"אמאל'ה, מכשפה!"; ההתמודדות עם סיוטי הלילה

השעה 11 בלילה. אתם צוללים למיטה, חולמים על לילה שקט לפני היום העמוס של מחר, ולפתע, צעקה. ולאחריה קריאה: "א-מ-א!". אתם רצים בבהלה לחדר הילדים, בטוחים שקרה משהו נורא, ומוצאים את הקטן (או הקטנה) יושב על המיטה, מבוהל עד עמקי נשמתו.

"מה קרה?", אתם שואלים. 

"אמא, ראיתי אותה. היא נכנסה לארגז הצעצועים", הוא עונה בקול מפוחד.

"מי?", אתם שואלים, ובו בזמן נוברים בארגז הצעצועים ואז מגיעה התשובה המפתיעה: "המכשפה".

עוד על ילדים ושינה:

איך להקנות לתינוק הרגלי שינה בריאים

האם ילד שישן עם הוריו יפתח בעיות התנהגות?

מחקר מצא: מאיזה גיל התינוק לא יעיר אתכם בלילה

מהיכן מגיעים הפחדים?

כבר משחר ילדותינו אנו מצוידים ברפלקס "מורו", שמופיע בזמן בהלה. לרפלקס זה יש ככל הנראה ערך הישרדותי. התינוק הקטנטן נבהל מרעש פתאומי או מתחושת נפילה, פורש זרועותיו לפנים, מאגרף אותן ובוכה. הבכי גורם לאמא להגיע אליו. בהמשך, ככל שהתינוק צובר ידע רב יותר על העולם, גדלים הפחדים שלו ומתפתחים: התינוק הקטן מתחיל להבין שהוא ואימו אינם יחידה אחת, ומפתח את "חרדת הנטישה".

חשוב לזכור ש"פחדים" הם חלק מהתפתחות תקינה, ולכל גיל יש את הפחדים האופייניים לו. כך, למשל, בשנה הראשונה יש פחד מרעשים פתאומיים או מאלמנט של גריית יתר חושית, חרדת נטישה ופחד מזרים. בשנה השנייה והשלישית יש פחד מפרידה, ממנו נובע גם הפחד משינה (שאחד מפירושיה הוא הצורך להיפרד), פחד מבעלי חיים ופחד ממכשירי חשמל מרעישים. ואז, בין השנה השלישית לחמישית, מגיעים הפחד מחושך וממפלצות.

ככל שהילדים גדלים כך מתפתח עולמם הדמיוני. בהמשך הם ישחקו במשחקי תפקידים, שהנבחרים מביניהם יהיו "משפחה" ו"גן". זהו שלב מאוד חשוב להתפתחות וזהו גם הזמן שבו ההבדל בין מציאות לדמיון עדיין מטושטש ולא ברור.

אבל למה דווקא כשאנחנו ישנים?

במהלך היום העולם העשיר ומלא הדמיון של הזאטוטים שלנו מלא בתוכן. אלא שבלילה הדברים נראים קצת אחרת, וכמו שאצלנו המבוגרים אלו השעות בהן הכול נראה יותר "רע" - כך גם אצלם. ההליכה לישון היא בגדר הליכה אל הלא נודע, החושך מאיים ותחושת הזמן שעוד לא ברורה לא מאפשרת להם לדעת בוודאות מתי ייגמר, אם בכלל, הלילה הארוך הזה. בלילה עולות גם מחשבות מבהילות יותר מאשר במהלך היום, עקב היחלשותם של מנגנוני הגנה.

במקרים שבהם הופיעו כבר חלומות מאיימים הילד מתקשה להבחין בין דמיון ומציאות ולא ברור לו אם הדבר קרה או לא קרה. ליתר דיוק, הוא יהיה בטח שאכן זה קרה, ואז יופיעו הפחדים סביב ההליכה לישון. החשיבה המאגית גורמת להם להאמין שכל מחשבה רעה שהייתה להם או כל דבר לא נעים שמישהו אמר - יקרה באמת.

וכך אנו מוצאים את עצמנו באמצע הלילה נזעקים לעזרת זאטוט שהתעורר בעקבות חלום רע וחושב שמה שחלם - אכן קרה במציאות. במקרים אחרים אנו מוצאים את עצמנו מנסים לשכנע את הזאטוט שאין שום דבר שמתחבא מתחת למיטה או בתוך הארון.

אז מה עושים (ומה לא)?

איך נעזור לילדים שלנו להתגבר על הפחדים שלהם? המוטו המרכזי שצריך להנחות אותנו הוא קודם כל להתייחס ברצינות לפחד שלהם. התייחסות רצינית מצידנו תעביר להם מסר מאוד חשוב: שבעיתות מצוקה אנחנו הכתובת להישען עליה.

לעיתים יש נטייה לחשוב שאם נשלול את רגשותיו של הילד הוא לא ירגיש אותן, מה שמוביל אותנו לומר דברים כגון "זה לא כואב" או "אין ממה לפחד". אבל כשלילד כן כואב או כשהוא אכן מפחד, התייחסות של ביטול רגשות רק משאירה את הילד מאוכזב ומתוסכל. נסו לדמיין את אחת הפעמים שקרה לכם משהו מסעיר או מטלטל וכששיתפתם אדם קרוב והוא סיכם את הסיפור ב"שטויות, אין ממה להתרגש" או "קח דברים בפרופורציה". האם אחרי תגובה שכזו הרגשתם טוב יותר או שמא רע הרבה יותר?

לרוב אנחנו מרגישים רע יותר ובדרך כלל גומלת בנו ההחלטה לא להמשיך ולשתף בקשיים את אותו האדם. כך גם אצל ילדינו. עלינו לזכור שהם באמת פוחדים ושהם באמת חושבים שיש מישהו בחדר. והחשוב מכל - לזכור שהם באמת סומכים עלינו.

לכן, כשילד מתעורר מחלום רע תפקידנו להרגיע אותו. נעשה זאת באופן אמפטי, תוך שמירה על כללי הלילה: ניגש למיטתו, נחבק אותו, נספר לו שהוא חלם חלום רע, ש"אמא ואבא כאן שומרים עליו", ושהוא יכול להמשיך לישון.

אם נדליק את האור בחדר ונתחיל לשחק איתו, במחשבה שכך נסיט את מחשבותיו מהחלום המבהיל, נייצר "על הדרך" קשיי שינה שלא היו שם קודם. ילדים לומדים מהר מהם טיבם של רווחים משניים, ואם ייצא להם משהו מהפחד הלילי, סביר להניח שהם ימשיכו להזעיק אותנו כל לילה.

בנוסף, לא מומלץ להעביר את הילד למיטת ההורים, וזאת על מנת להימנע מהעברת מסר שגוי שאכן יש משהו מפחיד במיטה שלו. אם נעשה זאת ניצור "הקשר שלילי" למיטת הילד ולחדרו מבלי להתכוון.

העבודה שלנו תהיה בכמה שלבים:

1. מדברים על זה

הדיאלוג מפחית את תחושת הבדידות, משחרר את הילד מהפחד (כשדברים נשארים "לא מדוברים" הם נוטים להתעצם, נותן לנו, ההורים, מידע ברור יותר על מקור הפחד ומשאיר לנו מקום לעזור.

2. להפוך את הפחד למוחשי

בהמשך לשיחה עם הילד נציע לו לצייר או לפסל את הפחד. כך, לדוגמה, הוא יצייר את המכשפה, אפשר להציע לו לקרוא לה בשם ואפילו לשנות את צבע בגדיה או את הבעת פניה. שם ופנים נותנים תחושה "ארצית", שהיא תחושה פחות מאיימת ממשהו מפושט.

זהו החלק היצירתי בכל התהליך. כאן עלינו לגייס את כל מעייני היצירה שלנו ולעזור לו למצוא את הדרך שמתאימה לו כדי להתגבר. חשוב שניתן לו את האפשרות למצוא בעצמו את הפתרון המתאים. ילד שמצליח לעזור לעצמו להתגבר על פחדיו ירגיש מאוד בטוח בעצמו ובכוחותיו בעתיד.

איך עושים זאת? נתחיל בלשאול את הילד שאלות מנחות, כגון מדוע לדעתך המכשפה/ האריה/ הדרקון מגיעים לחדר? מה יגרום להם להפסיק להגיע?

אפשר גם לדבר עלינו בתור ילדים ומה עזר לנו להתגבר על הפחדים שלנו. כך הילד ירגיש הקלה, כי אם זה קרה גם להורים שלו, סימן שהוא לגמרי בסדר.

בנוסף, זה הזמן להקשיב לילד ולפתרונות שהוא מציע באמת ולנסות ככל שאפשר להפוך אותם ליישומיים. לדוגמה, אם הילד מציע לכתוב מכתב, נכתוב אותו איתו. אוליגם נמצא את עצמנו רוקחים שיקוי קסמים או מייצרים אבקת קסמים ואולי תהיה זו רשת לתפיסת ייצורים, שנכין עם הילד. אגב, אם הוא לא מצליח לחשוב על פתרון בעצמו, כמובן שנוכל להציע לו הצעות משלנו.

ישנה גם ספרות ילדים ענפה שמתעסקת בנושא פחדים בלילה. סיפורים מהסוג הזה יכולים מאוד לעזור וגם להעלות רעיונות לפתרון הבעיה. ספרים שעשויים לסייע הם:

איתמר צייד החלומות / דויד גרוסמן

פחדרון בארון / מרסר מאייר

צפרדעון לך לישון / פאול קור

פעם היה ילד שלא רצה לישון לבדו / מירה מאיר

לילה חשוך אחד / אורה אייל

לסיכום חשוב לזכור כי פחדים של ילדים הינם תופעה טבעית שקשורה בשלבי ההתפתחות השונים. בלילה הכל נראה אפל יותר וכשעולמם הדמיוני של ילדינו מתערבב עם החלום, עולים גם חלומות מפחידים. יחס אמפטי וגישה מקבלת יעזרו לילד להתגבר על פחדיו. גייסו המון אורך רוח ויצירתיות וגם זה יעבור בשלום.

יש לזכור גם שכל שינוי שמשפיע על הילד מבחינה רגשית יבוא לידי ביטוי גם בלילה, וכך עלולים להיות יותר חלומות רעים ויותר פחדים סביב השינה. אם רואים שהפחדים מפריעים לאורח החיים התקין של הילד, חשוב להתייחס לעניין ברצינות ולפנות לייעוץ מקצועי.

הכותבת היא BED חינוך מיוחד בשילוב אמנויות, מטפלת "נוירו-התפתחותית-תפקודית", יועצת שינה בחברת בייבי לינק