חלב קטלני: האמנם?
סרטון ויראלי מזהיר אותנו מהסכנות שבשתיית חלב. האם מדובר באמת או בדיה, והאם עלינו לפחד או לשתות לרוויה? ככה עושים מדע לא מדעי
"אני לא יכול יותר. אני לא אצליח לעבור את המבחן", בכה הסטודנט, והרים את הכוס לשפתיו. "אני עומד לעשות את זה".
"אל תעשה את זה", נדרכתי. לא העזתי להתקרב אליו. הוא היה יכול ללגום את הנוזל הלבן לפני שהספקתי להעיף את הכוס מידיו. "החיים כל-כך יפים!"
הוא נעץ בי מבט מלא ספק.
"טוב, החיים בסדר", מיתנתי את קביעתי. "אבל עדיין, אני מתחנן. אל תשתה מהכוס הזאת".
עוד מהבלוג של רועי צזנה:
הוא בהה בכוס ולא ענה. החלטתי לנסות גישה אחרת.
"מה שמת בכוס", שאלתי בחביבות. כדאי לדעת, כדי לספר למד"א.
"חלב", הוא לחש.
"ומה עוד?" ניסיתי לגרום לו להמשיך לדבר.
"רק חלב. הרבה חלב. של תנובה", הוא התיישב על הרצפה, מבלי לעזוב את הכוס. "זה יהרוג אותי, על בטוח".
"רגע", אמרתי. "מה?"
המשקה שחיסל אותי
"הוא יחסל אותי. החלב", חזר הסטודנט על דבריו. "ולא סתם מוות. הוא יגרום לי לכמה סוגי סרטן שונים, ולפני זה רוב הסיכויים שגם איחנק על הליחה של עצמי ואשבור את כל העצמות בגלל שהוא גוזל סידן מהעצמות. וחלבון הקזאין שמשמש כדבק עבור תוויות בירה יגרום לכל האיברים הפנימיים שלי להיצמד זה לזה".
"יש גם צדדים חיוביים לחלב?" שאלתי ביובש.
"כן", לחש. "לפני שאמות, יצמחו לי שדיים בגלל הורמוני הגדילה שבחלב".
"כן", כחכחתי בגרוני, "גם אני. אבל מאיפה קיבלת את כל המידע הזה בדיוק?"
"יש סרטון ברשת," אמר בקול עבה. "ביוטיוב. עם ד"ר אריה אבני, ועוד כמה רופאים אחרים שהזהירו שחלב פשוט רעיל. והם בטוחים בזה לגמרי!"
הסרטון הויראלי: מלחיץ אותנו סתם?
"ראיתי את הסרטון," הודיתי. "הוא הפך להיות ויראלי ממש - הגיע ליותר מ-150 אלף צפיות תוך זמן קצר, וזה הישג מדהים עבור סרטון בעברית. אבל ברור לך שהוא דומה לאינסוף סרטונים אחרים באנגלית, שהטענות בהם הופרכו כבר מזמן, נכון?"
"לא," אמר הסטודנט. "מה הם אומרים?"
"בדרך-כלל הטענות ממוחזרות עד זרא, ומבוססות על מדע גרוע במקרה הטוב, או על הטעיה וחצאי-אמיתות במקרה הרע." אמרתי. "קח לדוגמה את הטענה שהסינים והיפנים לא שותים חלב כי הם מבינים שהוא מזיק לבריאות. אפילו אם היינו לוקחים את סין כמודל מושלם לרפואה, שהיא ממש לא, עדיין כדאי לשים לב למשל לעובדה שבסין תוחלת החיים נמוכה בעשר שנים מזו שבישראל. וישראלים אוכלים שפע של מוצרי חלב, בעוד שסינים כמעט לא נוגעים בחומר. אז לא היית מצפה לראות את ההשפעה המזיקה של החלב על תוחלת החיים שלנו?"
"יכול להיות", הודה. "אבל למה הם לא נוגעים בחלב? אולי הם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים?"
