מר אולימפיאדה
כשאומרים "אולימפיאדה" הוא הספורטאי הראשון שעולה בראש. עיזבו את המדליות, את השיאים, את הקרבות האפיים. קרל לואיס הוא השגריר הטוב ביותר שיש לאירוע הספורט הגדול בעולם
מדינה: ארה"ב
ענף: אתלטיקה (ריצות קצרות, קפיצה לרוחק)
נולד: 1 ביולי 1961 בברמינגהאם, אלבאמה
עוד ב-ynet ספורט:
הישגים באולימפיאדות: לוס אנג'לס 1984- 4 מדליות זהב (100 מ', 200 מ', 4x100 מ', קפיצה לרוחק). סיאול 1988 – 2 מדליות זהב (100 מ', קפיצה לרוחק), מדליית כסף (200 מ'). ברצלונה 1992 – 2 מדליות זהב (4x100, קפיצה לרוחק). אטלנטה 1996 - מדליית זהב (קפיצה לרוחק)
אני האגדה. מלבד אולי פייר דה קוברטן, מייסד המשחקים האולימפיים בעת החדשה, קשה למצוא שם מזוהה יותר עם האולימפיאדה מאשר קרל לואיס.
האיש הראשון שזכה במדליית זהב בארבע אולימפיאדות שונות, האצן ששלט במסלול במשך יותר מעשור והספורטאי שנבחר על ידי המגזין "ספורטס אילוסטרייטד" כאיש המאה של ארה"ב באולימפיאדה, ועל ידי הוועד האולימפי עצמו לספורטאי המאה במשחקים. לא פחות ולא יותר.
בלוס-אנג'לס 1984 הוא הוכתר ליורש של ג'סי אוונס (חתיכת נעליים גדולות להיכנס אליהן). עד שהגיע מייקל פלפס, הוא החזיק
במשותף בשיא מדליות הזהב באולימפיאדות (9). אבל מעל לכל ההישגים, התארים והמדליות, לואיס היה התגלמות הטוב שבספורט. התדמית הנקייה, החיוך הזורח וההתנסחות הרהוטה בתקשורת (יחד עם קול גבוה במיוחד), הפכו אותו לשגריר הרשמי של המשחקים האולימפיים ברחבי העולם.
לואיס זהר בתקופת חושך של האתלטיקה, בתקופה שבה כל אצן היה בגדר חשוד ממדרגה ראשונה בשימוש בחומרים אסורים. מול כל התעלומות של אתלטים מהגוש הקומוניסטי, לואיס היה נקודת אור בוהקת.
וכמו בכל דרמה אמריקנית משובחת, גם סיום דרכו הספורטיבית היה מלא התרגשות בלתי נשכחת, עם זהב באולימפיאדה רביעית ברציפות, באחד מקרבות הראש-בראש הגדולים אי פעם, כשגבר על מייק פאוול בקפיצה לרוחק.
אבל אם נרצה לבחור רגע אחד זכור מהספורטאי המדהים הזה, הוא יגיע דווקא במרוץ שבו הפסיד. הגמר של 1988: בן ג'ונסון השאיר אבק ללואיס ההמום בריצה בלתי נשכחת.
"מישהו פה לקח סמים", הטיח לואיס ביריבו המיתולוגי בסיום הריצה. כעבור שלושה ימים התברר שלואיס ידע על מה הוא מדבר: ג'ונסון היה מסומם, והזהב הלך למי שבאמת הגיע לו. לאגדה.
לפנייה לכתב/ת 
