סוניק - כוחו עדיין בקוציו
המשחק החדש של סוניק הוא אחד ממשחקי הסדרה היותר כיפיים של השנים האחרונות, למרות מגרעותיו ועדיין שמור לו מקום של כבוד במשחקי הפלטפורמה
איך שהזמן טס! אפילו מהר יותר מקיפודים כחולים. סוניק חוגג השנה יום הולדת 20, לאחר שלידתו בתחילת שנות ה – 90 חוללה מהפכה בעולם תואמי המריו החדגוני. בזמן שגיבורים אחרים קפצו על קוביות וניסו לדלג מפלטפורמה לפלטפורמה ברמת דיוק על הפיקסל, סוניק פשוט רץ, או יותר נכון טס בעליות ומורדות של שלבים ענקיים שנראו כמו חלום רטוב של חובבי רכבות הרים ומסלולי אקסטרים. כל מה שעמד בדרכו של הקיפוד ולא היה חמוש במשהו מספיק חד - פשוט התאדה.
מייד כבש סוניק את תואר המרענן הרשמי של הז'אנר ואחד המשחקים המהירים בהיסטוריה; מכיוון שהיה אקסקלוסיבי לקונסולות המגה דרייב הוא הציב תחרות רצינית לנינטנדו, שעד אז נתפסה כבלתי מנוצחת. מריו וסוניק המשיכו להתגושש זה מול זה בריצות וקפיצות בערך עד סוף שנות ה-90, אז החל לעבור השוק לתלת-מימד.
עוד ב-Games
למרות שהמשחק התלת ממדי הראשון של סוניק, Sonic Adventure, היה הישג טכני משמעותי ואחראי לקפיצה במכירות ה – Dreamcast (הקונסולה האחרונה של סגה), המשחקיות שלו ושל משחקי סוניק שירשו אותו הייתה שנויה במחלוקת: לא רק שלנסות לשלוט בקיפוד שטס במהירות לא חוקית במרחב תלת ממדי זו משימה די מאתגרת, גם הניסיונות השונים של Sonic Team וסגה לשלב עוד ועוד מיני משחקונים בכיכובן של דמויות משנה בין שלבי הריצה (החל מקרבות רובוטים ועד לתחרויות דייג), לא תמיד התקבלו יפה.
חוזרים למקורות
אחרי עשור של משחקים בינוניים ושנויים במחלוקת, וברוח הנוסטלגיה ששוטפת את השוק, החליטו בסגה לקחת צעד לאחור ובשנים האחרונות הם מציגים משחקי סוניק שמשלבים בין דו לתלת ממד כדוגמת Sonic Colors, או משחקי סוניק דו-מימדיים מסורתיים כמעט לחלוטין, כמו Sonic 4.
הביקורות הטובות יחסית למשחקים אלו, ביחד עם חגיגות סיום העשור השני לחייו של הקיפוד, הסתכמו עכשיו, סוף 2011, בפרוייקט גדול במיוחד בשם Sonic Generations ששואף לאחד בין כל הרגעים הטובים ביותר בסדרה מבלי לקפח אף שחקן, לא משנה באיזה גיל או מימד הוא הכיר את הקיפוד לראשונה.
סוניק אז ועכשיו
בתחילת Sonic Generations אנו מתוודעים לקרע מסתורי במרחב ובזמן שלוכד את דמויות עולמו של סוניק בין המימדים. היחידים שנותרים פעילים הם סוניק וטיילס, אך מסתבר שהקרע גרם לגרסאות הצעירות והמבוגרות שלהם להימצא זה לצד זה על גבי אותו ציר זמן. רק אם כל אחד מן הקיפודים ילמד להכיר את עולמו וזמנו של של האחר ישוב הסדר על כנו.