"הם לא אוכלים חלב בגלל שרוב האסיאתים שונים גנטית מאירופאים", הסברתי. "כל בני-האדם נולדים עם אנזימים שמפרקים את הסוכר שבחלב שנקרא לקטוז. אצל האסיאתים הפעילות של האנזימים יורדת כמה שנים אחרי הלידה, כשהם מפסיקים לינוק. לכן בערך שמונים אחוזים מהאסיאתים המבוגרים רגישים באמת לחלב. אצל האירופאים - וכתוצאה מכך גם אצל האמריקאים, שהגיעו במקור מאירופה - יש מוטציה שגורמת להם להמשיך לייצר את האנזימים מפרקי-החלב במשך כל החיים, ולכן רובם הגדול מסוגלים להמשיך לאכול מוצרי חלב גם בבגרות".
"נו", אמר הסטודנט ועיקם אפו. הוא כבר נראה פחות מדוכדך. יותר סקרן. "ולא נראה לך שמשהו בעייתי כאן? הטבע לא בדיוק הכין אותנו לשתות חלב של מין אחר גם כשאנחנו בוגרים!"
"אני לא יודע מי זה הטבע הזה", אמרתי, "אבל החתול הטבעי שלי שותה בהנאה רבה חלב פרה. ובכלל, כל הטיעון של טבעיות מגוחך בעיני. האם לבישת בגדים היא מעשה טבעי? האם לאכול את בשרו של בעל-חיים ממין אחר היא מעשה טבעי? אפילו אכילת ירקות נראית לי מטורפת לגמרי! הרי הצמח דואג רק לעצמו, והוא שייך למין כל-כך שונה מהמין האנושי! ובכל-זאת, הוא מייצר חומרים שמתאימים לתזונה שלנו. בדיוק כמו הפרה שמייצרת עבורנו את החלב".
חתול שעושה טעות חמורה, מסתבר
"ומה עם הסרטן?", תבע לדעת. "אמרו שחלב גורם לכל סוגי הסרטן! אמרו שבסין יש רק אלפית ממספר מקרי סרטן השחלה מבישראל, כי הסינים לא שותים חלב!"
"סיפרו גם שסין מובילה בעולם במקרי הסרטן בוושט?" , התעניינתי. "וגם ביפן כמעט לא שותים חלב. סיפרו לך על העובדה שיפן אלופה עולמית במקרי הסרטן בקיבה? שביפן יש הרבה יותר מקרים - יותר מפי שניים מבישראל - של סרטן הכבד הקטלני? או שהיא מקום שני בעולם בסרטן הלבלב? מקום שלישי בעולם בסרטן המעי?"
"לא", אמר בהיסוס, "את זה הם לא סיפרו".
"זה כשל ידוע אצל קונספירטורים", אמרתי, "הם מתייחסים רק לנתונים שתומכים בהנחת היסוד שלהם, ומתעלמים מכל היתר. הבעיה היא שאלו גם הנתונים שהם בוחרים להציג בפני כל העולם, במקום להראות את התמונה בכללותה. האמת היא שבסין מותר להביא רק ילד אחד לעולם, ולכן אני מניח שנשים לוקחות אמצעי מניעה באופן קבוע. נראה לי הרבה יותר סביר שהאמצעים הללו מדכאים את הביוץ בשחלות, ולכן גם מסכלים את הסיכוי לסרטן בשחלות, מאשר שהחלב הוא זה שגורם בדרך לא-ברורה לסרטן בשחלות''.
"ומה עם העובדה שקזאין משמש בתעשיית הדבק?", דרש כשהוא מניף את הכוס הקטלנית ביד רועדת. "קזאין הוא באמת חלבון שנמצא בשפע בחלב הפרה", אמרתי. "והוא משמש גם כדבק. אבל אתה יודע איזה עוד חומר משמש כדבק?"
"איזה?" שאל.
