שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock

    אל תסדרו במקומם: ללמד את הילדים מהי אחריות

    כולנו היינו רוצים שהילדים יגלו "רק טיפת אחריות" ושלא נצטרך לנדנד להם לסדר את החדר, להוריד את הזבל ולהכין שיעורי בית. אבל כדי לעשות זאת אנחנו חייבים לאמן אותם - ולהאציל עליהם יותר סמכויות. ליאת קרן מסבירה כיצד לעשות זאת נכון

    כשקר בחוץ והילדים (ואתם) מעדיפים לבלות יותר זמן בבית, זו הזדמנות מצוינת להגמיש את שריר האחריות שלהם. כדי להפנים את מושג האחריות הם צריכים גם לחוות זאת בעצמם, ולא רק ללמוד מכם: ילד שמקבל על עצמו אחריות, כלומר תפקיד או משימה שבתחום אחריותו, לומד לתכנן משימות, לשמור על סדר וארגון ולגלות בגרות, התחשבות וסיפוק.

     

    כתבות נוספות של ליאת קרן :

     

    האמת היא שההזדמנות הראשונה ללמד את הילד את משמעות המושג אחריות מגיעה עוד לפני שהוא לומד ללכת. חשבו על זה: כשהתינוק מגלה את היכולת שלו להכניס צעצוע לקופסה ולהוציא אותו משם, זהו בעצם חלון הזדמנויות ללמד אותו שמחזירים את הפריט לאחר שמוציאים. בשלב זה הוא גאה ביכולתו החדשה ושמח בשמחתכם, הוא זוכה בחיזוק חיובי טבעי וה"סידור" נעשה בהנאה.

     

    לעומת זאת, אם הוא זוחל ומוציא משחקים ואתם זוחלים אחריו ומחזירים למקום בעוד הוא ממשיך הלאה למשחקים הבאים, איזה מסר הוא מקבל? מן הסתם הוא יניח שדברים פשוט חוזרים למקום מעצמם, או שיבין שזו עוד דרך מהנה להפעיל אתכם, כמו לזרוק דברים מכיסא האוכל או מהעגלה.

     

    אין זה אומר שצריך לכעוס על הפעוט או להעניש אותו, אלא להשתמש ביכולת שפיתח באופן חיובי, ולמקסם אותה כך שיחוש סיפוק וגאוה. אמרו, למשל, "אתה לא רוצה לשחק יותר בקוביות? בוא נחזיר אותן לקופסה ונפתח את הלגו". כשמדובר בפעוטות אמרו ועשו זאת יחד איתם.

     

    1. חלוקת משימות

    אם אין בביתכם עדיין חלוקת תפקידים מוגדרת, חכו למפגש המשפחתי הקרוב שבו כולם נוכחים, ארוחת שבת למשל, והעלו את הנושא בצורה חיובית - "כדי שיהיה לנו נעים וקל יותר בבית, נחלק כעת ביננו את המשימות הנדרשות לביצוע".

     

    ערכו יחד רשימת משימות אישיות, שבהן כל אחד אחראי על סידור חדרו ועל איסוף חפציו, ומשימות ציבוריות, אלה הנוגעות למרחב המשותף. יהיו משימות הנדרשות כמה פעמים ביום, כמו לצאת עם הכלב, ויהיו משימות שבועיות כמו השקיית העציצים.

     

    החליטו על תחום אחריות אחד או שניים שעליו מסוגל הילד להשתלט בהצלחה, בהתאם לגילו. הוא יכול למשל להחזיר את המשחקים למקום, לסדר את השמיכה על המיטה בבוקר או להכניס את הבגדים לסל הכביסה. ילדים גדולים יותר יכולים לערוך שולחן, לטאטא את החדר או לתלות כביסה.

     

    תלו את הרשימה שנקבעה במשותף במקום נגיש, למשל על המקרר במטבח. שימו לב: שביעות רצון אינה קשורה בהכרח לשוויון בחלוקת המטלות, אלא שכל אחד יתחייב אליהן על פי אמונתו ביכולת שלו לבצע אותן בהצלחה.

