שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בין אלה לאישה: מסורת מול מודרניזציה בהודו
    בראש הודו עומדת נשיאה, מאידך ילדות צעירות מחותנות עם גברים מבוגרים ואלמנות מנודות. לרגל יציאת מסע מלכת המדבר להודו, אתן מוזמנות להכיר עולם של ניגודים המקדש את האלה ומזלזל בערכה של אישה

    "הודו היא מדינה של ניגודים" - משפט שכיח העולה כמעט בכל שיחה על הודו. כל מי שביקר בהודו זוכר את הפער העצום בין העשירים לעניים, הפאר והלכלוך, המסורת ותנופת הפיתוח, הפער המעמדי וכמובן הניגודים בין האנשים השונים ובין הנשים והגברים. אבל בהודו הניגודים משלימים ויוצרים את השלם: העולם הפנימי והעולם החיצוני, הרוח והחומר, האלה והאל וכמובן הזכר והנקבה.

     

    זה הזמן להיות מלכה: הירשמי למסע מלכת המדבר>>

     

    במיתולוגיה ההודית צמדי הניגודים האלה נקראים "שיווה ושאקטי", האנרגיה הגברית והאנרגיה הנשית, אנרגיות מנוגדות ומשלימות שבראו את העולם ועדיין מקיימות אותו על כל מרכיביו.

    אחד לא יכול להתקיים בלי השניה והאיחוד המקודש שביניהם יוצר את השלם.

    באלפי הסיפורים הקיימים על האלים והאלות, נוכל למצוא אותם, כמעט תמיד, מוצגים בזוגות-זוגות: סיטה וראמה, סראסווטי וברהמה, לאקשמי ווישנו. כל זוג מייצג שלמות אחרת ואת ההרמוניה של הבריאה. ישנן אפילו דמויות של אלים שחצי גופם הוא של גבר וחציו השני של אישה, שניהם יחד מרכיבים את השלם.

     

    נשים ואלות

    בימי קדם התיישב האדם בקרבת מים, מתוך ההבנה שבלי מים אין חיים, וכהקבלה נאמר- בלי האשה אין חיים, והנהר הוא שאקטי, האנרגיה הנשית. הגנגה זורמת בכל ימות השנה ובכך מספקת מים לשתייה ולהשקייה, לרחיצה ולטקסים. מימיה נחשבים כמטהרים את הנפש ולכן על גדותיה של אלה זו רבים באים למות בכדי לזכות בגאולה, אחרים טובלים לניקוי הקארמות הישנות ולוקחים מים הביתה בכדי להניח על המזבח. רבים שרים לה מזמורים בכל בוקר וערב וכל הינדי מייחל ליום בו יוכל להגיע אל חופיה. כמו בסיפור, ההודים מאמינים עד היום שפיזור אפרו של המת במימיה מזכה ומזכך את נשמת הנפטר. מתוך מיליוני האלים והאלות, האלה גנגה קדושה לכולם.

     

    גנגה ושיווה - סיפור אהבה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    גנגה ושיווה - סיפור אהבה(צילום: shutterstock)

     

    מלבד הגנגה קיימות אלות רבות בעלות חשיבות בפנתיאון ההודי. קאלי ומאיה, פארווטי ואנאפורנה וראדהה וגאיאטרי ועוד ועוד. מעניין לראות שבעולם שבו סוגדים לשאקטי, לנשי ולאלות, עולם שבו מעלים להן קורבנות ומתפללים לברכתן, מקומה בחברה של האשה, נציגתה החיה, שונה מאוד מהאידיליה של שיווה ושאקטי.

     

    סיפורן של הנשים בהודו הוא גלגול סיפורה של הודו עצמה- בתת היבשת ההודית שוכנת אחת התרבויות החיות העתיקות בעולם ושרידי ערים בנות אלפי שנים ובהן צלמים של אלות התגלו בעמק האינדוס. הסברה היא כי בהודו הקדומה האישה והגבר היו שווים במעמדם, והירידה במעמדה של האישה חלה בעקבות פלישתם של השבטים האריים (שהפכו להיות הכוהנים ומחזיקי המעמדות הגבוהים) ומאוחר יותר בשל הפלישות המוסלמיות שביססו עוד יותר את תפקידה של האישה בבית.

     

    עוד במאה השנייה כתב המחוקק ההודי מאנו כי על האשה תמיד להיות תלויה בגבר, ואף תיאר זאת כך: "אשה תהיה כפופה לאביה בילדותה, לבעלה בנעוריה ולבנה לכשתתאלמן". סיפורה של האישה ההודית עוצב במהלך ההיסטוריה בין כתבי הקאמה-סוטרה הארוטיים ואלות לוחמות וחזקות לבין הרמונות של נשים לסיפוק צרכיו של המלך ועד לכהני דת ששינו את ה"הלכה" וקבעו לאשה תפקידים ברורים בתוך הבית והחברה. עד היום, מדינות צעירות שמבססות את מעמדן הכלכלי בעולם ממצבות את מקומה של האישה בחברה על פי צרכיה הפטריאכלים.

     

    אלות במסורת ההודית (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    אלות במסורת ההודית(צילום: shutterstock)

     

    חתונה הודית

    בכדי להבין את מקום האישה ההודית בחברה צריך קודם כל להבין את מקומה במשפחה. בהודו עדיין נהוג לחיות בתוך משפחה מורחבת- כשאשה מתחתנת היא עוזבת את בית הוריה ועוברת לגור בבית הורי בעלה. כחלק מהסכמי החתונה על משפחת הכלה לתת נדוניה גדולה למשפחת החתן. בתוך הבית של משפחת החתן חיים מספר דורות, וככלה החדשה עליה להוכיח את עצמה ולבסס את מעמדה בבית.

     

    מרגע חתונתה תפקידה הוא להיות אשה טובה וכלה טובה, נאמנה וצייתנית. אם תלד בנים זכרים מעמדה בבית יתבסס עוד יותר, מכיוון שהבנים נשארים בבית לאחר החתונה ודואגים למשפחה.

     חשוב לציין שחתונות רבות עדיין נערכות בשידוך, במסגרת "חוזה" שנחתם בין שתי המשפחות. הגבר והאישה נפגשים רק פעמים ספורות לפני החתונה, ולפעמים החתונה עצמה היא המפגש הראשון ביניהם. כך האשה הולכת אל הלא נודע, למשפחה שאינה מכירה וששם היא תחיה את שארית חייה.

     

    אם נשווה בין אחוז הנשים והגברים בהודו נראה שמספר הגברים גדול יותר מהנשים. גם אחוז יודעי קרוא וכתוב גבוה יותר אצל הגברים, 82% אצל גברים לעומת 65% אצל נשים. זה לא רק בגלל מסורת או תפיסה חברתית אלא תפיסה ריאלית וכלכלית פשוטה - הבת תעזוב את הבית ותלך לטפל בהורי בעלה העתידי ואילו הבן יישאר וידאג לפרנסת משפחתו וטיפול בהוריו לכשיזדקנו. זהו כורח המציאות הכלכלית בעולם מתפתח. משפחות מרובות בנות חוות גם קושי אדיר בתשלומי הנדוניה ונכנסות לחובות גדולים, ולכן מנסים למנוע את הדבר מראש. בעקבות הירידה הגדולה באחוז הנשים בהודו, במחוזות רבים נאסר השימוש באולטראסאונד לגילוי מין העובר בכדי למנוע הפלות יזומות של בנות.

     

    מטפלת בבית ובמשפחה (צילום: רובי קסטרו) (צילום: רובי קסטרו)
    מטפלת בבית ובמשפחה(צילום: רובי קסטרו)

     

    אלמנה? את מביאה מזל רע

    והאלמנות, הו האלמנות. אלמנה נחשבת למביאה מזל רע מכיוון שבעלה נפטר. פעמים רבות האלמנה אינה מוזמנת לאירועים משפחתיים משמחים כמו חתונות ומסיבות לתינוקות שנולדו בכדי שמזלה הרע לא ידבק בחוגגים. אלמנות לובשות לבן (צבע שמסמל אבל) ונאלצות להסיר מעליהן את כל התכשיטים והקישוטים. אלמנות רבות עוברות לגור בבתי אלמנות, שם הן חיות את חייהן בתפילה ובשירות של האל.

