"פוארסה ברוטה": לעוף עם הדמיון

זוכרים איך זה היה כשהיינו ילדים, וחתיכת ענף היתה מקל כשפים, אריזה ריקה של גבינה היתה תיבת קסמים מסתורית, וכוס מים ששפכה אנסטסיה מיכאלי היתה נהר שוצף ומסוכן? אם כן, סחתיין עליכם.

אבל אם לא, ורוב הסיכויים שמתישהו במהלך ההתבגרות הכפתור הסודי הזה נעלם, אז הנה, "פוארסה ברוטה" פה והם יעזרו לכם לפצות על היפרדותו המצערת של הדמיון שלכם עם הדבר האמיתי: אנשים שבאמת עפים באוויר, קירות שבאמת עוברים דרך אנשים ובריכת ענק תלויה שבאמת תחזיר אתכם לרחם, לפחות נפשית אם לא פיזית.

כל החבילה המשגעת הזאת תעטוף אתכם כשתעמדו בחלל הגדול של המופע ותתנו לחושים שלכם להגיע, כמעט בלי מאמץ, למיצוי מלא. וכדאי לכם לשחרר להם חבל, כי את ערימת הגירויים המפתיעה, המאסיבית והמדויקת שמחכה לכם במופע, סביר להניח שלא יצא לכם לפגוש על בסיס יומיומי. המופע הנוכחי יגיע לארץ בקרוב בחסות חברת אורנג'.

כמו ב"לה גוארדיה", מופע האקרובטיקה הקודם שיצרו דיקי ג'יימס וגבי קרפל, ושהספיק להחתים יותר דרכונים מבר רפאלי, גם ב"פוארסה ברוטה" ("כוח פרוע"), הפירוטכניקה היא השחקן הראשי. לא במקרה משתחווים בסוף ההופעה גם נציגי עובדי הבמה. הרעיון מאחורי המופע, כמו שהסביר הבמאי האמנותי, היא למלא את הזמן והחלל בהתרחשויות מהירות ואינטנסיביות שלא ישאירו לקהל זמן לחשוב.

בעידן בו כל כמעט חוויה אישית זוכה קודם כל לפרשנות לוגית, "פוארסה ברוטה" מחפשת מסלול עוקף אל חוויה רגשית וגופנית. הכל יהיה כל כך מהמם, שלא יהיה לכם זמן לחשוב, והורדת השאלטר על המחשבות היא פחות או יותר השלב הראשון לגאולה, הללויה.

אל תחשבו, תרגישו

האמת, זה עובד. במהלך המופע, נעים בחלל החשוך 52 טונות של מכונות ואביזרים (מותר לצלם, אסור להפליש), והקהל העומד מתבקש לשמור על ערנות ולזוז איתם. ברלין היתה קפואה, אבל הקהל שהגיע למופע הבכורה בעיר רק הלך והתחמם. הוא שאג עם כל שיא ובסוף המופע התנקז יחד עם השחקנים למסיבת ריקודים רטובה ואקסטטית תחת זרם מים שהומטר מהתקרה.

אם זה הקהל הגרמני המאופק, נשאר רק לחשוב לאילו רמות אינטראקטיביות יגיע הקהל הישראלי, שנשאר עם מלא סטוקים של אנרגיות מהמחאה החברתית ומחפש נקודת פורקן לגיטימית. החל מה-2 לפברואר, אגב, יהיו לו לפחות 72 הזדמנויות לעשות את זה.

הבמה של כולם. מתוך "פוארסה ברוטה"

מכיוון שמדובר במופע ללא מילים, "פוארסה ברוטה" הוא מופע כמעט פילוסופי, עמוס בדימויים סמליים שכל אחד יכול להעניק להם את הפרשנות האישית שלו, ולהתרגש מהם, אם הוא הטיפוס הנכון לסוג הזה של פעילות. וגם אם לא, יש משהו מרגש גם בוויזואליה, בתחושת היעדר כח הכבידה, החשיכה ותחושת החלום הכללית של המופע. בעידן עמוס הגירויים שלנו, אחרי שראינו הכל, ניסינו הכל, והעלנו הכל לאינסטגרם, גם ריגוש פיזי נעים הוא לא משהו שאפשר לזלזל בו.

השילוב בין האדם למכונה עובד יפה. הרגעים היותר חלשים הם דווקא אלה האינטראקטיביים, בהם השחקנים יורדים לקהל. מכיוון שמדובר בחלל שכולו במה, החלק בקהל שלא בא איתם במגע נשאר מנותק, וגם כשאנשים מהקהל עולים לאחת המכונות הם סודקים את הפנטזיה.

אבל בשורה התחתונה המופע בהחלט מספק תמורה בעד השקל שלכם. אם אתם מגיעים, בואו קלים, בלי תיקים מיותרים, תתכוננו לעמידה של שעה ותפרגנו לעצמכם שעה של ריחוף נעים.