שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אפריליה דורסודורו 1200 - סוס מלחמה
    האופנוע הזה לא בשבילך אם אתה אוהב לשוט על שני גלגלים. הוא כן בשבילך אם אתה לא מופיע ברודאו, רק בגלל שאין בארץ את הספורט הזה

     

    + להקשיב לו

    ־ לאלף אותו

     

    דקות ראשונות על האופנוע, רמזור אדום במרכז תל אביב. תנו לי למתוח לכם רגע את שניות המחשבה הבאות - ראבק, אני מקליד כאן - ולספר שאלפים חוצים את הצומת הזה כל יום, כל היום. אבל דרך עיניים של אופנוען על כלי חזק הוא נראה קצת אחר, כי העיניים האלה מחפשות דברים אחרים. למשל, האספלט מבריק וחלק בתוך שטח הצומת, ובחצי הדרך יש בו גל מתון. או הנתיבים שממשיכים בסטייה קלה ימינה על אספלט חדש.

     


     

     

    כשהנורה הצהובה הצטרפה לאדומה, הנחתי את בית החזה מעל הכידון והתכוננתי לתאוצה. עם הינתן האות הירוק שיחררתי את האופנוע לתנועה. די כצפוי ואפילו בכיף, הצמיג האחורי החל להסתחרר על האספלט החלק. אבל אז הגיע הגל הזה באספלט, שהדבר האחרון שאתה רוצה זה לעבור אותו עם אחורי מפרפר ומכשכש מעדנות מצד לצד. אז משכתי קצת בכידון תוך כדי נסיגה של הכתפיים מעט לימין ולאחור.

     

    זה היה אמור לשגר אותי תוך פרפור דרך הגל ולעזור בסטייה ימינה, אבל שפרוט יכול לספר לכם ש"אמור" זה בכלל שם של דג. בפועל, הצמיג האחורי קיבל את האחיזה שלו בחזרה תוך שבריר שנייה, והופ, הסוס המופרע התרומם על רגליו האחוריות, הזדקר בזווית של 90 מעלות לכביש, ורק משיכה של פאניקה בידית הקלאץ' מנעה מהבן זונה להתהפך לאחור באמצע העיר באמצע היום.

     

    זה, בקליפת אגוז, האפריליה דורסודורו 1200.

     

     

    מה הוא קופץ

    הדורסודורו לא נועד לעשות לך חיים קלים. הוא יותר כמו חבר עם ידיים של מושבניק וחיבה יתרה לחלוקת כאפות. משהו בו אפל ואכזרי, אבל בגלל שהוא אופנוע, זה מתקבל על הדעת. לא פעם זה אפילו מגניב. כמעט מגניב מדי. וכדי להבין איך אופנוע מקבל אופי כזה, צריך לדעת שהדורסודורו 1200 הוא מגה־מוטו - הווה אומר סופרמוטו עם מנוע של אופנוע כביש. חוליגן, אבל עם כ-ז-ה.

     

    הכזה הזה הוא מנוע V-טווין עם 130 כ"ס. ובואו נתעכב על זה רגע, כי עד לפני עשור וחצי, למצוא V-טווין חזק היה מסע אל תוך אקזוטיקה של אופנועים נדירים כמו הונדה RC51 ודוקאטי 916. פשוטי העם, ידם לא הייתה משגת סוכרייה שכזאת. היום המצב אמנם אחר ויש יותר ממתקים זמינים, אבל זה של הדורסודורו פשוט מעולה. מסוג המנועים שאחרי שתי משיכות בגז אתה מתחיל לחשוב באיזה עוד אופנועים היית רוצה לפגוש תחנת כוח כמותם.

     

     

    זה מנוע גמיש מאוד וחלק שמווברץ בנועם, לא רוטט או רועד, עם הר של מומנט וכוח זמין וקצה סל"ד עליון של אופנוע ספורט. פשוט כור משובח, אבל אחד שצריך להיזהר איתו כי הוא מסוגל להוציא את האופנוע מאיפוס ולנשוך אותך חזק מאוד.

     

    כדי לרסן את הנטייה של המנוע להפציץ לפעמים יותר ממה שתכננת, התאימו לו באפריליה גם בורר מפות הצתה ("ספורט", "תיור" ו"גשם") וגם בקרת משיכה עם שתי רמות של התערבות. וקחו כאן המלצה: אם אתם לא יודעים מה לעשות על הגז, אל תנתקו את הבקרות האלה. מדובר במצערת wire־by־ride שאין לה קשר מכני ישיר בין הכידון למנוע, וזה מורגש. אפשר לחוש את המנוע מתחבר לגלגל האחורי, ואז יש השהיה וכמעט פיצוץ שקורע את האחיזה מהאחורי על כל אספלט שהוא פחות מטוב מאוד. וזאת תכונה בעייתית או גאונית, תלוי איזה סוג של בנאדם אתה.