"קמח. אם תערבב קמח עם מים, תקבל דבק מצוין", גיליתי לו. "ואם תשים קמח באסם לאורך זמן בתנאים הנכונים, הוא גם יהפוך להיות נפיץ. יש אסמים שלמים בטקסס שעולים לאוויר בפיצוצים ענקיים. האם זה אומר שהוא מסוכן לבריאות? כמובן שלא. כל עוד תאכל קמח במינון הנכון, אתה תהיה בסדר גמור. ואותו דבר בדיוק תקף לקזאין ולחלב''.
"והוא לא ישבור לי את העצמות?" תקף.
"ממש לא," גיחכתי. "זאת עוד סטטיסטיקה הזויה שהמרפאים-בגרוש מנסים למכור לך. טוענים שמדינות שהן אלופות בצריכת חלב, כמו שוודיה ונורבגיה, גם אלופות באוסטאופורוזיס - דלדול מסת העצם שגורם לשברים. וזה נכון, אבל שוכחים לספר לך ששוודיה ונורבגיה גם זוכות למינימום אור-שמש בשנה. אם אין אור שמש, יש מעט מאוד ויטמין D- והעצמות נפגעות בלי קשר בכלל לחלב. אם כבר, סביר שהאירופאים באותן מדינות התרגלו לשתות הרבה חלב כדי למנוע החמרה של מצבם הבריאותי. החלב מספק לעצמות את הסידן שנדרש להן כדי להתחזק. לפעמים מוצרי חלב שונים מעלים את החומציות בדם ולכן גורמים ליציאת סידן מהעצמות, אבל מיד לאחר מכן כשהחומציות יורדת, העצמות סופגות את הסידן מחדש לתוכן, ומקבלות כתוספת גם את שפע הסידן שבגבינה או בחלב''.
"אז החלב לא באמת יעזור לי" החווה הסטודנט באומללות בידו.
"הוא לא יעזור לך להתחמק מהמבחן, לא", הסכמתי איתו. "והוא כנראה אפילו לא יעזור לך לגדל שדיים. פרות רבות מקבלות הורמון שנקרא 'הורמון גדילה של בקר', והוא גורם להן לייצר יותר חלב. כתוצאה מכך, הפרות גם מייצרות שפע של הורמון אחר - IGF שנמצא בחלב שלהן. יכול להיות שהמרפאים עליהם אתה מסתמך חושבים שיש קשר בין IGFלבין צמיחת שדיים, בגלל שהם מתבלבלים בין שני ההורמונים".
"אבל ה- IGF לא יסכן בעצמו את הגוף?" שאל הסטודנט.
"לא, מכיוון שהוא מתפרק בקיבה. לכן יש צורך להזריק אותו ישירות לזרם הדם כדי שיפעל." הסברתי. "הורמוני גדילה רבים מתפרקים בקיבה, ולכן לא יכולים להשפיע על הגוף כשהם נלקחים ככדורים. זו הסיבה שמזריקים אותם לזרם הדם של ילדים עם חוסר בהורמון גדילה, במקום לתת להם כדורים עם ההורמון".
"אבל לא יכול להיות שכולם משקרים!" התפרץ הסטודנט.
"לא, לא כולם משקרים." הסכמתי איתו. "יש שפע של מחקרים על חלב, שרובם הגדול מראה שיש לו דווקא השפעות חיוביות. משרד הבריאות הישראלי ומנהל התרופות והמזון האמריקאי מעסיקים אנשים מהימנים ורציניים שבוחנים כל הזמן את הראיות ואתה שם לב בוודאי שהם דווקא תומכים ומעודדים אכילת חלב ומוצרי חלב כמקור זמין, בריא וזול לשומנים, חלבונים וויטמינים".
''כלומר שחלב לא יהרוג אותי?', דומה שהסטודנט מצליח להבין.
''לא ממש'', עניתי, ''ואני לא יודע לגבי מוות, אבל מה שהכי יזיק לך בחיים הוא ככל הנראה להקשיב להסברים שמתיימרים להיות מדעיים ושאינם כאלה''
''כלומר, לא להקשיב לכל מה שאומרים לי?', הוא חייך.
ידעתי מה הוא הולך לומר וקטעתי את המהלך באיבו: ''זה לא כולל את המרצה שלך!''