     

    מנהג עתיק הוא טקס שריפת האלמנות, טקס ה"סאטי", שבו האישה קופצת לתוך אש הלוויה של בעלה ובהתאבדות מוכיחה את נאמנותה ומביאה מזל טוב למשפחה. לא תמיד היה ברור האם האשה היא זו שבחרה לקפוץ אל הלהבות או שהוכרחה ע"י משפחתו של בעלה לעשות זאת, ולעיתים אפילו נדחפה פנימה. הסאטי הוצא אל מחוץ לחוק במאה ה-19, עוד בימי השלטון הבריטי בהודו. למרות זאת, מדי פעם יש ידיעה חדשותית על אשה שביצעה סאטי, ובימים אלה קיימות חקירות משפטיות על מספר מקרים של סאטי. את מקורותיו של טקס הסאטי נוכל גם כן למצוא במיתולוגיה.

     

    נשים על נהר הגנגס (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    נשים על נהר הגנגס(צילום: shutterstock)
     

     

    גבירותיי, מהפך

    למרות הכל, בשינויים האדירים שהחברה ההודית עוברת בשנים האחרונות עוברות גם נשים הודיות רבות מהפך. כך בהודו, כך גם בכל העולם. הגלובליזציה הגיעה כמעט לכל פינה ואיתה משתנים סדרי עולם. נשים הודיות לומדות יותר, עובדות יותר, מעיזות יותר. במעמד הביניים הצומח, בהתפתחות ובתנופה הכלכלית האדירה ששוטפת את הודו, הנשים מהוות חלק גדל והולך בפרנסה המשפחתית וכתוצאה מכך משנות גם את מעמדן בחברה ובמשפחה.

     

    לדוגמה, מיהו נשיא הודו? ובכן, אין נשיא, יש נשיאה. יו"ר האופוזיציה של בית הנבחרים התחתון? אישה. דוברת האופוזיציה של אותו בית נבחרים? גם כן אישה. וראש הממשלה? הוא גבר, אבל את המדינה מנהלת אישה, סוניה גאנדי, שנבחרה ברוב קולות אך מסיבות רבות העדיפה להעביר לו את השלטון. ההודים יודעים שהיא זו שבעצם מנהלת את המדינה, ותתקשו למצוא תמונה של רה"מ באירוע רשמי בלי סוניה לצידו.

     

    מעמדות שונים, ניגודים קיצוניים (צילום: רובי קסטרו) (צילום: רובי קסטרו)
    מעמדות שונים, ניגודים קיצוניים(צילום: רובי קסטרו)

     

    עם זאת, כאמור, הודו היא מדינה של ניגודים - בדת הסיקהית, למשל, הנשים והגברים שווים במעמדם. אם נלך לבקר באיזורים החדשים של דלהי, בנגלור, מומבאי או פונה נוכל לראות נשים משוחררות ומשכילות, נשות קריירה, אמניות ודוגמניות ורופאות ושחקניות. נשים שלובשות גופיות (מעין טאבו בחברה המסורתית אשר רואה את הכתפיים כחלק הסקסי של האשה) ויוצאות לברים וחיות עם בני זוגן גם לפני החתונה. אך נסיעה של 10 דקות לכפר הסמוך או אפילו לשכונה אחרת בעיר תפגיש אותנו עם נשים שמסתירות את פניהן בצעיף בכל פעם שגבר מבני המשפחה עובר בסביבה. 

     

    קשה להכליל ולהגדיר את האישה ההודית ומעמדה במספר מילים, במדינה של מיליארד ומאתיים מיליון איש, מעמדות חברתיים ברורים (קאסטות) ודתות שונות ומגוונות, לא נוכל למצוא הגדרה אחת לאף נושא שנבחר. יש להפריד בין נשים עירוניות לכפריות, נשים מהקאסטות הגבוהות ומהקאסטות הנמוכות, בין נשים הינדיות לסיקהיות למוסלמיות.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים