ההתמוטטות הבלתי מובנת של מנצ'סטר יונייטד
השיגרה המוזרה והשיעמום אחרי ההדחה מאירופה, השאננות והפאשלות ברגעים המכריעים - כיצד קרה שאלופת אנגליה איבדה יתרון של שמונה נקודות בראש הפרמייר ליג ועשויה לסיים עונה ללא תואר? תומר גנור על הנסיגה הגדולה של השדים האדומים
אחרי שמנצ'סטר יונייטד נוצחה 3:1 על ידי ברצלונה בגמר ליגת האלופות בעונה שעברה, ברור היה שהיא זקוקה לשינוי מרענן בסגל על מנת לחזור לעצמה. הכוכבים הגדולים הזדקנו, פול סקולס ואדווין ואן דר סאר הודיעו אז על פרישה, והכל ציפו לעידן חדש.
עוד ב-ynet ספורט:
- דרמה מורטת עצבים בליגה הלאומית
- האלימות הגיעה גם לכדוריד
- דדש ובית"ר ירושלים - הקאמבק
- כדורסל: הפועל ת"א במרחק נגיעה מליגת העל
בפועל, שום דבר מיוחד לא נעשה. אשלי יאנג אמנם הצטרף והוסיף לא מעט מהירות וטכניקה באגף השמאלי, השוער דויד דה חאה והמגן פיל ג'ונס הגיעו גם הם בהשקעה כוללת של כ-50 מיליון ליש"ט (תמורת כל השלושה), דני וולבק ותום קלברלי חזרו מהשאלות, אבל שחקני ההגנה סבלו מפציעות (נמניה ווידיץ' נעדר כמעט כל העונה וריו פרדיננד לא חוזר לעצמו) ולמרכז השדה לא הגיע שום חיזוק רציני כדרוש.
וויין רוני כבש כבר 26 שערים, חאבייר הרננדס תרם עשרה ודני וולבק תשעה, אבל זה לא עזר. יונייטד אמנם הוליכה את הטבלה משך תקופה ארוכה, אבל
כל ילד ראה שלא מדובר באותה מנצ'סטר יונייטד אימתנית של השנים הקודמות, שדרסה כל יריבה באנגליה ולא התקשתה להביס באירופה קבוצות דוגמת פ.צ באזל. תוצאות קובעות את הכל בסופו של דבר וכל עוד יונייטד תפסה את המקום הראשון התקבלה היכולת הלא משכנעת שלה כתופעה טבעית, המתרחשת אחת לכמה שנים.
כאשר מנצ'סטר יונייטד הוליכה ביתרון של שמונה נקודות, עת נותרו שישה מחזורים לסיום העונה בפרמייר ליג, שררה אופטימיות ואף אחד לא ציפה
הקבוצה של אלכס פרגוסון הגיעה למשחק חוץ מול וויגאן, שנאבקה בתחתית, ונוצחה 1:0. ניצחון 0:4 ביתי על אסטון וילה במחזור הבא הותיר את התחושה שהיא חוזרת לעצמה, אבל 4:4 דרמטי בבית מול אברטון טרף את הקלפים.
תחושת התיסכול היתה גדולה, מכיוון שיתרון 2:4 שבע דקות מהסיום לא הספיק ואבד בגלל שאננות תמוהה. ניצחון היה מקרב את יונייטד לתואר, כי אילו היתה מגיעה לדרבי מול מנצ'סטר סיטי ביתרון של חמש נקודות, היא היתה מרגישה בטוחה בעצמה ומתכוננת לנקמה על התבוסה בסיבוב הראשון.
בפועל, הכל קרה הפוך. אלכס פרגוסון הציב בדרבי הרכב תמוה והגנתי, שכלל חמישה קשרים והבהיר שהוא חיפש להשיג תיקו שהיה שומר על יתרון שלוש הנקודות בראש הטבלה.
שחקנים טכנים ומהירים באגף, כמו אשלי יאנג ואנטוניו ולנסיה נשארו על הספסל, בעוד הוותיקים דוגמת ראיין גיגס ופול סקולס (שחזר מפרישה באמצע העונה) שולבו בהרכב, כמו גם ג'י סונג פארק, שכמעט לא ראה מגרש ב-2012. התוצאה: אפס הזדמנויות ליד שער היריבה והפסד נוסף, הפעם 1:0 שעלול לעלות בעונה שלמה.
וכאן נשאלת השאלה, מה גרם להתמוטטות הבלתי מובנת? נכון שיונייטד אינה בשיאה, אבל עדיין מדובר בקבוצה מנוסה שמהווה סמל למקצוענות, ועם
קבוצות בסדר הגודל של מנצ'סטר יונייטד, החוות משבר מעין זה, תולות בדרך כלל את האשמה בלוח המשחקים הצפוף. במקרה הזה הדבר לא תופס, כיוון שיונייטד הודחה מזמן מכל המסגרות האירופיות וגם מהגביע האנגלי. "נוכל להתרכז בפרמייר ליג", היו שטענו במועדון אחרי ההדחה בבילבאו מהליגה האירופית.
טענה זו התבררה כלא נכונה ואף להפך. המרווח הגדול בין משחק למשחק יצר מציאות רגועה מדי, שרק השפיעה לרעה על השחקנים. עד העונה היו רגילים במנצ'סטר יונייטד לשני משחקים בשבוע, ולפתע נפגם השטף הזה, דבר שפגע במומנטום וגרם לירידה ביכולת ולשאננות.
האימונים של פרגוסון סגורים לתקשורת והעיתונאים המכסים את הקבוצה מתקשים להצביע על תופעות כלשהן שיצביעו על הכנות לקויות, אבל לכולם ברור שהאווירה הרגועה היתה מלכודת. אף אחד לא מערער עדיין על המעמד של פרגוסון, ובשום מקרה לא הסתמן שהוא איבד שליטה על השחקנים.
על מנת למלא את החלל שנוצר בלוח המשחקים, ולשמור את השחקנים בתחושה של מסגרת, לקח אותם פרגוסון למחנות אימונים מחוץ לעיר. לפני
הניצחון 0:2 על בלקבורן הם נסעו להתאמן בסקוטלנד, ולפני הדרבי הכושל מול מנצ'סטר סיטי קיימו מחנה קצר בוויילס, אבל כל זה לא הועיל והקבוצה איבדה את המומנטום. השחקנים ניסו להתרגל לשיגרה המוזרה והמשעממת מבחינתם, ולניסיון למלא בפעילות את הימים ללא משחקים, אבל פישלו ברגעים החשובים.
מנצ'סטר יונייטד עומדת כעת לסיים את עונת 2011/12 ללא שום תואר, מה שיחייב זעזוע. עד אז היא תנסה לעשות את העבודה בשני המשחקים שנותרו לה, מחר (א', 17:00 שעון ישראל) מול סוונזי בבית (דני וולבק וג'וני אבאנס הפצועים ייעדרו) ובמחזור האחרון (13 במאי) בחוץ מול סנדרלנד.
כעת תלויה יונייטד לא רק בעצמה, אלא זקוקה לכישלון של מנצ'סטר סיטי. במועדון מאמינים שהיריבה העירונית תאבד נקודות בחוץ מול ניוקאסל (יסתיים 45 דקות לפני המשחק באולד טראפורד), מה שיעלה את המוראל לפני שריקת הפתיחה להתמודדות מול סוונזי.
גם אם יתממשו התקוות של השדים האדומים, והם יזכו באליפות בסופו של דבר, הרי שהשמחה לא תהיה מושלמת. יכולת חלשה, כישלון באירופה ומעל לכל שני הפסדים בדרבי - כל אלה לא ממש יאפשרו לאוהדים לחגוג עד כדי שיכרון חושים ולא יניחו להם להסתכל בגאווה בעיניים של אוהדי היריבה בעת שיסתובבו ברחובות העיר.
קגאווה וחאמס רודריגס על הכוונת, צעירים ישולבו
ברור שרכש יגיע בקיץ והחיזוק בכל חלקי המערך (בייחוד בהגנה ובקישור) יידרש על מנת לעמוד בציפיות. ללא פליימייקר רציני שינווט, לא ניתן יהיה לראות את מנצ'סטר יוניייטד של השנים הקודמות, בוודאי אם תום קלברלי לא יתקדם וימשיך לסבול מפציעות כמו העונה.
פול סקולס הוסיף לא מעט כשחזר מהפרישה, אבל במשחקים גדולים כמו הדרבי הוא לא הורגש ובגילו המתקדם לא יהיה מסוגל לסחוב עוד זמן רב. כנ"ל לגבי גיגס הבלתי נגמר.
שינג'י קגאווה, היפני של אלופת גרמניה בורוסיה דורטמונד, הוזכר כמועמד להגיע תמורת שבה מיליון ליש"ט, והכישרון הגדול של פורטו, הקולומביאני חאמס רודריגס המכונה "כריסטיאנו רונאלדו החדש" (למרות שהוא שמאלי ברגל) עשוי להגיע תמורת 25 מליון ליש"ט, כשבמסגרת העסקה יעבור אנדרסון לדרקונים מפורטוגל.
לא ברור אם נמניה ווידיץ' יחזור מהפציעה הקשה, ואם ריו פרדיננד יתגבר על כאבי גב ויחזור להיות אותו בלם מצוין שהיה, במיוחד אם ישחק עם הנבחרת ביורו 2012. בהתחשב בכך שיונייטד תתקשה לסמוך על כריס סמולינג וג'וני אבאנס, היא תזדקק לחיזוק משמעותי בעמדת הבלם.
בכל הנוגע לשילוב צעירים מקבוצת הנוער - פרגוסון הביע את ביטחונו שבעונה הבאה האחים וויל (חלוץ) ומייקל (מגן) קין, תום תורפ (מגן ובלם), דוידה פטרוצ'י (קשר איטלקי), אסקיאל פריירס (בלם ומגן שמאלי) ומת'יו ג'יימס (מגן וקשר) יקבלו את ההזדמנות. חלקם עשוי להיות מושאל לקבוצות אחרות לצורך קידום, כפי שנהג המועדון לעשות במהלך השנים.
ומה עם אלכס פרגוסון? המנג'ר הנצחי מכריז בסיום כל עונה שהוא ימשיך עוד שלוש או ארבע עונות וגם לאחרונה טען כי כל עוד הוא בריא - ימשיך בעבודתו. פפ גווארדיולה הודיע שהחליט לצאת לשנת שבתון והוזכר כמועמד להחליף את פרגוסון בעתיד, אבל נכון לעכשיו הסקוטי עדיין רעב להצלחה ולתארים. בעונה הבאה אולי יותר מאי פעם.
לפנייה לכתב/ת 