     

    החליטו על תחום אחריות שעליו מסוגל הילד להשתלט בהצלחה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    החליטו על תחום אחריות שעליו מסוגל הילד להשתלט בהצלחה(צילום: shutterstock)

     

    2. תגמול ותוצאות

    דברו בפורום המשפחתי על תוצאות העמידה או אי העמידה ביעדים. למשל, אם חדר הילדים יהיה מסודר הם יוכלו להזמין חברים, ואם כל המשפחה תעמוד ביעדים במשך שלושה שבועות רצופים, תיסעו לחופשה לסוף שבוע.

     

    על פי המחקרים דרושים 21 יום, כלומר שלושה שבועות, כדי להפנים שינוי ולהפוך אותו להרגל. הכינו טבלה וספרו בה שלושה שבועות, שבסופם יגיע התגמול המשפחתי או האישי.

     

    חשוב לחשוב גם על תגמולים קטנים שיחזקו את ההצלחות היומיות והשבועיות, למשל לתת כאמור לחבר לבקר את הילדים אחרי הצהריים, לצאת לסרט עם חברים ברמה השבועית ויום כיף בלונה פארק לאחר שלושה שבועות.

     

    ואם הילד לא עומד במשימות האישיות, לא בשל מחלה או קושי כלשהו אלא בשל דחיינות - הספירה מתחילה מחדש.

     

    לעומת זאת, אם הילד רואה שהוא מתעכב מסיבה כלשהי ומבקש מאח או מהורה שיורידו במקומו את הכביסה מהחבל לפני שתירטב בגשם, למשל, סימן שהוא היה אחראי מספיק למצוא פתרון למטלה שלו, אף שלא ביצע אותה בעצמו, ולכן ייחשב היום הזה בספירה.

     

    3. חיזוקים חיוביים

    כשהילד יבצע את המטלות, שבחו אותו והדגישו שהוא תרם לרווחתו ולרווחת המשפחה. אמרו, למשל: "איזה יופי שמילאת את המשימה שלך בקיפול הכביסה, הרבה יותר נעים לשבת בסלון בלי ערמות בגדים מסביב", או "יופי שהוצאת את הכלב למרות שזה תור אחותך, היא מתעכבת אצל חברה והוא כבר ממש לא יכול היה להתאפק!"

     

    הילד רוכש כך תחושת אחריות אישית וחברתית, ומבין שיש דברים שצריך לעשות - גם אם לא תמיד רוצים - כדי שיהיה נעים יותר בחדר ובבית. ילד שחווה תחושת אחריות אישית וחברתית זוכה לתחושת ערך עצמי גבוהה יותר.

     

    שבחו את הילד והדגישו שהוא תרם לרווחתו ולרווחת המשפחה (צילום: shutterstock ) (צילום: shutterstock )
    שבחו את הילד והדגישו שהוא תרם לרווחתו ולרווחת המשפחה(צילום: shutterstock )

     

    4. אז מי אחראי לשיעורי הבית?

    בדרך כלל כשמדברים על אחריות, עולה מיד נושא שיעורי הבית, שמהווים מקור לחיכוכים ותסכולים בבתים רבים. על מי מוטלת האחריות להכנת שיעורי הבית, על הילדים או הוריהם? לדעתי, התשובה טמונה בעיקר בגיל הילדים ובכישורי הלמידה שלהם.

     

    ילדים בכיתות הנמוכות רוכשיםהרגלי למידה בבית הספר, ושיעורי הבית מהווים חלק חשוב ומהותי בתרגול ההרגלים בבית והטמעתם. בשלב זה האחריות על ביצועם נמצאת בידי ההורים, כיוון שהם מודעים לחשיבותם והילדים עדיין לא.

      

    בנוסף, ילדים צעירים אינם מסוגלים לתכנן לטווח ארוך, וגם אם תסבירו שוב ושוב שהם זקוקים לציונים טובים בשביל העתיד, הם לא יקשרו בין החלום שלהם להיות טייס או זמר ובין שיעורי הבית בעברית ובחשבון. מבחינתם הם צריכים ציונים טובים כדי שאתם והמורה תהיו מרוצים.

     

    איך בכל זאת עובדים עם הילדים לאורך זמן על קבלת האחריות בנושא?

     

    1. לתת משוב חיובי

    העבירו לילדים מסר שלפיו גם הם צריכים להיות מרוצים. כשהם מראים לכם בגאוה את שיעורי הבית ש(סוף סוף) סיימו, תנו להם משוב חיובי: "איזה יופי, סיימת לענות על כל השאלות", ומיד הוסיפו בחיוך: "אתה מרוצה?", "אתה יכול להיות גאה בעבודה שלך!" או "איך זה מרגיש?" - כל אלה משפטים שמחזירים את הכדור אל הילד, מחזקים אותו ותורמים להפנמת הערך העצמי שלו.

     

    2. למצוא זמן טוב להכנתם

    שימו לב, תנאי בסיסי הוא למצוא את משבצת הזמן הטובה ביותר עבורם להכנת השיעורים, כלומר, השעה ביום שבה הריכוז שלהם במיטבו. עם בתי, למשל, גיליתי שהזמן הטוב ביותר עבורה הוא בבוקר, כיוון שהיא קמה מוקדם, עירנית ונמרצת. לעומת זאת, בני מכין את השיעורים אחרי הצהריים, כיוון שהוא אוהב למשוך את הבוקר באיטיות ודווקא אחרי הלימודים הוא אנרגטי יותר.

     

    ברגע שמצאתם את המשבצת המתאימה ביום, סמנו אותה כזמן לימוד מוגדר עבור הילד ותכננו את סדר יומו בהתאם.

     

    3. להעביר אחריות בשלב הנכון

    ככל שהילדים מתבגרים, מומלץ בחום לשחרר ולהעביר אליהם את האחריות. הם כבר רכשו מיומנויות למידה ויודעים היטב את ההשלכות של הכנת שיעורים או אי הכנתם.

     

    אם פיתחו הרגלי למידה טובים בראשית הדרך, המסר העובר מאיתנו בהעברת האחריות הזו הוא שאנו סומכים עליהם. זה יחזק בהם את תחושת הערך והביטחון העצמי. עם זאת, חשוב שידעו תמיד שאתם זמינים עבורם לעזרה בשעת הצורך.

     

    4. המשחקים שידרבנו אותם

    ולסיום, רעיון קטן עם פוטנציאל גדול להפוך את הכנת השיעורים לחוויה מהנה, אצל ילדים המתקשים לשבת ולהכין שיעורים: משחקים מדרבנים. ברוב המקרים השימוש הוכח כנחוץ רק לזמן קצר, כיוון שהילדים הפנימו את הרעיון שכדאי לסיים את השיעורים במהירות כדי להתפנות לדברים מעניינים אחרים:

     

    • דומינו ראלי. מחליטים מראש על מספר אבני דומינו שהילד יקבל בסוף כל תרגיל או שאלה, כדי שבתום העבודה על הנושא יוכל לעשות הפסקה ולגרום לאבנים "לרוץ". הניסיון מראה שברוב הפעמים הילדים מוותרים על הפסקות קצרות בין העמודים ומשלימים יותר שיעורים כדי לצבור אבנים נוספות ולהפוך את הראלי למשמעותי יותר.

     

    • מדבקות. שיטה דומה לדומינו ראלי, רק עם מדבקות שמדביקים על דף ובסיום הנושא מציירים מסביב. מתאים יותר לילדים חובבי יצירה.

     

    הרעיון לתגמל את הילדים על נקודות ציון בדרך להשלמת השיעורים, כדי להשיג את השלם בגמר הכנתם. אתם מוזמנים להיות יצירתיים ומתוך היכרותכם עם הילד לפתח רעיונות מיוחדים שיעבדו היטב בביתכם.

     

    הכותבת היא פסיכותרפיסטית לילדים ונוער. לעמוד הפייסבוק שלה לחצו כאן   

     


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ילד שחווה תחושת אחריות אישית וחברתית זוכה לתחושת ערך עצמי גבוהה יותר
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים