שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אוקטוברפסט פלסטיני: פסטיבל בירה בטייבה

    במשך סופ"ש ארוך אחד, תושבי הכפר הערבי-נוצרי טייבה שוכחים מתלאות החיים וחוגגים את פסטיבל הבירה הגרמני בקול תרועה. מורטן ברטלסן ביקר ביריד והתרשם ממפגן החיים הכיפי

    בסוף השבוע הזה האחרון נחגג בטייבה בפעם השביעית האוקטוברפסט. פסטיבל הבירה הגרמני נחגג בעיירה הנוצרית הקטנה הזו, ביתה של המבשלה היחידה בפלסטין,  המוקפת-מכותרת ביישובים מוסלמים אדוקים והתנחלויות, והצליחה להביא ניחוח בינלאומי לאזור, כמו גם שטף של זרים ומה שנראה כמו חצי מהגרעין הקשה של שמאלני תל אביב.

     

    עוד בערוץ האוכל:

    - בי"ס רימון: ארז קומרובסקי עושה לרימונים נעים

    - קרמבו דלוקס: וואחד שדרוג לקרמבו

    - ומסלט רענן עד ממולאים: 3 מתכונים צמחוניים עם פולי סויה

     

    הבירה המקומית טייבה, שחביבה גם בימים כהרגלם על הרבה ישראלים ואף זוכה למכירות יפות בברים בתל אביב ובירושלים נמכרה במחיר שנחשב עבור רוב הישראלים למגוחך: עשרה שקלים לכוס.

     

    אווירה שוקקת. אוקטוברפסט בטייבה (צילום: מתי מילשטיין) (צילום: מתי מילשטיין)
    אווירה שוקקת. אוקטוברפסט בטייבה(צילום: מתי מילשטיין)

     

    לאגר לצד פלאפל בצורת קבב

    אלפי חוגגים התאספו בכיכר המועצה, בגבעה שמשקיפה על רמאלה ומוקפת בגדרות, התנחלויות יהודיות וכפרי מוסלמים אדוקים. בשונה מהפסטיבל המקורי, שנמשך מעל חודש ברחבי גרמניה (והמוכר שבהם הוא האוקטוברפסט הענקי שמתקיים במינכן, בירת מדינת בוואריה הדרומית), אוקטברפסט של טייבה נחגג במשך יומיים.

     

    ליריד הגיעו מגוון מוכרים מהאזור, שהביאו את המיטב שיש למזרח התיכון להציע: שמן זית תוצרת בית, פלאפל בצורת קבב (שלמען ההגינות נאמר שאכלנו טוב ממנו), כלי קרמיקה אותנטיים, קעקועי חינה וגם פיש אנד צ'יפס ממוסחרים משהו ועמדת צילום עם נחש פיתון, לצילומי מזכרת ביזאריים במיוחד.

     

    פרס המקוריות ניתן למוכרים הממולחים שמכרו בפינת היריד ובאופן חצי לא-חוקי קרסלברג ב-5 שקלים, מחצית מהמחיר של כוס בתוצרת מקומית.

    קבב או פלאפל? דוכן בפסטיבל (צילום: מתי מילשטיין) (צילום: מתי מילשטיין)
    קבב או פלאפל? דוכן בפסטיבל(צילום: מתי מילשטיין)

     

    עושים כבוד לפסטיבל המקורי

    גרמניה עמדה במרכז הנושא של הפסטיבל ועל הקירות שבבתים מסביב ליריד גם נתלו  פרסומות ללימוד גרמנית. בנוסף, שרו המשתתפים ביריד את השירים המזוהים עם היריד הגרמני ואפילו נצפו גברים במחוכי העור המסורתיים, המזוהים עם הפסטיבל ודרום גרמניה (Lederhosen). עוד ביריד ביקרו נזירות גרמניות ממנזר סמוך, ששמחו לתקוע על הדרך ובנונשלנט פיתות עמוסות של בשווארמה מהדוכן המתמחה.

    הנזירות לא עמדו בפניו. דוכן שווארמה (צילום: מתי מילשטיין) (צילום: מתי מילשטיין)
    הנזירות לא עמדו בפניו. דוכן שווארמה(צילום: מתי מילשטיין)

     

    גם רבים מהמבקרים הגיעו מגרמניה, לצד קבוצות של אמריקאים, יפנים (שמדינתם היא אחת מהצרכניות הגדולות של הבירה המקומית, אחרי ישראל כמובן) שבדים וכמובן ישראלים, שנוכחותם המורגשת הפתיעה את הזרים. משתתף אחד, אמריקאי, אף צעק לחבריו: "היי, מדברים פה גם עברית! שמעתם את זה? עברית!". מה שכן, באופן מפתיע כמעט ולא הייתה נוכחות של משטרה, ובטח שלא הזדקקו לה.

    היו גם הופעות! קונצרט באוקטוברפסט (צילום: מתי מילשטיין) (צילום: מתי מילשטיין)
    היו גם הופעות! קונצרט באוקטוברפסט(צילום: מתי מילשטיין)

     

    מתחרים בכוח במקום באובדן תאי מוח

    את התוקף הרשמי לאירוע נתן יועץ של מחמוד עבאס שדיבר בשמו באירוע. שיאו של היריד נרשם בתחרות שתיית הבירות. בשונה מהחיזיונות המוכרים ממינכן, בטייבה לא נרשמו השתוללויות היסטריות מצדם של החוגגים, או לחלופין בצריכה מסיבית של בירה עד אובדן חושים. היריד כולו התקיים תוך מתן כבוד לתושביו המוסלמים של הכפר ואפילו התחרות המרכזית לא התמקדה בשתייה, אלא באורך רוח וכוח - המתחרים החזיקו כוסות בירה באוויר בידיים מתוחות לאורך זמן ובדקו מי יוכל להחזיקן במשך הזמן הארוך ביותר.

     

    במקום לשתות מחזיקים חזק. תחרות הבירה בטייבה (צילום: מתי מילשטיין) (צילום: מתי מילשטיין)
    במקום לשתות מחזיקים חזק. תחרות הבירה בטייבה(צילום: מתי מילשטיין)

     

    בכלל, לא הכל ביריד סבב סביב בירה: התקיימו הפעלות לילדים בשעות המוקדמות יותר שלו וכן התקיימו משחקי הוקי שדה, שמשכו רבים, שהעדיפו לרוץ אחר דיסקית על פני להחזיק סתם כוס בירה ביד, לא כל שכן - לשתות אחת.

    יש מי שהעדיף לרוץ אחרי דיסקית במקום לשתות בירה בשקט. משחק הוקי שדה בטייבה (צילום: מתי מילשטיין) (צילום: מתי מילשטיין)
    יש מי שהעדיף לרוץ אחרי דיסקית במקום לשתות בירה בשקט. משחק הוקי שדה בטייבה(צילום: מתי מילשטיין)

     

    אין כמו טייבה בלילות

    עם רדת הלילה, גברה כמות המבקרים והקהל ביריד וכבר היה קשה לתפוס פינה שקטה בעיירה, הוכחה להצלחת הפסטיבל שאותו מארגנת מיומו הראשון תושבת הכפר, מריה ח'ורי. ח'ורי נשואה לראש הכפר, דויד ח'ורי, והיא גם גיסתו של בעלי מבשלת טייבה, נדים ח'ורי. היא מדבררת את הפסטיבל במקביל להשתתפות באינספור פעולות התנדבותיות במהלך ימי קיומו. 

     

    "בכל שנה אני נשבעת שלא אעשה את זה שוב ואוותר על ארגון הפסטיבל. זה הופך להיות גדול מדי עבורי, לנהל ולארגן את היריד הזה. ובכל זאת - הנה אני שוב כאן", היא אמרה בחיוך ל-ynet, בראיון זריז שאירגַנו עמה במשרדה בעירייה.

     

    "אם צריכים להודיע שיש אוטו שצריך להזיז בעיירה, פונים אלי שאודיע על זה בכרוז. צריך חבל לתקן שמשייה שבורה או להחזיר את זרם החשמל במקום שחל בו קצר? גם את אלו אני מארגנת ועושה באופן אישי. אין אנשי תחזוקה ואין מנהלה, אני היא זו שאפילו מביאה ללהקות בקבוקי מים ברדתם לבמה!", היא אומרת, חצי רוטנת - חצי גאה במיזם שלה.

     

    מה שכן, ברור מי מלך העיירה במהלך קיום בפסטיבל. ח'ורי עוברת ומודה למוזיקאים ומנהלת שיחות עם רבים מהעוברים והשבים. נראה שלמרות הכל, היא לא הייתה רוצה ששום דבר יהיה אחרת."מדהים לראות אנשים שמגיעים לפסטיבל ולא היו מגיעים לכאן בחיים בימים כהרגלם. כל כך הרבה מקומיים, כל כך הרבה זרים, חילונים ודתיים מכל הדתות, קהל מגוון ביום מדהים של שמחה. זו פשוט חגיגה של החיים ובמיוחד - של החיים הנורמליים שלנו, כאן בכפר".

     

     

    (מאנגלית: רועי ירושלמי)

     


     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    האמת, אחלה בירה. טייבה
    צילום: מתי מילשטיין
    ויש גם פלאפל אותנטי בצורת קבב
    צילום: מתי מילשטיין
    מומלצים