"נשלטים על ידי מכונות?": נפלאות הטכנופוביה
הסדרה שיצר אדם קרטיס ל-BBC, "נשלטים על ידי מכונות?" על שלושת פרקיה ששודרו בערוץ 8, הציגה באופן מוצלח ואינטליגנטי את יחסינו עם המכונות שיצרנו - ושאולי עוד יהרסו אותנו
אדם קרטיס, במאי דוקומנטרי בשירות ה-BBC, יצר סדרה תיעודית בת שלושה פרקים, שהוקרנה באנגליה אך לפני מספר חודשים, ומי שמיהר לקנות ולשדר אותה - עשה זאת בצדק מוחלט.
צפו בקטעים מתוך "נשלטים על ידי מכונות?"
שלושת הפרקים עוסקים בשאלת היחסים בינינו לבין המכונות שיצרנו, אבל לא תמצאו שם רובוטים מקשקשים בזנב או תיעוד של נפלאות הסרט הנע. למעשה מדובר בסדרה פילוסופית, שמבקשת לבחון לעומק את הרעיונות שהשלכנו על המכונות ולא את התוצרים עצמם.
מי פה השולט?
בפרק הראשון, העוסק באהבה וכוח, עוקב הבמאי אחר חלום אנושי שהתפתח בשנות ה-90 במאה הקודמת. מתישהו בין מלחמת המפרץ לקריסת הדוט.קום, חברו מדענים מתחומים שונים לאמונה שהמחשבים יצרו עבורנו עולם יציב יותר, חף מסיכונים שמאפיינים את השיטה הקפיטליסטית, דמוקרטי בלי מוסדות פוליטיים ונחמד כזה, עם אינטרנט לכולם ובלי שום היררכיה. החלום התגלה כטיפשות גמורה, ויחד איתו גם רעיון היציבות המבוקשת. בעצם, היה מדובר בחלום שבו ניסו בני האדם להתגונן מפני הפחד המעורר בהם כאוס.
כיוון שהפרק הזה השאיר אותי עם יותר שאלות מאשר תשובות, כפי שאני אוהבת בסדרות דוקומנטריות רציניות, חיכיתי לחלק ב' וגם בו לא התאכזבתי. מתברר שמשנות ה-50 ועד היום, מנסים מדענים להסביר את העולם באמצעות מודלים ממוחשבים וקיברנטיים שבהם כל דבר שבעולם - עפיפונים, סוכריות על מקל, בני אדם ופילים - הם בסך הכל חלקים במכונה שאמורה לפעול באופן מתואם ומסודר.
נעים לגלות שהם לא, ושחלום ההסבר הממוכן נזנח במעט - אבל לא לגמרי. ולך בדיוק נועד הפרק השלישי - "הקוף שבמכונה והמכונה שבקוף", היפה והמרשים מכולם. הוא שודר אתמול (ג') ובו נבחן הקשר בין רצח העם ברואנדה, כשבני ההוטו טבחו בבני הטוטסי בלי הכרה, לבין המינרלים היקרים על אדמתה של קונגו לבין תיאוריית הגן האנוכי.
לכאורה אין שום קשר בין הדברים, אבל אדם קרטיס הוא מומחה גדול בקליעת צמות מרעיונות נודדים ברוח. הוא הצליח ליצור בפרק הזה מיני-ביוגרפיות של שני מדענים, דן המילטון וג'ים פרייס, שאחראים במשותף למחשבה המדכאת כי המכונה כבר נמצאת בתוכנו.
הערת שוליים בתוכנית האב
בקצרה, תיאוריית הגן האנוכי שריצ'ארד דוקינס איננו אביה הרוחני אלא רק מי שהפך אותה לפופולרית - אומרת שכל הישגינו האנושיים לא שווים כלום, שכל רבגוניותינו המרהיבה איננה אלא הערת שוליים לפרויקט האמיתי של כדור הארץ, שהוא קידום גנים מוצלחים במיוחד על חשבון כל היתר.היופי המדכא של התיאוריה הוא בכוחה להסביר מדוע נמלים מקריבות את עצמן לטובת הכלל ומדוע ההוטו היו מוכנים לטבוח בטוטסי: בשני המקרים, המוות נראה כמה שעשוי לעודד את הישרדותם של הגנים המוצלחים ביותר, ולפיכך מיותר לייחס לו משמעיות מוסריות כלשהן.
מתברר שאפילו לג'ים פרייס, מתמטיקאי שיצר את מודל האגואיזם והאלטרואיזם הגנטי, זה היה יותר מדי: הוא חזר בתשובה, הפך לנוצרי פנאטי שביקש לחלוק את כל רכושו בעולם עם העניים, בדיוק כמו ישו, ובסופו של דבר התאבד בדרך מזעזעת: הוא גזר עורק בצווארו במספריים ודימם למוות בבית נטוש.
השאלות שעולות בסדרה אינן מונעות מן הבמאי (המצוין!) לחגוג את נצחונה של הרוח האנושית על התיאוריות האפלות הללו. נעשתה כאן עבודת ארכיון מרהיבה ובה תוכלו לראות כיצד כתב של ה- BBC בעניבת פרפר וחולצה לבנה מגוהצת, מדווח משדות הקטל של קונגו ולא מניד עפעף כשסביבו מתפוצצים כל מיני דברים. עוד תוכלו לראות כיצד בעליה של חברת ענק לכריית מינרלים מודיע בשמחה לבעלי המניות שמעשי הטבח ברואנדה כלל לא פגעו בתפוקה, בתשואה ובדיבידנדים.
אתם מוזמנים כמובן לחפש את נוכחותו של הגן האנוכי בתוך כל זה, אבל בדרך תמצאו - כבונוס מצוין - המון אירוניה, קריינות חכמה במיוחד, וממתק טלוויזיוני נדיר לאנשים תאבי ידע.