כל אזור חדש ב – Sonic Generations מייצג פיסה אחרת מההיסטוריה של הקיפוד, החל מ – Green Hill Zone מסוניק המקורי, המשופע בגבעות ירקרקות ופרחי חמנייה ענקיים, ועד ל – City Escape, העיר הסואנת מ – Sonic Adventure 2, שהראתה לנו בהופעתה המקורית כמה מגניב יכול להיות קיפוד על סקייטבורד כשמשאיות ומסוקים רודפים אחריו. המשחק כולו מורכב מתשעה אזורים, כל אחד לקוח מכותר סוניק אחר, וכל אזור שכזה מורכב משני שלבים: שלב דו מימדי עם משחקיות קלאסית וגרפיקה מודרנית, ושלב תלת ממדי.
כפועל יוצא של הסידור הזה מקבלים 18 שלבים, כאשר חציים הינם גרסאות מחודשות לשלבים מוכרים, והחצי השני מורכב משלבים מקוריים שמציגים לנו את עולמו של קיפוד אחד כפי שהקיפוד השני היה רואה אותו. דוגמה טובה לכך היא הגרסה הדו-מימדית של אזור Seaside Hill התלת-מימדי מ – Sonic Heroes שמשתמשת בים מהשלב המקורי כדי לבנות שלב תת מימי קלאסי כמיטב המסורת.
השליטה בשלבים הדו-מימדיים נאמנה לחלוטין לעידן המגה דרייב ולסוניק יש רק את יכולת ה – Spin Dash, אותו גלגול במהירות מסחררת באמצעותו הוא מכניע את אויביו ועולה במעלה הפיתולים והלופים שהפכו לסימן ההיכר שלו. השליטה בשלבים התלת-מימדיים מגוונת יותר ואת ה – Spin Dash מחליפות יכולת ההתבייתות האוטומטית וריצת ההאצה (Boost) שגם היא מסוגלת לחסל את רוב האויבים על המסך, אבל משמשת בעיקר לאיסוף טבעות בקלות יתרה. ניתן אמנם לבצע סוג של Spin Dash באמצעות שילוב של ריצה מהירה ו – Drifting (החלקה לצדדים), אבל זו יכולת שכמעט אין הזדמנויות להשתמש בה.
עליות ומורדות
אומרים שההיסטוריה חוזרת על עצמה, והבדלי המשחקיות בין שני סוגי השלבים במשחק הם דוגמה נוספת לכך: בעוד השלבים הדו-מימדיים עובדים היטב ובנויים בצורה כזו שכמעט אף פעם לא גורמת לשחקן למות בצורה פתאומית ובלתי הוגנת , שלבי התלת סובלים מהפגמים המוכרים במשחקי סוניק המאוחרים ונוטים להיות מרוצפים בבורות ואינספור הזדמנויות למות במפתיע, במיוחד אם שכחתם להתביית על אויב מסוים ואיבדתם את התנופה. גרוע מכך, השליטה (מחוץ למצב ההאצה המוגבל בזמן) היא מאוד לא מדויקת ומזכירה הליכת שיכור יותר מריצת קיפוד.
כנראה שמעצבי המשחק הבינו שהשלבים התלת-ממדיים הם לא פסגת היצירה שלהם, ולכן הם החליטו לשלב גם בהם מקטעים דו-מימדיים: מדי כמה קילומטרים המצלמה תבצע סיבוב של 90 מעלות לזוית צידית, אבל בניגוד לשלבי הדו מימד הטהורים, סוניק יכול כאן להמשיך ולהשתמש ביכולות החדשות שלו, כך שמתקבלת משחקיות דומה מאוד לזו של סוניק 4.
הגיל ריכך את הקוצים
למרות החזרה למקורות, לפחות בשלבים הדו-מימדיים, Sonic Generations מכוון את עצמו לרמת הקושי הקז'ואלית יותר של היום ולא מספק את האתגר של משחקי סוניק המקוריים. מעבר לעובדה שאפשר להתחיל את השלב מחדש עם כל הפסילות שוב ושוב, ואף לרכוש שדרוגים שמקילים על השחקן עוד יותר, כמו בועת אוויר רזרבית לסביבה התת-מימית, משחקוני הבונוס הקשים בדרך כלל דרכם משיגים בחזרה את יהלומי הכאוס שגנב ד"ר אגמן הוצאו מהשלבים ולכן אין סיבה אמיתית לבקר באותו השלב פעמיים. גם הדירוג שהמשחק נותן לכם בסופו של שלב הוא חנפן חסר בושה, ואפשר לפספס לא מעט מן הטבעות ועדיין לקבל דירוג A.
