, אבל שכונות לא הוצפו כפי שאיימו מלבי הפאניקה. בוושינגטון הבירה גם כן נעקרו עצים וכמה מונומנטים היסטורים ניזוקו, אבל לא היה כל נזק משמעותי אחר.

האם היערכות היתר הצילה חיי אדם? יש להניח שזה מה שיאמרו אלה שנתנו את ההוראה להיערך במלוא העוצמה והכלים, כמו לקראת חורבן. האם הייתה הגזמה בהערכות? יש להניח שזה מה שיאמרו הרפובליקאים כשירצו להאשים את הנשיא אובאמה בבזבנות – הרי היערכות כזאת עולה מיליארדים!

ובתוך כל הוויכוח הפוליטי שילווה את הימים הקרובים סביב ההכנות לסופה שבואה נופח במימשל כמו בתקשורת לממדים דמיוניים, תישאר אשה אחת רגועה: מישל באקמן. לה זה בכלל לא נוגע. זה מה שאלוהים עשה והיא, לפני שהיא מקבלת את מרות בעלה, מקבלת את מרותו של אלוהים ומבינה בדיוק מה הוא אומר כשהוא שולח את איירין להכות בחוף המזרחי.