ועידת האו"ם לשינוי אקלים: ארה"ב על הכוונת

היום (ב'), 28 בנובמבר, נפתחת ועידת האו"ם ה-17 לשינוי אקלים בדרבן שבדרום אפריקה. כשנתיים לאחר שהליך המו"מ לגיבוש הסכם כלל עולמי חדש להפחתת פליטות גזי חממה, סבל מ"התקף לב" בוועידת קופנהגן, ושנה לאחר ניסיונות ההחייאה בוועידת קנקון, ועידת דרבן תנסה לנסות ולייצב את מצבו של החולה.

עוד על התחממות גלובלית - בערוץ כלכלה ירוקה:

• האקלים משתנה: הפינו נואר על הכוונת
• מחקר: קשישים מפחיתים ההתחממות הגלובלית
  

בינתיים, נותרו עוד פחות מ-12 חודשים לפקיעת ההסכם האחרון, הידוע בכינוי "פרוטוקול קיוטו". אולם הרושם הוא כי בקרב המדינות המחזיקות את המפתח לריפוי המצב, אין את תחושת הבהילות הנדרשת שתביאן לשיתוף פעולה שיאפשר לחתום על ההסכם הנדרש לייצוב עליית הטמפרטורה, ללא יותר מ-2 מעלות במאה הקרובה. חריגה מיעד זה, כפי שמוסכם כיום באופן נרחב, תביא להשפעות הרסניות ברחבי העולם.

ועידת דרבן לא צפויה להביא להסכם סופי שיחליף את פרוטוקול קיוטו, אולם התקווה של השותפים היא לכך שהועידה תסלול את הדרך להסכם מחייב בטווח הבינוני, לשנים 2015-2020. על מנת שזה יקרה יצטרכו להיפתר כמה מסוגיות המחלוקת העיקריות שנמצאות על סדר היום של הועידה:

1. עתידו של פרוטוקול קיוטו - פרוטוקול קיוטו שנחתם ביפן בשנת 1997 ונכנס לתוקף בשנת 2005, קבע לראשונה יעדי הפחתה מחייבים ל 37 מדינות שהוגדרו על ידו כמפותחות. יעדים אלו מחייבים בממוצע הפחתה של 5% בפליטות גזי החממה בין השנים 2008-2012 מקו הבסיס שנקבע לשנת 1990.

בין המדינות הכפופות לדרישות הפרוטוקול שמוטלות עליהן חובת צמצום פליטות משמעותית לא נכללו חלק מהשחקניות הגדולות "בזירת הפליטות", או מה שקרוי שוק הפחמן העולמי. סין, שהפכה מאז 2005 לפולטת המובילה בעולם ואחראית על 17% מסך כלל הפליטות העולמיות, אינה חייבת לפי הפרוטוקול בכל דרישות הפחתה מחייבות. כך גם אינדונזיה שחלקה עומד על 6% מהפליטות העולמיות, והודו - עם 5% מהפליטות העולמיות.

מאחר שתוקפו של הפרוטוקול עומד לפוג, מתרוצצות המדינות המפותחות מאז ועידת באלי בניסיון לחדש את תוקפו של ההסכם ולכלול בו בהזדמנות זו ארה"ב האחראית על 16% מהפליטות הכלל עולמיות. ארה"ב סירבה בשעתו לחתום על הפרוטוקול וממשיכה להוות אבן נגף משמעותית במשא ומתן. לא פלא איפה כי כריסטינה פיגוררס, מזכ"לית אמנת האקלים, ציינה לקראת ועידת דרבן את מה שהיא רואה כחמשת אבני היסוד להשגת הסכם מחייב: "ארה"ב, ארה"ב, ארה"ב ארה"ב וגם ארה"ב".

ארה"ב מובילה את הדרישה מקרב המדינות המפותחות, הדורשות מהמדינות המתפתחות להסכים לחסות בצילו של הסכם מחייב. הסכם זה יגדיר בפעם הראשונה יעדי הפחתת פליטות מחייבים למספר מדינות שכלכלתן נמצאת בנסיקה, כמו סין, ברזיל, דרום אפריקה, והודו, שהפכו מאז הסכם קיוטו לפולטות משמעותיות ומרכזיות.

תחנות כוח בסין - הפכה מאז הסכם קיוטו לפולטת מרכזית(צילום: רויטרס)

2. מעמדן ותוקפן המשפטי של ההתחייבויות - בתוך הסוגיה הזו כרוכה שאלת מעמדן המשפטי של ההתחייבויות הנדונות. האיחוד האירופי יעמוד על קיומו של הסכם מחייב מבחינה משפטית המלווה במנגנוני בקרה, פיקוח וסנקציות כנגד מדינות שלא מילאו את מחויבויותיהן. עם זאת, מרבית המדינות העוברות פיתוח מואץ, דורשות התחייבויות מחייבות מצד המדינות המפותחת, אך מסרבות להשיב באותו מטבע ולקחת על עצמן התחייבות מקבילות.

לתוך הקלחת נכנסת ארה"ב, שלעת עתה מונעת רקיחת כל תבשיל מחייב. עמדתה, שאינה צפויה להשתנות בועידת דרבן, היא כנגד הסכם מחייב משפטית, מתוך חשש מבוסס של הממשל האמריקאי שלא ניתן יהיה לאשרר הסכם משפטי מחייב בקונגרס.

3. מימון הסתגלות לשינוי אקלים והפחתת פליטות - בעוד שההיבטים המשפטיים המחייבים של ההסכם נתונים תחת מצור אמריקני, חלה התקדמות מסוימת מאז ועידת קנקון אשתקד, בגיבוש הסדרים משלימים שעניינם מימון פעולות הפחתת פליטות והסתגלות לשינוי אקלים. בעיקר בולטת ההסכמה שהושגה בועידת קנקון להקמת קרן לאקלים ירוק (Green Climate Fund), שתגייס ותחלק 100 מיליארד דולר מידי שנה לסיוע למדינות המתפתחות

אולם, לא רק אצלנו - גם באו"ם החלטות לחוד ומעשים לחוד. עד כה טרם הושגה הסכמה באשר למנגנוני הניהול של הקרן וחשוב מכך, לגבי מקורות המימון שלה. אלו מחייבים התייחסות לשאלות מעוררות מחלוקת כגון מי ישא בנטל המימון ומה יהיה חלקם של שותפים מן המגזר הפרטי.

אם אנו מחפשים קצה אור אופטימי בתחילתה של ועידת דרבן, המפגש ה-17 של הצדדים לאמנת האקלים, הרי שניתן להיאחז בתקווה כי בנושא של הקמת הקרן לאקלים ירוק, יגיעו הצדדים להסכמה ביתר מהירות מאשר במסלולים האחרים. קרן כזו תאפשר להתניע את המימון הדרוש כל כך למדינות רבות מתפתחות רבות המשוועות לסיוע להתמודדות עם הנזקים שמביאים עם שינוי האקלים.

אם כך יקרה בדרבן, הרי שנהיה עדים למעבר של המדיניות הגלובאלית בנושא שינוי אקלים מתפיסה של אחריות להפחתת פליטות, לתפיסה של חובות - על תשלום הנזקים הנובעים משינויי אקלים, מעבר שאינו מבשר טובות כשלעצמו.  

הכותבת היא ראש משלחת הקק"ל לועידת האקלים, מומחית למדיניות שינוי אקלים וחברת סגל במחלקה לסוציולוגיה ומדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה.