ועדת טרכטנברג של הכדורגל / על נאום לוזון
גם אם שחר יסכים לעמוד בראש הוועדה, היא תשמש כעלה תאנה בלבד. אולי למנות אותו בתור יו"ר התאחדות? מסע"ת של לוזון הייתה מחזה פחדני עם נאום מלא סיסמאות. עייפנו
עוד על הטלטלה בכדורגל הישראלי:
- ביום ב': הדיון החוזר על עונשה של מכבי פ"ת
- בני לוד: מזל שלא קבעו יום אבל לאומי
- לבנת: "ורק חברי הנהלת ההתאחדות שותקים"
12 שחקנים יעמדו לדין בעקבות המהומה
אבי לוזון, לבוש בעניבה מחויטת, תזמן את הכניסה הפומפוזית שלו בדיוק לרגע בו מצלמות השידור החי יעברו אליו. חמוש ביועצי תקשורת מימינו ומאחוריו ובדף המסומן במקומות בהם צריך להדגיש מילים. הכל היה מוכן לרגע הגדול, עם הזדמנות היסטורית למהלך חשוב. אז מה הוא אמר? כלום בפיתה.
מצטער, אדון לוזון, איבדת אותי איפשהו בין הנתון המדהים שנארח את יורו 2015 לנערות, לבין שיטת ה-"20-20" של ההתאחדות. היה זה כתב הגנה רשמי לכבוד יו"ר ההתאחדות, ולא פתרונות הגיוניים למצב. מדוע לא התאפשר לשאול שאלות? טוב, יותר קל לומר שבנו אצטדיון חדש בעכו מאשר להתכווץ מול שאלה כמו "מדוע אתה לא מתפטר?".
לא הייתה כאן שום התייחסות למבנה הניהול הרקוב של ההתאחדות, על חוסר הסדר בהחלטות בית הדין ולא פעולות עונשין אשר צריכות להינקט כנגד הקבוצות. רק נאום קצר ומלא סיסמאות. לפחות ההדגשות היו במקום.
"המהפכה" של לוזון
"דבר לא משפיע על בית הדין של ההתאחדות לכדורגל, אך אין לציבור אמון בו", אמר היו"ר ואז סיפר על המהלך הראשון שלו ב"מהפכה": מינוי נשיא ביהמ"שהפעולה השנייה והדרמטית קצת יותר, היא "מינוי ועדה בראשותו של יעקב שחר להמלצות לשינוי פני הכדורגל". אז קודם כל, נשיא מכבי חיפה עדיין לא הסכים. ושנית - גם אם יסכים, מדובר כאן ב"ועדת טרכטנברג של הכדורגל". ועדה סתמית שלא תביא לשום מקום, אך תסתום פיות ותהווה כעלה תאנה למבקרים.
חשוב מכך, לוזון עושה זאת כדי לשמור את שחר צמוד לחזה, לפני שיחליט להתעורר לפתע מהתרדמת הארוכה אליה נכנס ויצטרף לעוד כמה "זוממי זדון"
עם כל הכבוד לשחר, שכאמור נמצא כסימן שאלה, ראש הוועדה ממש לא חשוב, אלא מי נמצא בתוכה. האם יהיו אלה דמויות כמו פרוספר אזגי ואלי טביב שממילא לא עושות דבר בהתאחדות, או שמא הוא יצליח להביא אנשי מפתח מעולם העסקים והספורט.
כבר עדיף היה מסרון מהדוברות
בסיכומו של דבר, היה זה מחזה פחדני וקטנוני של אבי לוזון. ללא אפשרות לענות על שאלות ועם הצהרה דרמטית הטומנת בחובה כלום ושום דבר,
אפשר היה גם לסכם הכל גם במסרון מהדוברות. שני משפטים קצרים היו מסכמים את העניין.
אבי לוזון צריך ללכת הביתה. כוונותיו כך נראה חיוביות, רצונו להשפיע אמיתי, אך כלום כבר לא משנה. כל מהלך שיעשה מעתה ייראה אינטרסנטי, כל פעולה תחשב כשגויה. "ראש הממשלה" כבר מזמן איבד את מינימום האמון שעוד היה לו. לשים את יעקב שחר בתור יו"ר התאחדות למשל, יהיה קצת יותר אפקטיבי מאשר ראש ועדה. אבי, תודה ולהתראות.