     

    כך או כך, הדורסודורו הזה הוא מהאופנועים שדורשים רוכב בשר ודם (עם 96,985 שקלים מיותרים, אבל זה לא קשור עכשיו). אתה לא יכול להיות סתם

    שק תפוחי אדמה פסיבי: הראש שלו מרגיש כבד במהירויות נמוכות, והוא מיוצב כמו אופנוע כביש בהשוואה לגמישות של אופנועי הסופרמוטו שעליהם מבוסס הדגם הזה. הוא גם מהונדס להשאיר את הגלגלים מחוברים לקרקע תחת עומסים גבוהים של מהירויות גבוהות, ולכן לא נוטה להרים את האף או את הזנב. זה אומר שסטופי או ווילי נעשים בו בגלל עוצמת המערכות שמייצרות אותם - המנוע והבלמים - ולא בגלל נטייה טבעית של האופנוע לתעלולים.

     

     

    מה יוצא מכל התכונות האלה? אופנוע ברוטלי. דורך את עצמו ואז מתפרץ. מעדיף לסבסב את האחורי במקום להרים את הקדמי, אבל בסוף מצליח וזה קורה במכה שיכולה להביא לך סלטה אחורה באמצע תל אביב. גם אם כל מה שרצית זה סתם לצאת חזק מהמקום. הבלמים מצידם שותפים לגישה הזאת: הם קצת עציים ולא מציעים המון רגש, אבל עוצמה יש, ברוך השם. מספיק בשביל להרים את הזנב לאוויר גם כשה-ABS עובד. ברוטלי, כבר אמרתי.

     

    מה הוא נושך

    אופנועים ברוטליים דורשים מהרוכב רמת מעורבות גבוהה. ראשית, הם רגישים יותר לסט-אפ של המתלים והשלדה, והדורסודורו 1200 לא יוצא דופן בעניין הזה. כמה קליקים לכאן או לכאן במתלים המתכווננים יכולים לעשות את ההבדל בין תענוג של שיכוך ספורטיבי לסיוט של קפצוצים ועיוותים. משהו בגיאומטריה של המכונה הזאת מוזר - אולי ההתבססות על שלדת כביש שהוגבהה על מתלים ארוכים. גם כשהוא מכוון טוב על המתלים, יש לו שאריות של סרבנות התנהגותית. יחד עם החוליגניזם המובנה בו, מתקבל אופנוע שצריך לעבוד קשה כדי להישאר מחובר אליו ברכיבה ספורטיבית.

     

    אין כאן מנוס ממעורבות רוכב תמידית, גמישות גופנית ומוכנות מיידית על כל המערכות. בלי זה הוא פשוט יעיף אותך ממנו אם תשתולל. יבעט אותך כמו חיית פרא. אבל אם תיצמד אליו, תרדה בו ותראה לו מי הבוס, תקבל חוויית רכיבה שקשה למצוא בעולם האופנועים הידידותיים של שנות ה-2000: חוויית ה"בוא אם אתה גבר". לא לכל אחד.

     


     

    מנוע: פיצוץ. הV-טווינים של דוקאטי אולי חזקים ממנו, אבל יש משהו מאוד מאוזן בטווין הזה של אפריליה. 130 כ"ס זה הרבה, אבל לא יותר מדי. שילוב מאוזן לחלוטין בין מומנט זמין להספק שקורע את הידיים, וכל זה באריזה חלקה ונעימה עם סאונד מעולה, ועוד עם האגזוזים המקוריים. פנינה *****

     

    ביצועים: לא באמת משתף פעולה. גאומטריית ההיגוי מייצרת תחושה מוזרה בתמרונים הדוקים; המתלים אמנם מתכווננים אבל הם בהחלט לא מהשורה הראשונה (ע"ע הטואונו של אפריליה); הבלמים נטולי רגש; ובכלל, ברכיבה מהירה התחושה היא של מלחמה, לא של זרימה. *** 

     

    נוחות: בכפוף למגבלות. זה אופנוע קרבות, לא פינוק ****

     

    פוזה: אחד היפים. בשחור הוא נראה כמו פר זועם *****

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים