שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נשים אמיתיות פותחות בלוג
    נשים מלאות, שזוכות ליחס שלילי מהמדיה ומתעשיית האופנה, משתמשות ברשת כדי לנסות לשנות תפישות מעוותות של משקל ומידות. האם הן מצליחות?

    בדיוק בשבוע שבו הזמרת המצליחה אדל, סלבית שעושה יחסי ציבור מצויינים למידות לא אנורקטיות, גרפה פרסי גראמי עם מריצה, מגזין ווג הבהיר שכדי לככב על השער שלו היא צריכה לעבור הצרת היקפים בפוטושופ. מצד שני, בשבועות האחרונים מופצות בפייסבוק תמונות של “נשים אמיתיות”, כלומר דוגמניות במידות גדולות, עם כיתובים מתפעלים על כך שגם נשים שמנות הן יפות ואיזה יופי שיש דוגמניות שמציבות מודל חיקוי ריאלי.

     

    עוד בחדר 404:

     

    “בעיניי, כל מה שמעודד אנשים להיות מודעים וליצור דיון פורה בנושא הוא מבורך, בכל צורת הגשה שתהיה”, אומרת הבלוגרית ודוגמנית המידות הגדולות ריי שגב, בת 27, במקור מירושלים והיום בתל אביב. “יש תמיד בצילומים סוג של שקר, כי זה בכל זאת צלם מקצועי שמצלם דוגמנית מקצועית עם תאורה מקצועית, איפור ושיער מקצועי וכולי, אבל עצם זה שהאשה הממוצעת על מידותיה השונות (98% מהאוכלוסיה הן לא במידת דוגמנית מסלול) תראה עוד מודלים של יופי שמייצגים אותה, אומר שהיא תוכל להזדהות, להתחבר ואולי ללמוד משהו על עצמה”.

     

     (צילום: דודי חסון) (צילום: דודי חסון)
    (צילום: דודי חסון)

     

    דוגמניות מידות גדולות היו גם לפני האינטרנט. במה הרשת תרמה לך ולתחום הזה באופן מיוחד?

    שגב: “האינטרנט נותנת במה לכל אחת שרק לוקחת את ההזדמנות לכתוב, להעלות תמונות ולהביע את עצמה. בלוגריות אופנה למידות גדולות, ובכלל נשים אמיתיות, שמעלות תמונות, טיפים, דיונים בנושא של מודל יופי ודימוי גוף, הן בעלות יכולת השפעה עצומה על נשים. הן מעוררות מודעות שמסוגלת להוציא את האשה הממוצעת לחשוב מחוץ לקופסה. אשה שניזונה מהפרסום והמדיה, כמו כולנו, שטיפת המוח שמוצגת לנו מכל עבר מילדות, שלטי חוצות, טלוויזיה, מגזינים, חלונות ראווה וכולי, יכולה לקבל תפנית כתוצאה מכך שתיחשף למודלים אחרים. כך אני נחשפתי למהפכה ב-2009 וזה מה שגרם לי לקום ולהתחיל להוביל את השינוי הזה”.

     

    שינוי בהרגלי הצריכה

    השינוי הוא גם בהעלאת מודעות צרכנית ולחץ כלכלי. “לכל מי שלא מכיר אותי, היי אני שרון, מידה 44 גאה, גובה 1.76 משקל 80 פלוס מינוס ולא, לא אכפת לי להגיד לכם את זה. הגוף שלי, למרות המידה ה’מפחידה’ נראה סבבה לגמרי, ואני לא נראית כמו משהו ענק ויוצא-דופן שלא נראה בעולם הזה”, כתבה הצלמת שרון בן שבת בדצמבר בבלוג שלה, Bright Lights.

     

    בבלוג, בן שבת מחתה נגד החלטת רשת האופנה פוראבר 21, שפתחה חנות בישראל, להביא בגדים רק עד מידות 40-42. “זה לא יתכן שבחורות שהן מלאות נענשות על זה, מרגישות שהן לא טובות מספיק לקנות בחנות בגדים שכל החברות הרזות שלהן קונות שם”, אומרת בן שבת. “מה שעצבן אותי זה שאני בתור בחורה צעירה, בת 22, והרבה בחורות צעירות ממני, לא צריכות להיות מוגבלות לקנות בגדיים של דודות, בגדים שנראים עלינו כמו אוהלים”.

     

     (צילום: שרון בן שבת) (צילום: שרון בן שבת)
    (צילום: שרון בן שבת)

     

    בן שבת לא צפתה את הסערה: הפוסט זכה לכ-1,000 תגובות ו-1,580 לייקים רק בכפתור הפייסבוק בגוף הפוסט, והוא הגיע גם לתקשורת. לדבריה, “בעקרון, הרשתות החברתיות באינטרנט זה הכלי הכי חזק היום להפיץ דברים כאלה. הפוסט שכתבתי הופץ ואשכרה אלפי אנשים ישבו וקראו אותו, הקדישו 10 דקות מהזמן לקרוא את הפוסט.

     

    אנשים שאני לא מכירה אמרו לי, ‘היי את זאת שכתבת את זה’, זה הגיע לרחוב, זה הגיע לכולם. אבל אני לא יודעת כמה זה יכול לשנות. השינוי נמצא בידיים של הרשתות, ולא ממש מזיז להן מה אנחנו חושבות. אבל אני ממשיכה לנסות. בקרוב אני מרימה הפקת אופנה של בנות מלאות, מידה 42-46, שתתפרסם באתר מוכר. זה משהו שאף אחד לא מצלם בארץ, לצערנו. גם עשיתי בבלוג מיני-פרויקט צילום של בנות במידה 40 ומעלה. זו הדרך האידיאלית מבחינתי לשנות ולקדם את העניין הזה. אני לא יודעת כמה זה יעבוד, אבל מנסה לא לאבד תקווה. אולי משהו ישתנה”.

     

    הדוגמנית ה-21

    בעוד בן שבת השתמשה בבלוגה לקדם סוגיה צרכנית של הדרת שמנות, שגב השתמשה בבלוג שלה כדי להפוך לדוגמנית: “במקצועי אני מעצבת תפאורה ותלבושות. “את הבלוג פתחתי לפני כמעט שלוש שנים. חשבתי לכתוב על עיצוב ועל סטים של פרסומות וסרטים שבהם עבדתי בתפאורה. כשהתחלתי, הבנתי שאין לי שם מספיק בשר וזה פחות עניין אותי. מה שכן עניין אותי היתה הסערה שהחלה להתרחש בעולם והוציאה ממני פתאום כעס והמון חשק לכתוב. התחברתי לנושא הזה מהבטן, איזה ניצוץ נדלק אצלי והבנתי שלשם אני הולכת ושאני רוצה לקחת חלק פעיל במהפכה הזאת.

     

    כשבדקתי את התחום בארץ הבנתי שאין כאן בכלל שוק או רצון לשווק אופנה במידות גדולות, וירד לי האסימון שאני כנראה אצטרך להוביל את כל העניין בעצמי. אז השתמשתי בכל הקשרים שהיו לי מהתעשייה כדי לגרום לאנשים לצלם אותי. זה לא היה פשוט בכלל, כי אנשים הכירו אותי כמעצבת סטים שמתלבשת כמו פועל עם ג’ינס וטישרט ונעליים אוסטרליות, אבל איכשהו ההתלהבות שלי עבדה, ואנשים התגייסו למעני ולמען המהפכה. תוך כדי כתבתי על החוויות שלי בבלוג. הכתיבה עזרה לי לעכל את הדברים יותר טוב, חשפה את החוויות שלי לעוד נשים שהזדהו ותמכו וגם לאנשים בתעשיית האופנה שהתחילו להבין שאני פה כדי להישאר. כמובן שהיו גם טוקבקים שליליים, אבל מסתבר שיש לי סוג של כשרון לסנן אותם ופשוט להמשיך הלאה”.

     

    גם יעל “קלבה” רגב ספגה טוקבקים שליליים על משקלה. היא כתבה טור אופנה במידות גדולות ב-ynet אופנה, וכבר בטור הראשון העירו לה כמה מגיבים על עצם העובדה שהיא מרשה לעצמה להתקיים במשקל עודף. רגב אספה טוקבקים נבחרים, הסבה אותם לגוף ראשון ופרסמה אותם בטור בבלוגי, “חדר 404". “אני לא שמנה. אני שמנה מאוד, מאוד, מאוד”, כתבה רגב. “אני אפילו לא מידה 48. שיקרתי. אני הרבה יותר מזה. אלוהים איזה דבה. עוד בטטה, אם תרצו. זכותו של אדם לאכול, לשתות, לחשוב ששמן זה יפה, שרזה זה יפה… מותר הכל. אבל אני חושבת שאני כבר לא שמנה – אלא גרוטסקית (…) אני בטוחה שממש לא בא לכם על מדור של שמנה לא אסתטית במימדים באמת מוגזמים-אפילו בעיני שמנות, שמסבירה היכן ניתן למצוא בגדים למידה 54 ואיך להתמיד ולתפוח ולהרוס הן את המראה והן את הבריאות”.

     

    אדל בגראמי (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    אדל בגראמי(צילום: EPA)

     

    שגב לא בוססה במי האפסיים של הטרולים והמשיכה קדימה, כשהיא מגיסת את הרשת לקידום עצמי: “בעזרת הטוויטר והפייסבוק יצרתי קשרים עם בלוגריות ודוגמניות מכל העולם וקיבלתי המון כוח להמשיך הלאה, עם המון ביטחון שיש צורך למה שאני עושה ואני יכולה להיות השפעה חיובית על נשים אחרות. אין שום סיכוי שהייתי מגיעה למה שהגעתי עד היום בתעשיית האופנה אם לא הייתי כותבת את הבלוג, הבלוג גרם להרבה אנשים להיחשף לחזון שלי ולתמונות שלי והיום מחשיבים אותי כסטייל אייקון לנשים אמיתיות.

     

    עברתי מהאינטרנט למדורי אופנה שונים במגזינים ולראיונות בטלוויזיה וזה מה שמדהים. אם לא הייתי לוקחת לעצמי את הבמה בבלוג לפני כמעט שלוש שנים, אף אחד לא היה יודע עליי ואולי הכל היה נשאר בגדר חלום ילדות. האם אנשים בתעשיית האופנה הגיעו אליי? ממש ממש לא! הייתי צריכה להתחנן ולרדוף ולהפיק אחרי אנשים כדי שיצלמו אותו, היתה סטייליסטית אחת בשם לימור ריחנה שלימים נהייתה אחת מחברותיי הטובות, והיא הראשונה שהאמינה בי ודחפה אותי קדימה. אני מאמינה שזה עבד טוב לשני הכיוונים כי גם היא יצאה נשכרת מהיתרון שלה בהלבשת נשים אמיתיות. בכל מקרה תמיד אני אזכור לה את הפוש הזה של ההתחלה”.

     

    נשים אמיתיות הן גם הנושא של היצירה “ונוס” של האמנית האיטלקית אנה אוטופיה ג’יאורדנו, שלקחה עשרה ציורים קלאסיים של האלה המזוהה עם יופי ופריון, והעבירה אותה דיאטה ואימוני כושר בשיטת פוטושופ. היצירה מאירה את השינויים במודל היופי הנשי כנגזרת של תקופה ותרבות, ומזכירה לנו את המעורבות הפוטושופית העמוקה באימג’ים שאנחנו מוקפים בהם היום.

     

    “חו”ל זו לגמרי השאיפה שלי”, אומרת שגב, שהישגיה עד כה כוללים שנה שלישית כדוגמנית של רשת אלמביקה, שער בזמנים מודרניים וכתבת וידאו לווג איטליה. בהנחה שלא תגיע לשם בשעות הקרובות, הערב אפשר יהיה לשמוע אותה בהרצאה “הדוגמנית ה-21“. בהזמנה נכתב: “בשבוע האופנה האחרון בקשתי להתאפר לפני העליה למסלול בתצוגה של אלמביקה. המאפרת לא הבינה לראשונה מי אני ואחר כך היא התיחסה אלי, בדומה למלבישה, כדוגמנית ה-21. הן חשבו על המספר הזה כמספר יוצא דופן במספר הדוגמניות בתצוגה ואולי התייחסו לגוף שלי, כחריג בנוף הדוגמניות הדקיקות. אני חשבתי על המאה ה-21. (…) האינטרנט ומהפכת המידע נותנים לכל אדם, גם לילדה בודדה מעיר שכוחת אל, את האפשרות להכניס את הפריים שלה לכל מקום, והמהפכה הזו גורמת ליותר מבעים אישיים לצאת החוצה ולא להיכנע רק למוסכמות של עולם האופנה השמרני. בגלל זה אני פה”.

      

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שרון בן שבת
    לא חייבות להתלבש כמו דודות. מאי ארבל
    צילום: שרון בן שבת
    מומלצים