הווירוס הקטלני בעולם הוא מעשה ידי אדם
מדענים הצליחו לפתח וירוס שפעת קטלני כדי להבין איך וירוסים מתפשטים. אך אם הווירוס שהמציאו ישוחרר איכשהו מהמעבדה, הוא עלול להמיט מגיפה כלל עולמית
הפרשה החלה כאשר שני חוקרי וירוסים, רון פוצ'ייר ויושיהירו קאוואוקה, החליטו, בנפרד, לבדוק האם וירוס שפעת העופות מסוגל לגרום למגיפה כלל-עולמית. הוירוס הקטלני ביותר מסוג זה מכונה H5N1, והצליח כבר לקטול כמויות גדולות של עופות בשלוש יבשות שונות. למרות שהוא מועבר בקלות מציפור לציפור, הוא כמעט ואינו מסוגל להדביק בני-אדם. ידועים פחות מ-600 מקרים בהם נדבקו בני-אדם בשפעת העופות, אך מקרים אנושיים אלו הם לרוב קטלניים. למזלנו, הווירוס מתקשה מאוד להתפשט בין בני-אדם.
פוצ'ייר ניסה בתחילה לעשות שינויים מכוונים בקוד הגנטי של הווירוס, בתקווה שאלו יקנו לווירוס יכולת התפשטות טובה יותר. הוא העדיף, מסיבות מובנות, שלא לבחון את הווירוס על בני-אדם, ולכן השתמש בחמוסים כחיות ניסוי. החמוסים מדמים בצורה הטובה ביותר את תגובת הגוף האנושי לשפעת, ולכן סביר להניח שפעילות הווירוס בחמוסים תהיה דומה לזו שבבני-אדם. פוצ'ייר הדביק את החמוסים בווירוסים המהונדסים שלו, אך גילה שוב ושוב שהם אינם מתפשטים מחמוס לחמוס.
בצר לו, ניסה פוצ'ייר דרך אחרת. מזה שנים רבות ידוע כי וירוסים נוטים לעבור אבולוציה מהירה כאשר הם מועברים מבעל-חיים אחד למשנהו. פוצ'ייר הדביק את אחד החמוסים בווירוס שפעת העופות, נתן לווירוס זמן להתרבות בתוך גופו של החמוס ולעבור מוטציות, ואז העביר את הווירוסים המוטנטיים לחמוס בריא. זוהי פרוצדורה ידועה היטב, שיכולתה "לחזק" את כוח ההדבקה של וירוסים תמימים יחסית הוכח כבר פעמים רבות.
לאחר עשר העברות בלבד הצליחו החוקרים לתגבר את וירוס שפעת העופות H5N1 עד כדי כך שהוא היה מסוגל להדביק חמוסים חדשים דרך האוויר. למעשה, מספיק היה לשכן את החמוס החולה בכלוב הסמוך לכלובים של חמוסים בריאים, והווירוס היה מוצא את דרכו. הזן החדש שהתפתח מסוגל, לפיכך, להדביק בקלות דרך האוויר, והוא קטלני ממש כמו המקור.
האם הזן החדש קטלני גם עבור בני-אדם? לשאלה זו אין תשובה עדיין, אך מכיוון שווירוסי שפעת של חמוסים יכולים להדביק בני-אדם בקלות ולהפך, קיימת סבירות גבוהה כי הווירוס המשודרג מסוגל להתפשט גם בין בני-האדם. אם כך הדבר, הרי שפוצ'ייר הצליח ליצור נשק ביולוגי מפחיד מאוד.
לכאורה נראה כי מדובר במחקר מיותר לחלוטין. כלום חסרים אויבים אנו, שעלינו להמציא חדשים? אלא שחוקרי מגיפות רבים מעוניינים להבין את המנגנונים המולקולריים השולטים ביכולת ההדבקה של וירוסים. לשם כך הם מנסים ליצור באקראי וירוסים אלימים וקטלניים יותר, מתוך אמונה שיוכלו לנתח את הווירוס החדש ולהבין היכן נפלה המוטציה שגרמה לו להתפשט יותר בקלות. במקרה הנוכחי גילה פוצ'ייר כי הזן החדש שפיתח לקה בחמש מוטציות חדשות בשני גנים שונים. המשך המחקר על גנים אלו עשוי להביא בסופו של דבר לתרופה שתמנע את התפשטות הווירוסים. אלא שבינתיים, המחקר הנוכחי הביא ליצירת וירוסים הכלואים במיכל קטן במעבדה, ובמידה וישוחררו הם עשויים להמיט על העולם מגיפה כלל-עולמית של שפעת שתגבה מיליוני קורבנות.
פוצ'ייר מנסה בימים אלו לפרסם את מחקרו, אך נתקל בעיכוב מצד הוועד המדעי הלאומי המייעץ לביו-ביטחון של ארה"ב. הוועד בודק כרגע את המחקר ויגיע בקרוב להחלטה איזה חלקים ממנו ניתן לפרסם. החשש העיקרי הינו שטרוריסטים עם תואר ראשון בביולוגיה יוכלו לרכוש מספר חמוסים משלהם ודגימה של וירוס שפעת העופות מסוג H5N1, ולחזור על הפרוצדורה של פוצ'ייר. צעד זה לא יהיה חכם במיוחד מבחינתם, מכיוון שהווירוס לא יעצור בגבולות מדיניים או בין יבשות, ובוודאי שלא יתחשב במושא תפילותיהם של בני-האדם: הוא מזלזל באלוהים, בישו ובאללה באותה המידה. ואף על פי כן, פעולה כזו עשויה להיות מפתה במיוחד לאנרכיסטים קיצוניים או לבני כתות-אבדון למיניהם.
לא נותר אלא לחכות ולראות מה תהיה החלטתו של הוועד לביו-ביטחון בנושא, למרות התחושה המעיקה כי המרצע יצא מן השק וכי פרטי השיטה הכלליים נחשפו זה מכבר. ייתכן כי המקרה יוביל למחשבה מחדש על גבולות המחקר וגבולות הפרסום המדעי. בהקשר זה, מעניין לציין כי אירוע זה כמעט חופף לסוף סיומו של פרויקט FESTOS (ר"ת: Foresight of Evolving Security Threats pOsed by emerging technologieS) המנוהל על-ידי המרכז לחיזוי טכנולוגי באוניברסיטת תל-אביב, במהלכו בחנו חוקרים ועתידנים את הסיכוי שטרוריסטים יעשו שימוש לצרכיהם בטכנולוגיות ובגילויים מדעיים עתידיים, והציעו מספר קווי מדיניות שונים שנועדו למנוע את השימוש לרעה, תוך כדי הגבלה מינימלית (ככל האפשר) של החוקרים ושל חופש המחקר.
פרויקט FESTOS עומד להסתיים בקרוב, יחד עם פרסום המסקנות העיקריות והצעת מדיניות אשר תבדוק את הפוטנציאל לסיכון הטמון במחקרים כשל פוצ'ייר עוד בשלב הרעיון הראשוני. לא ברור האם הקהילה המדעית תקבל בהבנה ובאהדה את ההגבלים שעשויים להיות מוטלים עליה, אך מחקרו של פוצ'ייר ממחיש עד כמה אנו זקוקים להנחיות והגבלות ברורות, בטרם יתרחש האסון הביולוגי הראשון.
לבלוג של רועי צזנה