שילוב של מיעוט שלבים ורמת קושי נמוכה היו עלולים לגרום לכם למצות את המשחק תוך שעות, אבל על מנת לפתוח כל אחד משלושת הבוסים של המשחק תצטרכו לעמוד בעוד מספר אתגרים שמתבססים על השלבים הקיימים. האתגרים הללו מספקים כמות נכבדה מאוד של תוכן נוסף ולעיתים משנים את מבנה השלב לחלוטין. חלק מהם, כמו חיפוש אוצרות בעזרת Knuckles או שימוש בפטיש של איימי כדי לקפוץ גבוה, מעלים באוב את דמויות המשנה שהיו בולטות כל כך במשחקים המודרניים וכאן כמעט שאינן מוזכרות בעלילה הראשית.
מעבר לאתגרים הנוספים יש במשחק גם את שלושת הבוסים שהוזכרו ושלושה קרבות יהלומים מול יריבים קלאסיים אחרים (למשל סוניק המטלי מ – Sonic CD). גם החלקים הללו הם קלים יחסית למשחקוני היהלומים של פעם, אבל הם מוסיפים לא מעט גיוון לחבילה.
מה הסיפור שלך, סוניק?
אם לא הבחנתם בזה מהסרטונים, המראה הכללי של Sonic Generations הוא מצויין הן בדו והן בתלת-מימד, ו – Sonic Team עדיין יודעים כיצד לשטוף לנו את העיניים. מנוע המשחק, עם זאת, הוא לא מהיעילים בשוק והמשחק מסתפק בשלושים פריימים לשנייה על הקונסולות - לא אופטימלי למשחק שמהירות התנועה ומהירות התגובה הן בראש מעייניו. דווקא גרסת המחשב - עניין נדיר ולרוב לא מושקע בעבור כותר סוניק - הרבה יותר מהירה במידה ויש לכם כרטיס מסך סביר, למרות שגם היא הופכת להיות איטית מאוד בקטעים מסוימים, מה שמראה שכנראה המנוע לא עבר אופטימיזציה לפלטפורמה.
אכזבה קלה נוספת לגבי הצד החיצוני של המשחק נוגעת לעלילה. זה לא שמצפים ממשחק של סוניק להיות הצגת תיאטרון בשלוש מערכות עם קתרזיס בסוף, אבל הסיפור מועבר בצורה הכי בנאלית שיכולה להיות, עם דיאלוגים שנראו כאילו הוצאו ישירות מסוניק X האינפנטילית ואנימציה ממוחשבת שהייתה אולי מרשימה לפני עשור. לא ברור למה משחק שמנסה להגיע אל את השחקנים היותר מבוגרים מרשה לעצמו להזניח את הצד הזה.
על אף חסרונותיו, Sonic Generations הוא עדיין אחד ממשחקי הסדרה היותר כיפיים של השנים האחרונות. יופיים של מסלולי המשחק וכמות התוכן הצידי המרשימה מפצים פה על הקטעים הפחות טובים, שבדרך כלל נטו להרוס את המשחק כולו. אם Sonic Team תמשיך ללכת בכיוון הזה, אולי בעוד כמה שנים סוניק יוכל שוב להתכבד במעמד של כוכב פלטפורמה מהשורה הראשונה, כמו מאריו וריימן.
תאהבו: אם יש לכם אפילו שמץ חיבה לקיפוד הכחול וחבריו.
תשנאו: אם חיפשתם סוניק שהתבגר.
לפנייה לכתב/ת 
